הסיפור החל כבר בשנת 2012, אז חתמו בעלי הדירות בבניין ברחוב אריה בן אליעזר 18 באשדוד על הסכם תמ"א 38 עם חברה להתחדשות עירונית בעיר.

במסגרת ההסכם התחייב היזם לחזק את הבניין, להרחיב את הדירות ולשפץ את הלובי, ובתמורה קיבל זכויות לבניית דירות חדשות בבניין.

אלא שלטענת הדיירים, השנים חלפו, היתר בנייה לא התקבל, והפרויקט פשוט לא התקדם.

במקביל, עוד לפני שהתקבל היתר בנייה, החברה החלה למכור דירות עתידיות בפרויקט וגבתה כספים מרוכשים, תוך רישום הערות אזהרה לטובתם בטאבו.

בשנת 2024 קבע בית המשפט כי היזם הפר את ההסכם הפרה יסודית, לאחר שלא הצליח לקדם את הפרויקט במשך יותר מ-10 שנים, והסכם התמ"א בוטל.

אלא שאז נולדה בעיה חדשה: למרות ביטול ההסכם, הערות האזהרה שנרשמו לטובת רוכשי הדירות נשארו רשומות על הבניין - וחסמו את האפשרות של הדיירים להתקשר עם יזם חדש ולהוציא את הפרויקט לדרך.

במרכז פסק הדין עמדה מחלוקת מול זוג שרכש דירה בפרויקט בשנת 2020 תמורת 1.4 מיליון שקל, ושילם ליזם כ-340 אלף שקל בשלושה תשלומים. הרוכשים סירבו להסיר את הערת האזהרה שנרשמה לטובתם, אלא אם יקבלו בחזרה את כל כספם.

מנגד, הדיירים טענו כי הם כלל לא קיבלו את הכסף, לא היו צד לעסקאות המכירה, ואינם צריכים לשלם מכיסם על כישלון היזם. עוד טענו כי הם "מוחזקים כבני ערובה" בידי רוכשי הדירות, בזמן שהם ממשיכים להתגורר בבניין ללא ממ"דים ובמצב של חוסר ודאות.

בפסק דין מפורט קבע השופט גיל דניאל כי הערות האזהרה שנרשמו לטובת רוכשי הדירות אכן תקפות, גם לאחר ביטול הסכם התמ"א, משום שהן נרשמו ישירות על זכויות בעלי הדירות ובהסכמתם במסגרת ייפוי כוח שניתן ליזם ולעורכי הדין מטעמו.

עם זאת, השופט קיבל חלקית את טענות הדיירים וקבע כי לפי חוק המכר, היזם כלל לא היה רשאי לגבות מהרוכשים סכומים כה גבוהים לפני קבלת היתר בנייה ותחילת עבודות בפועל.

בית המשפט הסביר כי כאשר הבטוחה היחידה היא הערת אזהרה, החוק מאפשר ליזם לגבות בשלב מוקדם רק עד 7% ממחיר הדירה. במקרה הזה מדובר ב-98 אלף שקל בלבד מתוך 340 אלף השקלים ששולמו בפועל.

בסופו של דבר פסק השופט כי הדיירים יידרשו לשלם לרוכשים 98 אלף שקל בלבד, בתוספת הצמדה וריבית, כתנאי למחיקת הערת האזהרה - ולא את מלוא הסכום ששולם ליזם. בנוסף חויבו הרוכשים לשלם לדיירים הוצאות משפט בסך 10,000 שקל.

בפסק הדין ציין השופט כי גם הרוכשים עצמם נפלו קורבן להתנהלות החברה היזמית, וכי הם עדיין רשאים להגיש תביעות נגד היזם והגורמים שפעלו מטעמו בניסיון להשיב את יתרת כספם.