|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
על קו הזינוק עמדו שתי דמויות קוטביות: מצד אחד, שופט בית המשפט העליון בדימוס יוסף אלרון (אלפריח) – בשר מבשרה של הפריפריה, בן למשפחה עיראקית מרובת ילדים שגדל בדירת שני חדרים של עמידר במעברה, שופט שמרן וימני המוכר ברגישותו החברתית למוחלשים.
מצד שני, עו"ד פרטי - מיכאל ראבילו – אירופי, בן לשושלת משפטנים ואנשי אקדמיה מיוחסת, המייצג אליטה כלכלית ותרבותית סגורה.
ההיגיון אומר – השופט אלרון אמור להיות הבחירה הטבעית. הן מבחינת הרקורד האישי המרשים והן מבחינת הרקע.
הליכוד, ש"ס ועוצמה יהודית אמורים היו לראות בבחירה בשופט אלרון כ– ניצחון של "ישראל השנייה" על פני האליטות.
אולם, במבחן המציאות הממשלה בראשות הליכוד, ש"ס ועוצמה יהודית, ניהלה מלחמת חורמה "והתאבדה" פוליטית כדי להבטיח את ניצחונו של האליטיסט ראבילו, תוך הפעלת לחצים חסרי תקדים על חברי הכנסת.
כיצד ניתן להסביר את הפער הזה?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|