בעוד ימים ספורים נסב כולנו סביב שולחן הסדר ונציין את חג הפסח, נחגוג את היציאה מעבדות לחירות ואת סיפור לידתו של עם ישראל. אך בתוך הסיפור הגדול הזה, יש רגע קטן, שקט, שממנו הכול מתחיל: הרגע של בת פרעה.

בתוך מציאות אכזרית, תחת גזירה ברורה וחד-משמעית של אביה – “כל הבן היאורה תשליכוהו” – יורדת בת פרעה אל נהר הנילוס. שם היא מבחינה בתיבה, ובתוכה תינוק בוכה, תינוק עברי.

“ותחמול” – כך מתארת התורה את הרגע המכונן. את הבחירה המדהימה, לא בצו המלך ולא בנאמנות עיוורת לשלטון אכזר, אלא ברגש אמיתי, אנושי, מתוך ההכרה העמוקה בצלם אלוהים שבאדם.

בת פרעה הייתה אחת מארבע הנשים שהצילו את משה – לצד יוכבד, מרים ושפרה ופועה. אלא מה? היא היחידה שאינה עברייה. דווקא היא, כבת המלך המצרי, בתוך מציאות של גזירות קשות, מפרה את צו אביה האכזר ובוחרת לפעול מתוך חמלה אנושית פשוטה.

במעשה הזה היא מזכירה לנו אמת עמוקה: מוסר ואנושיות אינם תלויי זהות – לא לאום ולא דת – אלא בחירה עמוקה מהלב.

ולא במקרה, מי שעמדו ברגעים הקריטיים והצילו את משה מגזירת השמד היו נשים: יוכבד שהסתירה שלושה חודשים, מרים שהשגיחה מרחוק, שפרה ופועה שסירבו לפקודה והחיו כל ילוד, ובת פרעה שהושיטה יד להצלה.

כל אחת מהן פועלת מתוך אומץ שקט, מתוך אחריות עמוקה לחיים ומתוך נכונות להסתכן. אלו אינן רק פעולות של הצלה – אלו ביטויים של מנהיגות אחרת: מנהיגות של חמלה, של הקשבה ושל ראיית האחר.

התכונות הללו, שלעתים נתפסות כ”נשיות” – רגישות, אמפתיה, דאגה – הן הכוח המוביל. הן אלו שמניעות לפעולה גם כשהסיכון גדול, והן אלו שמאפשרות לבחור בחיים גם בתוך מציאות של פחד. דווקא בזכותן נפתח הפתח לגאולה.

וכך, דווקא מצרייה – בת לממלכה המדכאת – היא זו שמשתה מן היאור את מי שעתיד להנהיג את עם ישראל, משה רבנו. היא פועלת בניגוד לזהותה ולחינוך שקיבלה, מחליפה שנאה באהבה ואדישות באחריות.

ברגע אחד של אומץ מוסרי – החמלה גוברת על האכזריות, וההיסטוריה משתנה.

בימים אלה, של מלחמה עם איראן, ריבוי חזיתות ואיום קיומי, כאשר נדמה לעיתים שהעולם כולו מתחלק ל”אנחנו” ו”הם” – דמותה של בת פרעה מקבלת משמעות מיוחדת ועמוקה.

היא מזכירה לנו שגם בתוך מציאות של איבה, יש מקום לאנושיות, לאומץ לב ולבחירה בטוב. היא מדגישה את כוחו של היחיד לבחור אחרת.

בת פרעה מוכיחה שאומנם ההיסטוריה נכתבת על ידי מנהיגים – אבל גם על ידי אנשים שבוחרים, ברגע האמת, לא לעמוד מנגד, גם אם יש לכך מחיר.

ולפעמים, כל מה שצריך כדי לשנות מציאות – זה אדם אחד שבוחר לחמול.