באדיבות המשפחה

סמ"ר איתמר ברוכים ז"ל היה מלא בנחישות, חיוך ומשמעות.

כילד הוא היה שובה לב – חכם, רגיש, מצחיק ויצירתי. הוא ניגן, צייר ולמד משחק, אך מגיל צעיר נמשך גם לעולם הכושר.

כילד קטן פיזית, הוא החליט לשנות את גורלו, אימץ משמעת ספורטיבית והתמדה, והתאהב בתחום. בהמשך אף הוכשר כמדריך כושר במכון וינגייט.

בתיכון הצטרף לתנועת המש"צים, שם ספג ערכים של אהבת הארץ והובלה. בשאיפתו להיות לוחם מצטיין, התאמן כבר מכיתה י' בקבוצת כושר קרבי לצד תלמידי י"ב, עמד באתגרים פיזיים ונפשיים, והפך לחייל נחוש ומסור.

למרות שלא שובץ ליחידה מובחרת כפי שרצה, קיבל את שירותו בצנחנים כהזדמנות להצטיין – והצליח.

הוא הפך למפקד מסור, דאג לכל חייל, הכיר את קשייהם האישיים, והנהיג במסירות. חיוכו האופייני, הצ’ארם הייחודי שלו, ונוהל "מסדר חיוכים" שיזם – שבו חייליו חויבו לסיים את היום עם חיוך – הפכו לסמלו.

מחוץ לצבא, חי את החיים במלואם – טייל, אהב, צבר חוויות ויצר קשרים עמוקים. הוא היה בזוגיות מאושרת עם בת זוגתו ליאור ירושלמי מכפר סבא.

היו לו חלומות גדולים, ביניהם הקמת חדר כושר מותאם לבעלי מוגבלויות. איתמר היה מופת לנחישות, אהבה והתמדה – חייו הקצרים השאירו חותם עמוק.

"השמש שלי נלקחה ממני": איתמר הי"ד וליאור. צילום פרטי

סיפור נפילתו:

"בשבעה באוקטובר 2023 כשפרצה מלחמת חרבות ברזל, איתמר היה בבית של בת זוגתו ליאור בכפר סבא.

זמן קצר לאחר שהתחילו האזעקות, כשאנחנו בממ״ד הוא התקשר ואמר שהוא בדרך הביתה וביקש מאיתנו לארגן את התיק הצבאי עם כל הציוד שיש לו, זה היה אמור להיות התיק האחרון שהוא אורז לצבא.

הוא נהג מכפר סבא לאשדוד תוך אזעקות בלתי פוסקות ומתקשר למפקד שלו, לפני שהוא יצר איתו קשר, ואומר שהוא בדרך, שואל מה אפשר לעשות, מגיע לנקודת האיסוף ומסדר את ההסעות לכל מי שצריך לצאת מאשדוד. 

איתמר בזמן הזה היה רב סמל פלוגתי בבא״ח צנחנים, יד ימינו של מפקד הפלוגה ואחראי איתו על פלוגת לוחמים בהכשרה.

איתמר וחייליו הגיעו לעיר שדרות שם הוא נלחם במחבלים, הציל אזרחים שהיו נצורים בבתיהם, וכל זאת תוך כדי סיוע למפקד הפלוגה בוידוא שחייליו נלחמים ולא חסר להם דבר.

ביום ראשון שמונה באוקטובר, כשנסע בין נקודות בהם חייליו היו ממוקמים, נפצע איתמר מפגיעת רקטה ששוגרה לשדרות. איתמר פונה לבית החולים ברזילי ושם נקבע מותו". 

רגע שזכור לך ממנו?
"ישנם המון רגעים ולמעשה כמעט כל רגע וכל סיטואציה יומיומית מזכירה לי אותו.

לאחרונה שמתי לב שמאז שהוא נפל אני תמיד נזכר איך הוא היה בתקופת היותו חייל, ואולי זה ככה בגלל נסיבות נפילתו כחייל ובגלל כל הטקסים וההנצחות שנערכים.

רק לאחרונה אני מעלה זכרונות שלו כילד, ועולה בי זיכרון בו אני לוקח אותו לגן ואנו הולכים יד ביד וכל הדרך שרים משפט משיר ילדים ישן מתקופת ילדותי ואנו חוזרים על אותו משפט וצוהלים וצוחקים כל הדרך אל הגן".

משפט ממנו שהולך איתך עד היום?
"השיר 'כוכב' של אסף אמדורסקי היה אהוב מאוד על איתמר, השורה ״תן את ימיך כמו טבעת יהלום״ אפיינה אותו במיוחד, איתמר חי כל יום במלואו, הוא התנסה בכל הדברים שעניינו אותו ולא בזבז זמן על מה שלא".

מה היה החלום שלו?
"לאיתמר היו המון חלומות. הוא היה עם ראש בעננים מלא בחלומות ועם רגליים על הקרקע.

הוא רצה לעשות את הטיול של אחרי צבא ובאותו הזמן חשב על איך הוא מתבסס כלכלית כשהשקיע את חסכונותיו המועטים באפיקי השקעות שונים.

איתמר היה בעל הסמכה של מדריך חדר כושר והוא חלם להקים מכון כושר מותאם לנכים ותמיד אמר שזה לא הוגן שאין מכון איכותי ומקצועי גם לנכים שאינם נכי צה"ל".

איך היית רוצה שיזכרו אותו?
"הייתי מבקש שיזכרו אותו כפי שהוא היה והוא היה 'יפה הבלורית והתואר'. לוחם ומפקד אמיץ שנתן את היקר לו מכל לטובת עם ישראל ולמען יתאפשר לכולנו להמשיך לחיות ביחד בביטחון".

מה לדעתך הייתה התגובה שלו על קבלת אות אשדוד היפה?
"איתמר היה צנוע מאוד ופעיל מבחינה חברתית, והייתה לו רגישות גדולה לזולת וככזה הוא היה ה״'שראלי היפה'. לדעתי הוא היה מגיב בחיוך".

מה היה רוצה מאחרים?
"איתמר אהב מאוד את ארץ ישראל, למעשה כל חייו התכונן ללחימה ולשירות קרבי משמעותי על מנת לתת למדינה את הטוב ביותר.

איתמר העריץ את לוחמי הצנחנים הראשונים כמו מאיר הר-ציון, שלחמו על המדינה ובנו את הצבא. בזמנים קשים כאלה, לנו ולכל עם ישראל, אוכל רק להניח ולבקש בשמו שנזכור שכולנו עם אחד.

שלא ניקח את ארץ ישראל כדבר מובן מאליו, ושנהיה ראויים לכל הגיבורים שמסרו נפשם לאורך כל הדורות".