(קארין מרסון, צילום אדי ישראל)

מרסון, ילידת רוסיה, עלתה לארץ בגיל שבע, ישירות לעיר בני ברק ולאחר כשלוש שנים עברה משפחתה, משפ' נודל,  לגור ביישוב גן יבנה השכן. בגיל 30, לאחר נישואיה, עברה להתגורר בעיר אשדוד, אך היא מעידה שבעצם כל חייה בילתה באשדוד, ואף למדה במוסדות החינוך בעיר, אנקורי ועמל.

בגיל 14, רכשה קארין  את המצלמה הראשונה שלה – צעד קטן שהפך לנקודת המפנה הגדולה בחייה. מאז ועד היום, המצלמה היא בת לוויה קבועה שלה, כלי שבאמצעותו היא מבטאת את העולם הפנימי העשיר שלה ואת הכישרון הבלתי מתפשר שלה.

כבר מגיל צעיר, היא הבינה שצילום הוא לא רק תחביב, אלא ייעוד. קארין למדה אצל הצלמים הגדולים ביותר בארץ ובעולם, השקיעה שעות אינסופיות בלמידה ובפיתוח כישוריה, והפכה את אהבתה לצילום למקצוע לחיים. היא מתמקדת דווקא בצילומי ילדים ומשפחה כי "יש לי מין שליחות כזאת של יצירת מזכרות, ליצור משהו שמקפיא את הזמן. כשמביטים בתמונות, הרגש וההרגשה של אותו זמן נתון מונצחים לעולמים. אני חושבת שזו השליחות שלי בעולם הזה." היא יוצרת לדבריה "מזכרת לכל החיים שתלווה את אותו האדם לדורי דורות קדימה."

(קארין והמשפחה, צילום עצמי על חצובה קארין מרסון)

היום, כשהיא בת 42, נשואה לאופיר ואמא גאה לרומי, נאיה ולני, מצליחה קארין לשלב בין חיי המשפחה התוססים לבין הקריירה האמנותית שלה. כצלמת ילדים, משפחה ותדמית, היא מביאה לכל צילום את הייחודיות שלה – את היכולת ללכוד רגעים מיוחדים ולהפוך אותם לאמנות שתישאר לנצח.

קארין מעידה על עצמה שהיא "חולה על העיר אשדוד, אוהבת את הים, את נראותה של העיר וכמובן את התושבים, יש בעיר הזו הכל מהכל" היא מספרת, עם זאת היתה רוצה לראות בעיר יותר מסעדות שף ודאנס בארים.

לאחרונה הצטרף הישג נוסף לרזומה המרשים שלה. תמונה אחת שלה נבחרה להופיע במגזין הצילום הבינלאומי היוקרתי, INTENATIONAL KID model magazine מה שמזכה אותה בהכרה לא רק בארץ, אלא גם בזירה העולמית. ההצלחה הזו היא תוצאה ישירה של שנים של עבודה קשה, התמדה ואהבה בלתי מתפשרת לצילום.

פעם בחודש נבחרים כ 30 צילומי ילדים של צלמים מכל העולם לפרסום במגזין הנחשב. מרסון הגישה  מועמדות מספר פעמים בשנתיים האחרונות ואכן הצילום המדובר שלה, נבחר להתפרסם בגיליון אוגוסט האחרון.

(התמונה שפורסמה במגזין הבינ"ל  INTENATIONAL KID model magazine, צילום קארין מרסון)

הפרסום במגזין אומר מבחינתה שעבודתה המקצועית מוערכת, ושהיא הגיעה לרמה בינ"ל ושהעבודה הקשה שלה השתלמה בסופו של דבר, מכיוון שתחום הצילום הוא תחום שלעולם לא מפסיקים ללמוד בו. מטרתה הבאה להגיע עם עבודותיה לשער המגזין.

היא חולמת להמשיך ולעבוד בתחום כל עוד רגליה נושאות אותה, הצילום עושה לה תרפיה, מרפא לה את הנפש ועושה לה הרגשה מאוד טובה. "הצילום אצלי, מעבר לפרנסה הוא דרך חיים. המצלמה עלי בכל מקום ובכל רגע משעות היום, והעיניים תמיד סורקות את הסביבה" היא מספרת.

("האוצרות שלי", צילום קארין מרסון)

הילדים שלה השפיעו עליה במיוחד והיא מעידה שהם הפכו אותה לבן אדם טוב יותר וסובלני יותר. היא הפכה לכזו שדואגת קודם כל לאחר ולא רק לעצמה, האגואיזם זז הצידה מבחינתה. "לא האמנתי על עצמי עד כמה אני יכולה להיות נאמנה לצרכיו של מישהו אחר" היא מספרת על השינויים שחלו בה עם הפיכתה לאמא.

מכולם, היא הייתה רוצה לשבת לכוס קפה עם סבא שלה מצד אמה, רומן נודל ז"ל, שנפטר לפני כ 18 שנים. הוא אהב אותה ואת אחותה הכי הרבה בעולם, מאוד רצה להכיר את ניניו, אך לא הספיק. הסבא היה צייר מאוד ידוע ודגול ברוסיה, והיא היתה רוצה לספר לו שהיא בעצם ממשיכה את דרכו באמנות. את אהבתה לצילום ספגה בילדותה מחדר החושך שהיה לסבא בביתו, כצלם חובב.

למרות שהוריה סברו שבארץ אין עתיד לפרנסה מאמנות החליטה קארין שהיא "לא יכולה ללכת כנגד הטבע שלי, זהו היעוד שלי והצורך לעסוק באמנות חזק ממני." נכון להיום ועם ההכרה הבינ"ל,  אפשר לומר שהיא הצליחה להגשים את שני הצרכים ומתפרנסת מהאמנות שלה. לתיק העבודות של קארין באינסטגרם היכנסו כאן