האשדודים שעשו היסטוריה בתחום חיי הלילה בישראל
16.10.24 / 08:09
האשדודים שעשו את זה ביג טיים בחיי הלילה בעיר הגדולה והפכו לאגדות תרבות תוך שהם משאירים חותם.
מי הם האנשים שגדלו באשדוד ונהפכו לדמויות מובילות בחיי הלילה בישראל?
השלושה שהגיעו לטופ - עדי מילשטיין, חיים פנחס וגלית בן שמחון שהיו כל אחד בנפרד, הבעלים של המועדונים הכי חזקים והכי זכורים בתקופתם בתל אביב והוכתרו למלכי חיי הלילה עד אמצע שנות ה2000.
מה הקשר בין מועדוני הפינגווין, מינרווה, אלנבי 58, אוקטופוס, הקלרה, האומן 17, הדום, אוקטופוס והקוליסאום?
כתבת תחקיר של משה אלהרר לאשדוד נט
הסיפור על עדי מילשטיין (פינגווין האגדי)
עדי מילשטיין (כבר בן 71 הילד) גדל ברחוב שבי ציון שברובע א' באשדוד. בגיל 15 נשלח לקיבוץ בעקבות מצוקה כלכלית של הוריו.
לאחר שירותו הצבאי חזר לאשדוד ויצא לעבוד בשנות ה 70 בת"א כבלש (מדורניק) במשטרת ת''א. במסגרת עבודתו הוא היה במגע עם חיי הלילה של העיר הגדולה ותוך כדי תנועה הבין שהוא מעדיף להיות בצד השמח יותר של המתרס החברתי, עזב את עבודתו במשטרה והתחיל את הקריירה כאיש חיי לילה.
המקום הראשון שעדי פתח היה ב1977 - בר מסעדה "התחנה" בת''א. שם זכה הכיר את הברזנ'ה ההתל-אביבית.
לאחר שנתיים פתח ביחד עם הזמר דני ליטני והמפיק אריה כהן את ה"ביקתה" שהיה בר מסעדה בגני התערוכה בת''א והתחבר לבוהמה התל אביבית הקלאסית של אותן שנים עם בליינים קבועים שכללו את יהונתן גפן, משה איש כסית, אריק איינשטיין, שמוליק קראוס, שלום חנוך, גברי לוי (גשש) ועוד רבים מאנשי הבוהמה של שנות ה70 וה80.
פרויקט הדגל של עדי מילשטיין שהפך אותו לאגדה תרבותית הוא מועדון הפינגווין שנפתח ב1982 בתחילת מלחמת לבנון הראשונה שנהפך למקום שהביא את בשורת סצנת הגל החדש עם להקות ומוזיקאים כמו להקת "סיאם", "מינימל קומפקט", "הקליק", "פורטיס וסחרוף", "ז'אן קונפליקט", "יוסי אלפנט" ולהקת "משינה" - ההופעות הראשונות שלהם היו בפינגווין.
המועדון היה כשלוחה של מקומות שהיו קיימים בלונדון אמסטרדם וניו יורק של אותן שנים.
המועדון פעל במרתף ברחוב יהודה הלוי 43 נהפך לסצנה שהיוותה את היסודות לתרבות המועדונים של ת''א של סוף שנות ה80 ותחילת ה90 עם דמויות שנהפכו להיות אייקונים ופתחו את המועדונים המובילים - אורי שטארק וראל נדל (אליזבט/ אלנבי 58/ אוקטופוס/ TLV) האחים דיני ומאיר לביא וספי וולפיש עם הליקוויד (הקו והפאצ'ה ואחר כך הקלרה כחול ועוד) לצד עוד דמויות מובילות בחיי הלילה של שנות ה90 וה2000 בת''א כמו אבי שחור (לוי) אמור קנצפולסקי, יגאל שפי ורבים אחרים. כולם גדלו כנערים אצל עדי מילשטיין בפינגווין וקיבלו ממנו את ההשראה הראשונית המקצועית בדרך להפיכתם לאנשי חיי לילה מובילים בשנים הבאות.
הסצנה המוזיקלית הייתה "הגל החדש" להקות בין לאומיות כמו "סוזי והבנשיז", "ליבי והפלאש", "הקיור" שגם הובאו מחו''ל להופיע במועדון.
בשנים 82-84 המועדון היווה "קפסולת" אסקפיזם שהייתה מפלט לשחרור לחץ וטירוף שהיה אז במדינה בעקבות" מלחמת לבנון הראשונה" (בדומה במקצת למה שאנו חווים היום).
המועדון היה דיי פשוט בעיצוב - קירות מכוסים במראות, תאורה כחלחלה שהזכירה אקווריום והרגשת שחרור מטורפת של סקס בשירותים, ריקודי "פוגו" ואווירה אולטרה ליברלית.
המועדון טבע חותם כל כך חזק על תרבות המוזיקה וחיי הלילה בארץ כמו שאף מועדון לא עשה עד היום.
לפני מס שנים יצא ספר "אנשי הפינגווין" שנכתב ע''י אריאל סמל .
לאחר שעדי מכר את הפינגווין ב1984 הוא פתח את הבר ביליארד "ג'ובאני" ברמת גן וב1989 את הבר/הופעות "דה ז'וו" בשינקין מול קפה תמר, בשנת 1991 עדי עבר לבוקרשט רומנייה והתחיל לפעול בתחום האופטיקה ומכשירי השמיעה.
היום עדי חולש על 55 סניפים מובילים של מכשירי שמיעה ואופטיקה ברומניה ונהפך לאחד מאנשי העסקים המובילים ברומניה. הוא מחזיק בווילה מפוארת בסביון וחולק את ימיו בין רומניה לבין ישראל.
אשדוד נשארה תמיד כפינה חמה בלב של עדי שידע לארח את האשדודים בנדיבות יתר.
אנקדוטה אישית
את עדי הכרתי ב1996 בזכות אחיו הצעיר יגאל חבר טוב שלי בתחילת דרכי, קודם שעברתי לת''א. הייתה לי הזכות להכיר ממקור ראשון את הבסיס של סצנת המועדונים התל אביבית.
כך באחד הלילות יצאנו ביחד למסיבה במועדון הקו- KU ( יום הולדת לעדן הראל שהייתה כוכבת MTV אז ) כשאבי שחור (לוי) זיהה את עדי, הוא והבעלים דיני וספי ארחו אותנו כיד המלך (כיאה לעדי) וכך חברתי לקבוצה שלהם "הקופאצ'ה", האחים לביא ,ספי וולפיש ורמי אביב.
הסיפור על חיים פנחס - (מועדון "הדום"/ הקולוסיאום")
חיים פנחס (56) גדל באשדוד ברחוב רוגוזין ואחר כך ברובע י''א הוא ללא ספק אחד היזמים הכי גדולים שהיו בת''א בתחום חיי הלילה בין השנים 1995 עד 2009 התחיל במועדון ה"דיפ" והסתיים עם הפרויקט האחרון שלו "מועדון הקולוסיאום" בכיכר אתרים בת''א.
את ההון הראשוני חיים עשה דווקא כגנן אומן ואדריכל נוף שטיפח ועיצב חלק גדול מהגינות בווילות של י''א ו ט''ו באשדוד. לאחר שירותו הצבאי החל לבלות בת''א וחיידק חיי הלילה נגע בו.
בתחילת שנות ה90 הוא הכיר את יחצ''ן המסיבות זאב זוברמן והם הפכו לשותפים. בשנת 1995 הם פתחו את מועדון האנדרגראונד הראשון שלהם "דיפ" ברחוב אחוזת בית ( ממש מאחורי מגדל שלום) המועדון הזה זכור כמועדון של APTER PARTY (כול הבליינים היו מגיעים למקום בשעה ארבע חמש בבוקר וממשיכים את החגיגה עד לשעות הצוהריים) בשנת 1996 הם פתחו את מועדון סלמה 54 שהיה בשכונת פלורנטין וב1998 נפתח גם "קולנוע מתמיד "ושלושת המועדונים פעלו במקביל כמועדוני אנדרגראונד אולטרה ליברליים בהם בילו גייז / סטרייטים וכול מה שמעבר... עד תחילת שנות ה2000.
הקונספט שלהם היה - לבנות מועדונים בהשקעות מאוד נמוכות לצד רווחים מאוד גבוהים.
בגיל 34-5 הוא כבר היה מיליונר אבל עדיין לא זכה להכרה של המיינסטרים של חיי הלילה בו שלטו שמות כמו האחים לביא וספי וולפיש ( ליקווד / KU / פאצ'ה) אורי שטארק וראל נדל (אלנבי 58 /אוקטופוס/ TLV) ירון פרי חדש ( LEMON ) שמעון שירזי ( FFF ) ראובן לובלין (האומן 17) אך כול זה הולך תיכף להשתנות
האיש שהפך את מתחם "יד חרוצים" בת''א למעוז הסצנה של חיי הלילה בת''א למשך שנים
בשנת 2000 ומשהו חיים החליט שהוא מסיים את שנות ה"אנדרגראונד" המחתרתיות ועולה להתקפה כשהחזון שלו להיות מלך חיי הלילה של המיינסטרים בת''א. הוא סיים את השותפות עם זוברמן ועלה להתקפה.
כבעל חושים עסקיים גאוניים ואמביציה אין סופית הוא איתר במתחם יד חרוצים האנגר ענק שהיה במשך עשורים מפעל לברזל (כול יד חרוצים היה מתחם של מוסכים ומפעלים) והשקיע סכום אסטרונמי דאז של 7 מיליון ש''ח, שכר את שרותי האדריכל הבינלאומי אלכס מייטליס שתכנן ועיצב את המועדון הכי מדהים שקם ונפתח בארץ ב2003 וכך קם מועדון ה"דום".
חיים כחיים היה "גנב סוסים" לא קטן ואיש עסקים ממולח כשלקח את DJ עופר ניסים (עופרה) עוד לפני שנהפך למגה DJ בין לאומי והפך אותו לרזידנט של ליין ימי שישי שיועד לקהל הגייז אבל כול הסטרייטים התחננו לבלות בליין ה"הדוניסטי" הזה.
הדום היה לסיפור הצלחה בומבסטי ובכך חיים הגשים את חלומו ותבע את מקומו לראשונה כמלך החדש של המועדונים והמסיבות של העיר הגדולה. כול צמרת אנשי העסקים, דוגמניות ואומנים התייצבו בדום.
ב 2006 חיים הבין שקהל איכותי לא אוהב לשלם בכניסה כרטיס אלה מעדיף לקבל כבוד ולבזבז בשתייה, הוא שינה את תוכן המקום למגה בר ענק, ביטל את רחבת הריקודים ואת התשלום בכניסה וקרא למקום "נייט". הוא היה הראשון להפוך את סצנת המועדונים לסצנת המגה ברים כדוגמת "קלרה" ואחרים שנפתחו אחריו.
ב2007-8 חיים הוסיף לאותו מתחם ביד חרוצים גם את מועדון ה"ווקס" אותו עיצב האדריכל אילן פיבקו ואת בר "המרפאה" ולאחר מכן את "הטוק טוק" כך ובו זמנית חלש על4 המקומות הכי חזקים שפעלו בעיר ללא הפסקה במקביל ביד חרוצים, עם עשרות אלפי בליינים בחודש.
בהמשך פתח את מועדון ה"אלמה דה קובה" מועדון הראגטון הראשון בת''א, מסעדת בורגרים באלנבי ועוד.
הפרויקט האחרון בחיי הלילה של חיים היה מועדון הקוליסאום המיתולוגי - מבנה עגול בכיכר אתרים שהיה שומם למשך כמעט עשור שנים.
החזון של חיים היה לבנות מקום אקסטרים אקסקלוסיבי לעשירון העליון בישראל. מקום שהיה בר, מסעדה ומועדון כשכרטיס חבר עולה 5,000 ש''ח לשנה שמקנים לו את הזכות להיכנס חופשי למקום.
חיים השקיע למעלה מ10 מיליון ש''ח במיזם הזה שהקמתו החלה בשנת 2008 ופתיחתו לקראת 2009. בפועל המיזם נכשל ושרד רק למשך שנה פלוס.
חיים הגיע למיצוי של עשייתו בתחום יזמות חיי הלילה .
חיים מאז ומעולם פרגן לעיר אשדוד ואירח אשדודים שדי שהיו אומרים בכניסה שהם אשדודים כדי להיכנס ולזכות לאירוח מלא אישי.
בשנת 2008 במהלך מבצע עופרת יצוקה חיים רכש 3,000 כרטיסים לפסטיגל לילדי אשדוד, הכרטיסים חולקו חינם בקפה צמרת כתרומה מלאה ואהבה גדולה של חיים לעיר בא גדל .
חיים בשנים האחרונות מפתח אפליקציות בתחום כוח אדם בארץ ובאירופה ליישום והכוונה של עובדים זרים לכול התחומים שהשוק זקוק להם בצורה מהפכנית בדיוק כמו שחיים ידע לבצע בתחום חיי הלילה.
אנקדוטה אישית וגילוי נאות
חיים סייע לי בעסק הראשון שלי שהתחיל בהפקות אומנותיות למועדונים. חיים הקצה עבורי חלל של כ 80 מ''ר במועדון סלמה 54 בפלורנטין לעבוד ממנו ללא תשלום – רק מתוך אהבה ופירגון. האירוע הראשון אותו הפקתי בת''א היה בשנת 1996 אצלו במועדון סלמה 54 ומשם המשכתי למשך 20 שנות חיי לילה והפקות בת''א.
הסיפור של גלית בן שמחון (מינרווה בר)
גלית בן שמחון היא סיפור מרתק על יזמית ואשת עסקים שבגיל צעיר נהפכה לאחת השמות החזקים בעולם העסקי של ישראל ולדמות מובילה בתל אביב. גלית גדלה באשדוד למשפחת בן שמחון המושרשת בעיר (האבא שאול שהקים את אשדוד והאח אייל הבעלים של אשדוד נט וישראל נט והאח הקטן רן ).
בשנת 1997 כשכבר הייתה מנהלת בכירה בחברות הגדולות ביותר בישראל - (בגיל 28 מונתה לסמנכ"לית בחברת הביטוח AIG לאחר שכבר שימשה כסמנכ"לית והמקימה של חברת yes בכבלים ואחר כך בחברת הענק הפניקס וכיועצת אסטרטגית לחברות שונות וסטארט־אפים).
עם השנים באחת מהכתבות (מיני רבות) שנכתבו עליה, הסבירה למה לא צריך להתקרבן - "אני אם חד הורית, מרוקאית, לסבית, מאשדוד ואני מצליחה. אל תחפשו תירוצים".
יום מן הימים ובמקביל לתפקידיה הניהוליים, החליטה גלית לפתוח, מסיבות אידיאולוגיות, את בר ה"מינרווה" בת''א (ביחד עם דליה שלף ז"ל) שהיה הבר הלסבי הראשון בארץ שנהפך תוך זמן קצר למוסד תרבותי מוביל בת''א. מקום בילוי ומרכז תרבותי שהפיק תכנים אומנותיים שזיקתם לנשים והעצמת נשים.
המקום הפך מתחביב לאייקון תרבות חשוב חייב לשמר ומכאן הוא פעל בהצלחה כ11 שנים.
עד שנפתחה המינרווה לא היה מקום קונספטואלי ללסביות. לקהל הגייז היו את שירזי ואחותו אילנה שהפיקו בעיקר מסיבות, היו גם לא מעט ברים לגייז, אבל ללסביות לא ממש היה מקום בו יוכלו להרגיש בבית.
בכל זאת, על אף ה DNA המגדרי שלו גם גברים אהבו לבלות בו.
בשנת 2008 גלית מכרה את המינרווה לעדי קייזרמן שהתחילה כברמנית ואחר כך כמנהלת של המינרווה, אבל את השם והמוניטין היא לא רצתה למכור.
חשוב לציין שאין הרבה מקומות ששרדו 11 שנים ברציפות כמקום בילוי וכמוסד תרבותי וחברתי.
גלית, בזמן שהיא מנהלת חברות ענק בת"א דירקטוריונים, מעונבים וקשרים עסקיים עם מובילי המשק, מצאה את עצמה נחשבת לאחת ממלכות חיי הלילה של ת''א במשך שנים.
גלית בן שמחון עשתה רעש גדול בתקשורת כאשר הנאום שלה צוטט בכל אמצעי התקשורת - ככסמנכלית חברת הענק הפניקס, היא אמרה לסוכני הביטוח - "התנהגנו כמו חזירים - אנחנו, החברות העסקיות הגדולות, לא יכולות להמשיך לחשוב רק ברמה של מוצר ורווח ולהתעלם מרמת הלקוח".
משפט זה גרם ללא מעט בכירים להיות אדומים מכעס ומבוכה וחיפשו כיצד להעלים את הבכירה בעלת החשיבה החברתית שהציגה אותם במערומיהם.
היום גלית היא הבעלים של קומפלקס " פנתרה" בפריים לוקיישן בתל אביב. חלל עבודה שיתופי ואישי ומועדון לעסקים שמנוהלים ע"י נשים, ו/או עסקים בבעלות ו/או בשותפות נשים (שזכה להיבחר כחלל העבודה הטוב בישראל במשך מספר שנים ברציפות).
גלית תמיד פעלה להעצמת נשים בכול המיזמים והתפקידים בהם לקחה חלק חשוב ומוביל.
גלית נחשבת כבר מספר עשורים כפורצת בתחומים רבים
משה אלהרר