|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אמש אריה דרעי הציב לנתניהו אולטימטום בנושא חוק הגיוס: "אם לא יוסדר - נלך לבחירות". השתמטות מהגיוס של החרדים (ולא רק לומדי תורה) הפכה להיות למשימה החשובה ביותר של ש"ס, פטור לפני הכל.
כדאי להזכיר: תנועת ש"ס קיבלה בבחירות האחרונות יותר קולות חיילים מאלה שקיבלה "יש עתיד". אבל ש"ס מבוהלת מכך שמי שנחשב חרדי, יטמע חלילה עם חיילים. גם כאשר מציעים תוכנית צנועה לגיוס חלקי של חרדים שאינם לומדים, הם קוראים לה - "תוכנית זדונית שמטרתה להטמיע ולבולל את הציבור החרדי הספרדי בתוך התרבות החילונית".
מה זה אומר על אלו שנלחמים בעוז ומסכנים עצמם למען העם והארץ ובמנוחתם שרים בגרון ניחר "עם ישראל חי"?
למה ש"ס מבדלת את בין דמם של כל מי שמוגדר מטעמם חרדי (בין אם הוא תלמיד ישיבה או לא) לבין דמם של "היהודים האחרים", של מי שחס ושלום הוא רק דתי או רק מסורתי או שמו שמיים טפו טפו, לא עלינו חילוני?
אם זה לא מספיק - דובר ש"ס מצהיר אמש - "היהודים אף פעם לא נלחמו – רק התפללו וברחו".
למה ש"ס רואה באלו שנלחמים כאריות ומקדשים שם שמיים ברבים כמוקצים?
איך הגענו למצב שחבר כנסת מטעם ש"ס מעדיף שהבן שלו ישב בכלא ולא יתגייס?
איך לפתע המנהיג הרוחני החדש של ש"ס, הרב יצחק יוסף מצהיר - "אם יכריחו אותנו ללכת לצבא ניסע כולנו לחו"ל"?
הרי שהרב עובדיה לא התנגד כי בנו הרב אברהם יוסף יתגייס לצבא.
הרי שאהבת העם והארץ הייתה נטועה עמוק אצל הציבור הספרדי, אצל חכמיו בגולה ואצל הרב עובדיה יוסף, שהתבטא רבות באהבתו לארץ, לעם ולחיילים, לאחדות ולפשרנות.
התורה לא מצווה ללמוד תורה במקום לעבוד. התורה לא מצווה ללמוד תורה במקום להתגייס לצבא התורה כן מצווה ערבות הדדית.
להחזיר עטרה ליושנה זה לא להזדקק לבריות, לפשוט יד, להישען על מערכת רווחה או על רעייתם, שאותה התחייבו בכתובה "לזון ולפרנס ולכלכל".
לאן פניה של ש"ס החדשה והמקצינה?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
איזה אומץ צריך בעל משפחה דתית, יוצא משפחה חרדית, דמות מוכרת ואהודה מאוד בעיר אשדוד, לחשוף סיפור שהיה מודחק שנים, עמוק אי שם בתוכו.
הוא עושה זאת ולו כדי לסייע לאיזה גבר או אישה שעדין תקועים אי שם עמוק בתוך הפחד והבושה.
לספר, זה קשה מאוד לאישה, זה קשה הרבה יותר לגבר, בטח נשוי, זה כמעט בלתי אפשרי לאבא לילדים, זה קיצוני למי שילדיו לומדים במוסדות חינוך דתיים... אבל יחיאל כהן מתעלה מעל הבושה, מעל כל המחסומים וחושף את סיפור ההתעללות המינית שעבר כילד, את ההשלכות, את ההדחקות.
כיצד הוא הצליח סוף סוף להשתחרר מהשד הזה וכיצד הוא רוצה כעת לעזור לאחרים
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
סיפורו המיוחד של צ'רלי אביטן מראשוני ומובילי ה - DJ שצמחו ופעלו באשדוד מסוף שנות ה70 ועד ה90. בנעוריו הוא התגלה ככדורגלן מאוד מוכשר, הוזמן לנבחרת הנוער. קבוצת פאר גרמנית ביקשה לרכוש אותו (הוריו התנגדו בגלל גילו הצעיר), במשחק כדורגל קריטי בבוגרים השופט שלף לו כרטיס אדום, צ'רלי השיב באגרוף לפניו של השופט ובכך הסתיימה הקריירה שלו ככדורגלן. הוא התגייס לגולני, במילואים נלחם בלבנון, השתחרר ופתח בקריירה מצליחה מאוד כ DJ הקים חברת מוזיקה והופיע בכל רחבי הארץ. השנים עשו את שלהם, הוא חזר לאשדוד הקים מסעדה ונפל, עבר לעולם הגינון ואז הגיע הקורונה שריסקה אותו כלכלית סופית. צ'רלי שגם סובל מנכות, נשבר, הרים ידים ולפני כשנה יצא לצמתים לקבץ נדבות (ואם כבר תהיתם, אז הוא מעולם לא נגע בסמים, גם לא באלכוהול).
ומה אנחנו מתכננים לעשות, כדי להפוך את סיפורו של צ'רלי לסיפור עם סוף טוב?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
באשדוד של שנות ה60 עד שנות ה90, בתי הקולנוע היו מרכז התרבות של העיר הצעירה – קולנוע דגון (1961) ולאחריו קולנוע אסתר (במרכזון רובע ב'), קולנוע אשדוד (בחוף מי עמי) וקולנוע אולימפייה (ברובע ו'), נבנו כמו שנראה אז כהיכלים ענקיים.
מעבר לסרטים שהוקרנו בכל שעות היום עד חצות, הופקו בהם גם הצגות, קרבות אגרוף והאבקות, הצגות לילדים, הופעות של זמרים ומופעי בידור (כמו הגשש), טקסים עירונים ומה לא ...
היציעים היו גדולים יחסית –בין 600-900 מושבים. הייתה בהם במה גדולה עם פעילות מאחורי הווילונות האדומים, שברגע שהיו נפתחים, התרגשות רבה הייתה אוחזת את הצופים... ברגע שנשמעו 3 צלצולי גונג מהדהדים, כולם רצו לתפוס את מקומם ולצפות בסרט בשקיקה רבה.
סיפורה של תקופה שלא תחזור - כתבת תחקיר נוסטלגית של משה אלהרר לאשדוד נט
|
|
|
|
|
|
