|
|
מי שנחשב לגדול הפוסקים בכל הדורות ועליו נאמר - "ממשה (רבנו) עד משה (הרמבם) לא קם כמשה", מי שהוגדר כ"נשר הגדול"- כתב באופן נחרץ נגד לימוד תורה ללא עבודה ונגד השתמטות מהצבא בזו הלשון:
"כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן הצדקה, הרי זה חילל את השם, וביזה את התורה, וכיבה מאור הדת" (הלכות תלמוד תורה, פרק ג', הלכה י').
עוד כותב הרמב"ם - "כל תורה שאין עימה מלאכה, סופה בטלה... וסוף אדם זה שיהא מלסטם [שודד] את הבריות".
עוד הוא כותב נחרצות: "במלחמת מצווה הכול יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה." (משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמותיהם, פרק ז', הלכה ד).
מה יותר ברור ונחרץ מדברים אלו??
מתי רבני החרדים החדשים החליטו לצאת נגד הפסיקות הנחרצות של הרמב"ם?
מדוע מנהיגי החברה החרדית של ימנו בוחרת (רק בנושאים מסוימים) להתעלם מגדולי הרבנים בכל הזמנים (לא רק של הרמב"ם) שהטיפו לשילוב לימוד התורה עם עבודה?
כיצד מודל שלא היה מקובל במשך רוב ההיסטוריה היהודית, מוצג כיום כאילו היה דרכה של היהדות מאז ומתמיד?
הכיצד - מה שהיה איסור מוחלט במקורות, הופך לחוקים שמחוקקים בימים אלו ממש בכנסת ישראל??
החוקים החדשים הם לא שאלה של מה לתת או לא לתת לחרדים - זו שאלה שתכריע את דמותה של היהדות בדורות הבאים.
ראוי שכל אחד יקרא, שכן נדמה שדברים אלו, מעולם לא היו אקטואליים יותר.
|
|
האוניברסיטה העממית חינמית של אשדוד מזמינה אתכם למפגש של קפה ודעת, שאותו יפתח בשעה 09:30 פרופ׳ נח דנא־פיקארד , מן הקולות הבולטים בישראל בחיבור שבין מתמטיקה, חינוך, תורה ומדע שירצה בנושא "פרקטלים: מהגיאומטריה לחלל ולעולמות רוחניים". פיקארד, פרופסור במרכז האקדמי לב בירושלים, נשיא אמריטוס של המוסד, ומנהל הקתדרה לחינוך, מתמטיקה ויהדות. לאורך שנות עבודתו האקדמית והחינוכית פרסם מחקרים בתחומי הגיאומטריה, האלגברה והחינוך המתמטי, ופעל לקידום הוראת המתמטיקה בעידן של כלים טכנולוגיים מתקדמים. בהרצאותיו ובכתיבתו הוא מבקש לפתוח מרחב של שיח בין עולם המדע לבין עולם האמונה, בין החשיבה המדויקת לבין עומק המסורת היהודית.
|
|
|
|
|
|
|
|
אולי יעניין אותך גם
,
בשנים האחרונות, וביתר שאת מאז 7 באוקטובר, אני מרגישה שיותר ויותר ישראלים מסתובבים עם שאלות קשות שהם כבר חוששים לומר בקול. אחרי אותו יום נורא, שבו מחבלי חמאס רצחו, חטפו ופצעו אזרחים רק משום שהם ישראלים ויהודים, נדמה היה שהאסון יחזיר אותנו לערבות הדדית ולתחושת גורל משותף. אבל ככל שחולף הזמן, הוויכוחים סביב השוויון בנטל, הפטור מגיוס, תקציבי הישיבות, נטל המס, קמפיינים ייעודיים למגזרים מסוימים והמחאות נגד גיוס בני ישיבות רק הולכים ומעמיקים. בזמן שהלוחמים והמילואימניקים ממשיכים לשלם מחיר כבד כדי להגן על כולנו, רבים שואלים האם האחריות הלאומית מתחלקת באמת באופן שוויוני. זו אינה קריאה נגד ציבור כזה או אחר, אלא קריאה לעצור ולשאול האם מדינת ישראל עדיין מצליחה לשמור על תחושת השותפות שעליה הוקמה, או שאנחנו הולכים ומתרחקים ממנה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
