הפרשה החלה כאשר תמי שטרית, תושבת אשדוד, הגישה תחילה תביעה למפקח על רישום המקרקעין בדרישה לטפל במפגעי הרטיבות בבניין. במסגרת אותו הליך מונה מומחה מקצועי, אסי פייזק, שביצע בדיקות מקיפות ואיתר מוקדי רטיבות רבים ברחבי הדירה.

המומחה קבע כי מקור הבעיות הוא גם בליקויים בדירת השכן וגם בליקויים ברכוש המשותף של הבניין, ובהמשך הורה המפקח לבצע תיקונים נדרשים. בנוסף נפסק כי הדיירת תהיה זכאית לדרוש החזר כספי על תיקון הנזקים בדירתה.

אלא שגם לאחר פסק הדין, הסכסוך לא הסתיים. שטרית נאלצה להגיש תביעה נוספת לבית המשפט לתביעות קטנות באשדוד, הפעם בדרישה לקבל פיצוי על הנזקים שנגרמו לה בפועל, עלות בדיקות נוספות של מומחים, וכן פיצוי בגין עוגמת נפש.

במהלך הדיון טען השכן, עומר שעובי, כי אין לחייב אותו במלוא העלויות, משום שלטענתו חלק מהנזילות מקורן ברכוש המשותף ולכן ועד הבית צריך לשאת ברוב האחריות. מנגד, נציגות הבית המשותף כלל לא הגישה כתב הגנה ולא התייצבה לדיון.

השופטת רוני סלע קיבלה ברובה את תביעת הדיירת. בפסק הדין ציינה כי הוצגו בפניה תמונות, הצעות מחיר, חוות דעת מומחים ודו"חות בדיקה נוספים שהוכיחו את הנזקים ואת הצורך בביצוע תיקונים.

בית המשפט קיבל את דרישת התובעת להחזר של 4,000 שקל עבור תיקון הנזקים בדירה, לאחר שהשתכנע כי מדובר בהוצאות אמיתיות שנדרשו בעקבות הרטיבויות הקשות. בנוסף נפסק החזר של 2,500 שקל עבור דו"ח בדיקה נוסף של המומחה, שנערך לאחר ביצוע התיקונים בעקבות גילוי רטיבויות נוספות.

השופטת התייחסה גם לעוגמת הנפש שנגרמה לדיירת, לאחר שתיארה כיצד נאלצה להתמודד לאורך זמן עם רטיבויות, קירות פגועים וחרקים בבית. בסופו של דבר נפסק לזכותה פיצוי נוסף של 4,000 שקל בגין עוגמת נפש והוצאות משפט.

בפסק הדין נקבע כי האחריות תחולק בין השכן לבין נציגות הבית המשותף, מאחר שמקורות הנזילה היו גם בדירת השכן וגם ברכוש המשותף. בהתאם לכך חויב השכן לשלם לתובעת 4,625 שקל, ואילו נציגות הבית המשותף חויבה לשלם 5,875 שקל נוספים.

בנוסף חויבה דיירת נוספת בבניין לשלם לתובעת 673 שקל, כחלקה היחסי בהוצאות שנפסקו קודם לכן על ידי המפקח על המקרקעין.