מ.ס אשדוד נפרדה סופית ורשמית מליגת העל. לפחות עד אוגוסט 2027 (בתקווה) מ.ס אשדוד לא תהיה חלק מהעילית של הכדורגל בארץ.

הקבוצה שבחודש ינואר עוד הייתה בפער של 6 נק' מהקו האדום, סיימה אמש עונה כשהיא בפער של 3 נק' מהקו האדום מהצד הפוך.

כלומר, הקבוצה "הצליחה" בארבעה חודשים בערך לסגור לחובתה פער של 9 נק', 6 שהיה לה ועוד 3 שאיתן סיימה את העונה.

אפשר לפרט לא מעט על הכישלון המקצועי של מ.ס אשדוד העונה ויהיה לנו קיץ שלם לעשות זאת, אבל צריך בעיקר להתסכל על שני מאפיינים בולטים, הראשון, הרצף הבלתי נתפס של משחקים ללא ניצחון בליגה, למעשה מאז ה-12 בינואר אחרי התבוסה (5-2) לעירוני ק"ש באצטדיון הי"א, אז פוטר חיים סילבס במצב של 6 נק' פער מהקו האדום, אשדוד ניצחה עוד פעמיים, פעם אחת הייתה אמש מול עירוני ק"ש, במשחק שלא קבע כלום לאף אחת.

אשדוד סגרה רצף הפסדים הארוך ביותר בליגת העל מאז עונת 2000/1. בדרך כלל אשדוד ידעה לתקן, פלייאוף תחתון הירואי וציוות שחקנים טוב בינואר והקבוצה הצליחה יותר מפעם אחת להישאר בליגה, אלא שכנראה שניסים קורים פעם כן פעם לא, הפעם לא. 

תוסיפו לזה יציאה מובהקת מהקו שמאפיין את הקבוצה לאורך שנים, זהות מקומית. הפציעות של אדיר לוי ותום בן זקן הוציאו שני שחקנים משמעותיים מההסגל, אבל מעבר לכך, ראינו 7 זרים שפתחו במשחק האחרון והקובע של הקבוצה מול הפועל ירושלים, משחק שהסתיים בהפסד 1-0 ביתי וירידת ליגה.

שלו הרוש פתח בהפסד להפועל חיפה, נועם מוצ'ה תפס את מקומו בהפסד להפועל ירושלים. תוצר מקומי היה הכוח של מ.ס. אשדוד לאורך השנים - מקצועית וכלכלית כאחד.

גם בעונת הירידה האחרונה, מי שהחזיר את הקבוצה לליגת העל, היה התוצר המקומי, מיכאל אוחנה, ניב זריהן, גדי קינדה ז"ל, אור אינברום ואחרים. במחלקת הנוער יש כמה כישרונות, חלקם קיבלו כמה דקות בליגת העל (גטהון, ראם טל, עמית דנציגר ואמש מאור קובה), כולם צריכים להיות חלק מהשלד של הקבוצה והציביון המקומי שיחזיר את הקבוצה לליגת העל.