בסוף שנות ה50 תחום ההצלה באשדוד היה ממש בחיתוליו כמו העיר עצמה. עדיין לא הוקמו תחנות מצילים, היו רק "סוכות מצילים" מאולתרות שבעיקר שמרו עליהם מפני השמש היוקדת במשמרות של 10-12 שעות עבודה ביום כולל שבתות וחגים.

אף אחד מהמצילים האשדודים, לא הגיע לכאן כמי שהיה "המציל של המלך"... כולם עברו חניכה ראשונית באשדוד באמצעות "מצילי רכש" שיובאו מתל אביב למטרה זו.

עם השנים, האשדודים שלנו רכשו בעצמם מוניטין בכול הארץ כחזקים והמקצועיים ביותר שיש. הם אלה מצילי דור א' ששלטו בים משנות ה60 עד שנות ה2000 .

הסוכה הראשונה באשדוד מוקמה בחוף לידו ובהמשך בחוף מי עמי, החוף הדתי וכך דרומה בהתאם להתפתחות העיר והרובעים החדשים.

בשנות ה70 וה80 מוקמו 3-4 מצילים בכול תחנה/סוכה שבילו ביחד 10-12 שעות עבודה ביחד, אכלו ביחד וחלקו אחריות משותפת על המתרחצים בחוף.
קשרי החברות היו כשל קשרי לוחמים והם המשיכו גם לאחר שעות העבודה לבילויים בבתי הקפה והמועדונים של חוף מי עמי.
עד היום, מצילי דור א' (המייסדים) המשיכו להרגיש כמשפחה אחת.

אגב, על מנת לחוות את התקופה, אני ממליץ לכולם לצפות בסרט הקאלט "הצילו את המציל " של אורי זוהר מ1977 שמייצג באופן מדויק את התקופה היפה הזו ששררה גם באשדוד של אז.

על לימודי הצלה ופיתוח הגוף

הדור הוותיק באשדוד ידע מגיל צעיר לשחות. את ההכשרה שלהם לקבלת תעודות המציל הם עברו אצל אהרונצ'יק ז''ל שמכונה אבי המצילים בישראל והוא העביד אותם בפרך.

המצילים היו חייבים להיות בכושר גופני עילאי על אף שחלקם עישנו סיגריות. הם היו בעלי גוף חסון והמבחנים שלהם כללו כניסה לים עם חסקה בגלים של 3-4 מטרים!

הים בשנות ה60 ועד ה90 היה הרבה יותר סוער ועם זרמים חזקים הרבה יותר מימנו מהסיבה שהים בישראל החל להשתנות עם סיומו של בניית סכר אסוואן במצריים באמצע שנות ה60 ובנייתן של המעגנות (מרינות) ושוברי גלים שהוקמו לאורך השנים.
הים היה אז הרבה יותר מסוכן ואכזרי.

אלופי החסקה של אותה התקופה

באותן שנים אלופי החסקה היו אפרים שומר, שגם היום בגיל 79 יוצא פעם בחצי שנה, עם החסקה מאשדוד לאשקלון וחזרה, סקילי מת''א, אבנר סבג, משה סנדרוסי, דוד אבוטבול, הרצל (ג'מילי) רחמים, מסעוד עקוקה ושרלי רימון.

על גלישת גלים וגולשים

הגולשים (תופסי הגלים) הראשונים בישראל היו בעצם המצילים - הרבה לפני שהגלשנים הופיעו בארץ בסוף שנות ה60, הגלשן היה החסקה הכבד שאיתו חתרו לעומק אם באופן יחידני או שניים ביחד ובאמצעותו תפסו גלי עומק ענקיים לכיוון החוף.

עוד כגולש אני זוכר את המצילים מתריעים בפנינו לזוז שמאלה או ימינה כדי שלא נפגע במתרחצים. במהרה למדו המצילים שהגולשים הם עזר חשוב בהצלת מתרחצים (הרבה מתרחצים ניצלו ספונטנית ע''י גולשי גלים) והיחסים בין הגולשים לבין המצילים נהפכו לברית של ממש שנמשכה עד היום.
לא מעט גולשים אומצו ע''י המצילים ונהפכו בבגרותם למצילי ים שמאיישים את תחנות ההצלה בימנו.

על סוסים קטטות וגנבי חוף

באותן השנים המשמעת הכללית בחופי הים הייתה שונה לחלוטין. צעירים "פורעי חוק" בעלי אדרנלין גבוהה, היו יורדים לחוף עם סוסים מהמעברה ברחוב ז'בוטינסקי או מרחוב אילת למרוצי סוסים שסיכנו את המתרחצים.  

היו גם לא מעט קטטות בין בלייני ומתרחצי החוף שהיחידים שידעו לטפל להרגיע או להפעיל כוח, היו המצילים.
כול "גבר" ידע שעם המצילים לא מתעסקים.
כנ''ל בנוגע לגנבים שלקחו בחשבון שעדיף להם להיתפס ע''י שוטר או פקח ולא ע''י מציל כי זה היה נגמר בפנס בעין, בעיטה בתחת או סטירה ששולחת את הגנב להוציא "גימלים".

לשמחתנו עם האכיפה המוגברת שהחלה לפני 15 שנים ומשקלם של אנשי ההצלה והפיקוח, התופעה הזו נעלמה מחופי אשדוד.

ולמה אין מצילות ים?

המצילים המיתולוגים - הרצל, אפרים ודוד ענו ש- המבחנים לקבלת התעודה תלויים ביכולת של המציל/ה לעבור עם חסקה לבד גלים בגובה 1,5 מטרים ומעלה ...דבר שמצריך כוח פיזי עצום שלהרבה גברים אין .. ורוב הנשים לא בנויות פיזית לדבר הזה שנקרא חסקה  .. ובכול זאת היו 2 מצילות ים בישראל - האחת בפלמחים והשנייה בת''א .

אנקדוטה אישית

רוב המצילים הוותיקים היו חברים של ההורים שלי ובתור ילדים אני ואחי תמיד אהבנו לבקר בתחנות ההצלה וגדלנו על ה"פולקלור" שלהם שהיה הכי אשדוד שיש. הכרנו אנשים מדהימים  צבעוניים חזקים וגבריים, ספורטאים עם הרבה חוש הומור ואהבה אין סופית לים לעיר ולעבודה הקשה  שלהם. הם היו בעיני גיבורים אמיתיים.

את הכתבה אנו רוצים להקדיש לזכרם של אותם המצילים שכבר לא איתנו ולאלו שיבדלו לחיים ארוכים:

ז'ק אלקבץ ז"ל, ניסים ג'ייש ז"ל, דוד אזולאי ז"ל,, מסעוד עקוקה ז"ל, אריה שרמן ז"ל, משה בוזגלו ז"ל, שאול קואז ז"ל, ישראל מלול ז"ל, משה דהן ז"ל, ציון פלח ז"ל, נדב זינגר ז"ל, מאיר רואימי ז"ל, שמעון מדלסי ז"ל, ניסים זקס ז"ל.

ואף לתת כבוד למצילים שיבדלו לחיים ארוכים:אבנר סבג, אפרים שומר, ניסים עמר, ארמו עמר (כפפות הזהב) משה סנדרוסי, הרצל (ג'מילי) רחמים, אהרון כ''ץ, צ'רלי רימון, דוד אבוטבול, מישל כהן, ג'וגו' דהן, חיים דהן, רפי עמר, צ'רלי מלכה, שלווה, סקילי, אבי בן גוזי. 
סליחה אם שכחנו מישהו (נשמח להוסיף לכתבה עם תמונות).

תודה להרצל (ג'מילי) רחמים, אפרים שומר ודוד אבוטבול על העזרה בכתבה והתמונות.

משה אלהרר