במשטרה מגדירים את אדם כבר שנים כיעד מודיעיני בכיר של ימ"ר לכיש. ברחוב, לעומת זאת, יש מי שרואים בו דמות כוחנית שחיה לפי קודים של כבוד, נקמה והפגנת כוח בלתי פוסקת.

מאז שחרורו מהכלא, כך נראה, דפס לא מנסה להיעלם - אלא בדיוק להפך: לחזור למרכז הבמה.

לפי גורמי אכיפה, ההתנהלות שלו בחודשים האחרונים מדליקה מחדש את כל נורות האזהרה באזור אשדוד והדרום.

מהכלא בחזרה לרחוב

דפס, בן 35 מאשדוד, מוכר במשך שנים למשטרה ולעולם הפשע בדרום.

בתחילת דרכו נחשב מקורב לגורמים המזוהים עם ארגון הפשיעה של שלום דומרני, אך בהמשך התרחש הקרע הגדול ששינה את מפת היחסים סביבו.

בעולם התחתון מספרים כי דפס "חצה קווים" ועבר למחנה היריב - גורמים המזוהים עם המאפיה הגיאורגית ועם אנשיהם של בני שלמה המנוח ואייל נגר.

המעבר הזה הפך אותו, לפי ההערכות, לאדם שמסתובב במשך שנים עם מטרה על הגב.

אבל לאור הניסיונות של הראשים, לרדת אל מתחת לרדאר, התחיל דפס לבנות את המיתוג החדש שלו: לא עוד "חייל" של אחרים, אלא דמות שמנסה לייצר כוח עצמאי ולמלא את הוואקום שנוצר.

הבעיה של העולם התחתון: הכלא מוחק כוח

עבריינים בכירים שיוצאים מהכלא נתקלים כמעט תמיד באותה בעיה: הרחוב לא מחכה להם.

בזמן שהם יושבים מאחורי הסורגים, שחקנים חדשים נכנסים לזירה, בריתות משתנות, חיילים מחליפים צדדים, והפחד - המטבע הכי חשוב בעולם הפשע - מתחיל להישחק.

לכן, לפי גורמים בעולם האכיפה, רבים מהעבריינים שחוזרים מהכלא מרגישים צורך מיידי לבצע "הצהרת נוכחות".

במקרה של דפס, כך נראה, ההצהרה הזו הגיעה מהר מאוד.

לפי המידע שישי לנו, מאז שחרורו הוא נקשר לשורת אירועים חריגים: חיפושים אחר יריבים, עימותים עם שוטרים, חשדות למעורבות בפרשות אלימות ואף בדיקות משטרתיות סביב פיצוצי מטעני חבלה.

בחלק מהמקרים הוא נעצר - אך שוחרר בהיעדר ראיות מספיקות.

במקרה אחר, נעצר דפס לאחר שהמשטרה קיבלה מידע מודיעיני כי בכוונתו לפגוע בתושב אשדוד.

בסופו של ההליך הוא הורחק מהעיר ל-30 יום.

במהלך מעצר אחר, הוא איים על שוטרים ואמר:
"לא קם אדם שהרים עליי יד והוא על שתי רגליים".

בין פחד לתדמית

המשפט הזה ("לא קם אדם שהרים עליי יד והוא על שתי רגליים") מסביר כמעט הכל.

בעולם הזה אסור להיראות חלש. אם מישהו יוצא מהכלא ושותק - מבחינת הרחוב הוא נגמר. לכן חלק מהדמויות בוחרות בהתנהלות מוחצנת מאוד.

לפי אותה פרשנות, ההתנהלות של דפס אינה רק פלילית - אלא גם תודעתית.

שיירות רכבים, עימותים גלויים, מסרים כוחניים והתנהלות חסרת פחד לכאורה - כל אלו נועדו, לפי גורמים בתחום, לשדר מסר ברור:
"אדם דפס עדיין כאן".

החשש הגדול של המשטרה

בימ"ר לכיש עוקבים בדריכות.

בשנים האחרונות הצליחה המשטרה, לפחות חלקית, לצמצם את מלחמות הכנופיות המדממות שפקדו את אשדוד, אשקלון והדרום.

אלא שגורמים במשטרה חוששים כי חזרתם של שחקנים כוחניים לרחוב עלולה להצית מחדש סכסוכים ישנים.

החשש אינו רק מירי או מטענים.

במשטרה מבינים כי דמויות כמו דפס מושכות סביבן צעירים שמחפשים כוח, כסף ומעמד.

בעולם שבו ארגוני הפשע המסורתיים התערערו בעקבות חיסולים, מעצרים ופירוקים פנימיים - נוצר ואקום.

ובתוך הוואקום הזה, כל דמות כוחנית שמוכנה ללכת עד הסוף יכולה להפוך במהירות למוקד השפעה.

האם דפס באמת בונה כוח עצמאי?

זו אולי השאלה שמעסיקה היום יותר מכל את גורמי האכיפה בדרום.

יש מי שטוענים שהוא מנסה להקים סביבו מעגל עצמאי של נאמנים ואנשי שטח.

אחרים סבורים שמדובר בעיקר במאבק הישרדות אישי של אדם שמסרב לאבד את מעמדו.

אבל דבר אחד ברור:
ההתנהלות שלו מאז השחרור אינה מזכירה אדם שמנסה לפתוח דף חדש.

להפך.

נראה כי אדם דפס בחר לחזור בדיוק למקום שבו השם שלו עדיין מייצר פחד, עניין ורעש ברחובות אשדוד והדרום.