(מירי קוקי אשדוד. צילום לימור פריימן)

כשהחלה מירי קוקי במחשבות לעזוב את עבודתה כשכירה ולפתוח את העסק, בעלה ואביה היו עמודי התווך שלה, "התמיכה והאמונה שלהם בי היו בהחלט גורמים מכריעים בהחלטה ללכת על זה" היא מדגישה.

התמיכה שלהם היתה כל כך משמעותית עבורה, ולמרות שעבדה שנים כמנהלת רכש בבית דפוס בעיר, היא מספרת על עצמה שהיא מסוג האנשים שחייבים ליהנות ממה שעושים.

"הייתי מתעוררת בבוקר עצבנית, כל הזמן כועסת, הרגשתי שאני כמו סיר לחץ שעומד להתפוצץ."

"חיפשתי מה לעשות עם עצמי, ואיך אני מצליחה לצאת מתוך 4 הקירות בעבודה משמונה עד חמש" היא ממשיכה.

חמותה האהובה דירבנה אותה לעשות משהו עם הידיים והכשרון שלה ואמרה לה שהידיים שלה יביאו לה את האימפריה.

היא החלה לאפות עוגות, ונשאבה מהר מאוד לנישת העוגות המעוצבות, שהפכו לשם דבר, אך עדיין, למרות ההכנסה הנוספת, לא יכלה להרשות לעצמה לעזוב את העבודה.

היא החליטה להכניס אפשרויות נוספות להזמנת מגשי אירוח, סלטים ועוד, ועם הזמן מצאה שאין לה מספיק שעות ביממה כדי לעשות את הכל יחד עם עבודתה כשכירה.

לפני כשבע שנים, בהיותה בת 29, והילדים קצת גדלו, קיבלה את ברכת הרב שלה והחליטה לעשות את השינוי.

הבן הבכור עלה לכיתה א' והיא לא ראתה את עצמה שולחת אותו לצהרונים. היא רצתה להיות זו שמגדלת את הילדים ומקבלת אותם בתום יום הלימודים בבית.

כשעזבה את מקום העבודה הבטוח, החלה לקבל הזמנות, ולבשל. עם הזמן העסק גדל והצליח, ובמיוחד בזמן הקורונה, שעבורה "היוותה תפנית מטורפת בעלילה".

חברה דירבנה אותה להכניס תפריט של אוכל מוכן, מכיוון שבעקבות הסגר עניין העוגות המעוצבות הפך לפחות רלוונטי לתקופה.

"בתחילה כולם נכנסו למטבח ובישלו. באיזשהו שלב, נמאס לאנשים והם התחילו לחפש אפשרויות נוספות לאוכל מוכן ואיכותי" מספרת קוקי.

משפחות רבות החלו ליהנות ממטעמי ידיה והיא הגיעה למצב של הזמנת ארוחות שלמות ומלאות  "מאז ועד היום, הכל מתבשל ויוצא מתוך המטבח הביתי שלי" היא מספרת.

הכל התחיל מרעיון של חברה בים והפך לתפריט של למעלה מ 60 מנות לבחירה בכל סוף שבוע. "אבא שלי היה איתי לאורך כל הדרך", היא מספרת בגעגוע.

"אם היה חסר לי משהו, הוא היה דואג להביאו אלי, היו ימים שהוא עמד במטבח לעזור לי ולטגן פריקסה, היה עוזר בקיפול הקרטונים, כמו אומר לי, את תעבדי, אני אדאג לך לתנאים."

"אם הוא היה בחיים, אני בטוחה שלא הייתי מגיעה למשחקי השף. מהרגע שהוא נפטר החיים שלי התחילו להשתנות בצורה חיובית, כמו שהוא חלם, כאילו המשפט יש מישהו ששומר עליך קיבל משמעות והפך לעובדה.

אביה, עודד קידר ז"ל, היה דמות מאוד מוכרת באשדוד. "הוא עבד שנים רבות כמנהל עבודה באיבריקה. טוב ליבו ואיש החסד שהיה, הביאו לכך, ששמו הלך לפניו, ואני מציינת את זה בכל הצניעות. אין ספק שזכיתי להיות הבת שלו" היא מדגישה.

היא הכי אוהבת את העיר אשדוד ו"מכורה אליה" עפ"י דבריה." אני לא רואה את עצמי חיה בעיר אחרת, למרות יוקר המחייה, ואי היכולת לרכוש דירה. 

"אני לא רואה את עצמי עוזבת וחיה במקום אחר, זה הבית שלי." היא אוהבת את "האנשים בעיר, את הנראות שלה מבחינה ויזואלית ,אין עיר כמו אשדוד, היא החיים."

אין דמות מסויימת שהשפיעה עליה במיוחד. "זה מתחלק להמון נישות, ואני בבחינת מכל מלמדי השכלתי." המון דמויות השפיעות עליה במהלך השנים, כמו אמה וחמותה ש"הפכו אותי לאמא שאני, ואני יכולה לומר שהרבה מהנתינה והצדקה שיש בי, קיבלתי מאבי."

לשאלתנו אם היא אדם של בוקר או של ערב ענתה שהיא "אדם של כל היום" כך היא מתארת את עצמה. לכן אינה מוותרת על הנפש ופותחת את היום בספורט ובשעת אימון בסטודיו. אחרי כן כל היום פתוח בפניה, באנרגיות טובות לעשייה.

השבת שלה "תמיד מוגזמת כי אני תמיד מחפשת אורחים. מתוך 14 שנות נישואי, אני יכולה לספור על כף יד אחת את מספר השבתות שעשינו לבד.  

אני בדרך כלל מארחת לשישי שבת והאירוח כולל 4 ארוחות. על שולחן השבת היא תמיד תדאג שכל אחד ימצא את האוכל שהוא אוהב."

עניין אותנו מה המאכל האהוב עליה, בייחוד כבשלנית. "אני אוהבת לאכול הכל. אין משהו שאני יכולה לומר שאני אוהבת יותר, הכל תלוי בתקופות השונות בחיי" מספרת מירי.

עם זאת מבחינת הנפש, היא הכי אוהבת להתעסק בבצקים, מבחינתה "יום שעובר בלי אפיה, הוא יום מבוזבז. "בצקים זה החיים שלי", היא מסכמת.

אנחנו יכולים לספר לכם שככל הנראה, עוד תראו אותה על המסך, "אני לא יכולה לספר מה יהיה, אבל כרגע עברתי לשלב מחנה האימונים ואחר כך יגיע שלב הבחירה לנבחרות." 

אנו מאחלים למירי קוקי  שנה טובה ומבורכת המון הצלחה בהמשך התוכנית ובכלל.

(תמונות נוספות באלבום המצורף, צילום שירן כהן)