עוד לפני שבע שנים, טל הבין שהעולם העסקי, שהעסיק אותו במשך שנים רבות, לא מצליח לספק את השקט הפנימי שחיפש. המלחמה האחרונה רק הדגישה עבורו עד כמה חשוב ללמוד להתמודד עם פחדים, במיוחד בזמנים מאתגרים ולא צפויים.  בספרו "הכל דוב", הוא פותח צוהר לכלים ולתובנות שעזרו לו להתמודד עם פחדים ואתגרים, ומציע דרך חדשה לחיות בטוב גם בזמנים של חוסר ודאות.

"אחד מהדברים שעברתי בתהליך שלי הוא שבמקום לשמור דברים בפנים, אני מדבר וכותב על הכל – גם על ה'פאדיחות'," משתף טל. "זה עוזר לי לנקות את עצמי מבפנים ועוזר לאחרים להבין שגם הם יכולים לדבר על הפחדים שלהם בקול רם."

״הספר “הכל דוב” מחזיר אותי לילדות שלי באשדוד – העיר שבה גדלתי ושבה עברתי חוויות שעיצבו לי את החיים.״ כילד מופנם וביישן, טל נאבק להרגיש שייך ולמצוא את מקומו. ״אפילו ניסיתי לשכנע את השכונה שאני מרוקאי כי האמנתי שככה אראה יותר פופולרי,״ הוא צוחק. ״אבל בסוף הבנתי, שלהיות אני – זה מספיק.״ הרגעים האלו באשדוד היוו את היסודות לסיפור האישי שלי, והספר מראה איך אותם רגעים הפכו לאבן דרך קריטית במסע שלי לניהול הפחדים, וליצירת חיים מלאים ומשמעותיים."

טל הוא נכדו של יוסף ואקיל ז"ל מוותיקי העיר וממקימי קבוצות הכדורגל והכדוריד של הפועל אשדוד. איש עם לב ענק. "חיים רביבו, ג'קי בן זקן סיפרו לי פעם שהם חייבים לו הרבה על העזרה בתחילת הדרך" הוא משתף.

הוא גדל במשפחה דתית, אח בכור לשלושה צעירים ממנו ולמד בבית הספר היסודי שחר. בתיכון למד בביה"ס בנווה הרצוג, אחריו במקיף ב' וסיים בביה"ס אנקורי, זו היתה התקופה שהוא בעצם החל לחפש את עצמו, כפי שהוא מעיד.

ההחלטה לעזוב את הדת לא הייתה קלה להוריו, שהחזיקו באמונה חזקה בדרכם. ״מצד אחד רציתי לשמח את ההורים שאני כל כך אוהב, ומנגד, כשהייתי יוצא מהבית, הייתי מוריד את הכיפה, בשביל שהחברים יראו שאני מגניב כמוהם."

על מה מדבר הספר "הכל דוב"?

"הכל דוב" הוא משחק מילים על "הכל טוב". הפחדים שלנו, שהם כמו דובים, מפחידים ומשתקים אותנו מלהתקדם לעשות את הדברים שאנחנו באמת רוצים, כי אנחנו פוחדים ממה יגידו, מכישלון וכו'. וברגע שנקבל שהפחדים הם חלק מהחיים, חלק מאיתנו שלעולם לא יעלם – נראה שאפשר להפוך את הדובים האלו לכלים שמובילים אותנו לחיים טובים יותר.

״הספר לוקח את כל הכלים והתובנות שאני למדתי כשצללתי לספרים וקורסים "כבדים", מהשאלות ששאלתי, מהשיעורים והחוויות שעברתי – והופך אותם לנגישים, עם סיפורים אישיים שיגרמו לך לחייך, לצחוק, ואולי גם להרגיש קצת יותר קל עם עצמך, ותוך כדי לקבל כלים שיעזרו לך לשנות את החיים, לנהל את הפחדים ולחיות טוב יותר. " 

הספר פונה לקהל היעד של מבוגרים, אך טל מעדכן שכבר קיבל בקשות לגרסת ילדים, וכי הוא עובד על כך. הגרסה לילדים תישא את אותו השם, ותפנה אל הדור הצעיר בשפתם. “כי אם נלמד ילדים לראות את הפחדים שלהם בצורה חיובית כבר עכשיו, החיים שלהם יהיו מלאים וטובים יותר.״

מי הדמות שהשפיעה עליך במיוחד?

"אין אדם אחד שאני יכול לשים עליו את האצבע, זה תלוי תקופה ומיקום. בילדותי אלו כמובן הורי שנתנו לי את הדוגמה לבית, לזוגיות, ולערכים טובים, והדודים שלי שנתנו לי את היכולת להעז בעסקים.

בהמשך בעקבות מסעותיי, יהיה גם נזיר מתאילנד, גורו מאינדונזיה, נהג טוק-טוק בהודו, וכן הלאה. בכל מקום פגשתי מורים שהראו לי איך אפשר לראות את הפחד אחרת – לא כאויב, אלא כמורה לחיים.״

מה לא יודעים עליך?

"בכל אימון אישי, הדרכה או הרצאה שאני מעביר, יש שחושבים שאני תמיד בשליטה, בטוח בעצמי ולא נופל. חשוב לי להסביר שגם אני "שרוט", גם לי יש דובים ואני מתמודד איתם בכל יום. גם לי יש ימים שאני לא מאמין בעצמי, או שאני פשוט מפחד. אני לא מחוסן מהמקומות האלה, אבל אני משתמש בכלים שרכשתי ואני מודע לכך שזה בסדר שיהיו גם ימים כאלה."

המאכלים שהוא מתגעגע אליהם הם המאכלים של הסבתות שנפטרו לא מכבר: הקוסקוס הטוניסאי מצד אבא והחורשט סבזי הפרסי מצד אמא. ״הם לא רק זיכרונות – הם חלק מהשורשים שלי.״ אמו של טל לקחה את המתכונים, שידרגה את המאכלים האהובים, והכניסה בהם את נושא הבריאות החשוב לה במיוחד.

הוא הכי אוהב בעיר את הים ואת ההרגשה של בית: "הייתי וביקרתי כמעט בכל העולם, בהמון מקומות, ואין מקום שכשאתה נכנס אליו, אתה מרגיש בבית, מרגיש את תחושת הביטחון, כמו העיר הזו, אשדוד זה אני."

למרות ההתפתחות הגדולה של אשדוד בשנים האחרונות, הוא מאוד רוצה לראות את הסרת הסטיגמה של העיר, ושל קבלת השונה.

מעבר לחוויות שלך כילד באשדוד, שהביאו אותך לכתיבת הספר. שתף בזכרון ילדות משמעותי ספציפי:

״כשהייתי ילד קטן, עברנו לדירה חדשה. יום אחד, ירדתי במדרגות בבניין לבד, והאור פתאום נכבה. מצאתי את עצמי עומד באמצע החושך המוחלט, חסר אונים ומלא פחד. ניסיתי לצעוק, אבל הקול שלי בקושי יצא. עמדתי שם במשך מה שנראה כמו נצח, כשהלב שלי דופק בעוצמה והראש מתמלא במחשבות הכי גרועות.

כשהצלחתי סוף סוף לצאת משם, אמא שלי אמרה לי משפט שנשאר איתי כל החיים:

 "לפעמים האור נכבה, אבל תמיד אפשר להדליק אותו שוב."

באותו רגע לא באמת הבנתי את המשמעות של המילים האלו, אבל עם השנים הן הפכו להיות המצפן שלי.

הסיפור הזה הוא הרבה יותר מרגע בחושך. בדיוק כמו חנוכה, שבו אנו זוכרים איך מעט אור יכול לגרש הרבה חושך, גם כאן מדובר על איך להתמודד עם רגעי הפחד הגדולים ביותר.

זה סיפור על איך פחדים עוצרים אותנו, אבל גם על איך אפשר לנשום בתוכם כדי להבין על מה הם יושבים, ולזכור שבכל פעם שנהיה לנו חשוך - אפשר להדליק את האור מחדש. וזה בדיוק מה שהספר שלי מעביר – איך לחיות בטוב עם הפחדים ולהפוך אותם לאור שמוביל לחיים שאנחנו באמת רוצים."

״הכל דוב הוא לא רק ספר – הוא תנועה,” אומר טל. “תנועה שאומרת לך - זה בסדר לפחד, וזה בסדר לדבר על זה בקול, במקום לסבול לבד בחושך ולהיתקע. דרך המימון בהדסטארט, אני בונה קהילה שתהיה מקום בטוח לשיתוף ותמיכה, לצד כלים מעשיים להתמודדות עם פחדים.

זו פלטפורמה שמחברת בין אנשים שמעוניינים לחלוק מהידע והניסיון שלהם, לבין אלו שמחפשים הכוונה, עידוד, או פשוט אוזן קשבת – ללא תמורה כספית אלא מתוך מקום של נתינה וסיפוק.״ הוא מסכם.

להדסטארט "הכל דוב" היכנסו כאן

לעמוד הפייסבוק היכנסו כאן

לעמוד האינסטגרם היכנסו כאן