|
|
אולי יעניין אותך גם
,
|
|
|
|
|
|
|
תסתכלו עליהם, תביטו על הפנים של ולדימיר 14,יאיר16 נופר16, על התמימות, על החיוך, על התקווה על העיניים הטובות. שלושה בני נוער שזעקו בשקט עד שבסוף נדם קולם. שלושה בחודש אחד בלבד שהתקווה נגוזה שהאכזבה גדלה, והחרם שגרם להם לקפוץ אל מותם. בארץ שבה אנחנו מתווכחים על הכל, יש אמת אחת שאי-אפשר לברוח ממנה: ילדים מתים פה בגלל חרם. לא “קשיים חברתיים”, לא “אתגרים בגיל ההתבגרות” חרם, התעללות, התעלמות, ושתיקה של מבוגרים. המציאות הזו לא רק טרגית היא מחרידה. והשאלה היחידה שצריכה להדהד לכל הורה, לכל מחנך, לכל מנהל לכל מערכת היא: כמה ילדים עוד צריכים למות כדי שנתעורר?
|
|
|
|
|
|
|