"תערוכת הגמר של תלמידי מחזור ט', מסמנת את סיומו של תהליך ארוך ומרגש של לימודי אמנות. כל תלמיד/ה בחר/ה את הנושא לפרויקט ואת האופן ליישומו"- אומרת יעל חמו, מנהלת מחלקת החינוך במוזיאון-" בעבודות משתקפות היכולות האמנותיות של התלמידים בפיתוח קונספט, ברמה טכנית וביכולת לתאר, להסביר ולפרש את העבודות עצמן."

במרכז יצירתו של  סטפן סטוברובסקי, (18) תלמיד כיתה י"ב בבית הספר התיכון מקיף ג' בעיר, הלומד במגמה במוזאון זו השנה השלישית, ניצבת קופסת דגנים מוגדלת, עשויה מקרטון. "עבורי, הקופסה היא חפץ של נוסטלגיה המקושר לביקורי הילדות אצל סבתא במוסקבה ולשגרה של בוקר משותף." -מספר סטפן-" על הקופסה מופיעה ציפור בלו ג׳יי ציפור מוזיקלית, שמסמלת עבורי החיבור למוזיקה של הטבע את השאיפה לעבור לקנדה, ארץ החלומות שלי, שבה הטבע פראי ואינסופי.

הציפור אוכלת דגנים בצורת עלי מייפל, ובגב הקופסה מופיע במרומזים מילים של דוויד בואי בשיר Under Pressure. דרך החיבור בין עולם האוכל היומיומי לבין עולם המוזיקה והטבע, אני מבקש לתת מקום לקול הילדי שקיים בכולנו. העבודה היא הזמנה להשתהות מול הלחצים המופעלים עלינו כבוגרים, ולהקשיב מחדש לקול המקורי והאותנטי שהנחה אותנו לפני שלמדנו ליישר קו עם המציאות, קול של פליאה, של פנטזיה ושל תעוזה לחלום."

אריאלה לוי (18), תלמידת כיתה י"ב  מביה"ס התיכון מקיף ו' מספרת על יצירתה, "כילדה שקטה וביישנית חוויתי קושי ביצירת קשרים, ומתוך כך פניתי לעולמות של יצירה. באמצעות נייר וכמה טושים הצלחתי ליצור דמויות שפתחו עבורי מרחב של משחק, דמיון וקרבה. בעבודתי אני חוזרת אל אותם רגעים דרך סדרה של ארבעה ציורים, המתמקדים בזיכרון של אותה קרבה שנוצרה באמצעות היצירה.

הסדרה בנויה משני סוגי מבט: ציורי תקריב המתמקדים בידיים, בחיבוק ובניסיון ליצור מגע ותקשורת, לצד ציורים רחבים יותר המציגים אותי בתוך סיטואציות משחק. דרך הניגוד הזה אני מבקשת לעורר בצופה תחושת נוסטלגיה והזדהות עם רגעים שבהם אנו מחפשים קרבה ומוצאים אותה בדרכים אחרות, לא תמיד ישירות. כך נפרשת דואליות של בדידות וחיפוש אחר קשר, לצד האושר שביצירה ובדמיון. העבודה עוסקת במורכבותה של הילדות, ומציעה כי גם מתוך קושי חברתי יכולה לצמוח יצירתיות עמוקה, ההופכת למרחב של נחמה."

על יצירתה בתערוכה מספרת לנו ירדן אילישקה (18), אף היא תלמידת כיתה י"ב  מביה"ס התיכון מקיף ו', " סדרת הציורים שלי מבוססת על רגעים שלכדתי בטלפון במהלך המסע לפולין השנה, מסע שהתחיל כחיבור להיסטוריה והפך בגלל המציאות הביטחונית, למפגש ישיר עם המציאות הישראלית שלנו.

בסדרה אני מערבבת בין הזיכרון הלאומי לבין החוויה הפרטית שלי כתלמידה במסע מרגש עם חבריה לכיתה, כשהמטרה היא ליצור מעין אלבום משפחתי שבו הכול חי זה לצד זה: טקסים באנדרטאות וצעדות מוות עטופות דגלים, לצד רגעים יומיומיים של שעמום במלון, הומור של בני נוער ואכילה בחדר האוכל.המתח הזה שבין הזיכרון לבין המציאות הגיע לשיאו כשהמסע נקטע עם פרוץ המלחמה באיראן. מצאנו את עצמנו במבצע חילוץ דרך טאבה בחזרה לישראל, רגע של שחרור שהפך עבורי לסמל של תקומה. המעבר המהיר מהטראומה של פולין לחוויית החילוץ המחיש לי את היכולת שלנו להתקיים כנגד כל הסיכויים, ומזמין את הצופה לעבור איתי את המסע הזה, ולראות שהזיכרון הוא חלק בלתי נפרד מהחיים עצמם." 

צוות המגמה: יעל חמו עמית,  גיא מושיוב , הדסה כהן , לחן פריטל. תלמידים/ות: מקיף א'- סוניה גודיץ', תום גולובוב. מקיף ג'- סטפן סטוברובסקי. מקיף ו' - ליטל ואבוליצקי, אריאלה לוי, אדרת בן שלום, ירדן אילישקה. מקיף ח'- אלונה ביבל, אנה גולדמן, ירין לייכטמנוב, מאיה דוד שטיינברג. מקיף ט' - שלי שמרגון, נעם עזיזיאן, מאיר אדרי.

מקיף י"א - אסף טליאס, רוני ניה גונטר. מח"ט עמל - שלי רייכלין.  

פתיחה חגיגית לתערוכת הגמר  לתלמידי כיתות י"ב, יום חמישי, 7 ביולי 2026 בשעה  18:00. התערוכה מתקיימת בבית אריה קלנג, רח' יאיר 2, אשדוד.  למידע נוסף: 6452* ובאתר ironit.org.il  .

הכניסה פתוחה לציבור הרחב.