|
אסון
כל הכתבות הקשורות לאסון באתר אשדוד נט
כדורסל
חדשות אשדוד
חדשות אשדוד
חדשות אשדוד
ארגוני הפשע באשדוד
חדשות אשדוד
חדשות אשדוד
חדשות אשדוד
צוק איתן
חדשות אשדוד
צוק איתן
כתבות
צוק איתן
צוק איתן
חדשות אשדוד
חדשות אשדוד
חדשות אשדוד
חדשות אשדוד
חדשות אשדוד
פלילי
חדשות אשדוד
חדשות אשדוד
מגזין אשדוד
חדשות אשדוד
פלילי
הבלוג של אייל בן שמחון
חדשות אשדוד
חדשות אשדוד
קהילה
חדשות אשדוד
פלילי
חדשות אשדוד
חדשות אשדוד
חדשות אשדוד
ידיעות אשדוד
חדשות אשדוד
רכילות
הבלוג של יאשיהו פינטו
ידיעות אשדוד
ידיעות אשדוד
ידיעות אשדוד
ידיעות אשדוד
ידיעות אשדוד
ידיעות אשדוד
ידיעות אשדוד
ידיעות אשדוד
ידיעות אשדוד
ידיעות אשדוד
ידיעות אשדוד
פלילי
פלילי
פלילי
ידיעות אשדוד
ספורט נוער
חדשות אשדוד
ידיעות אשדוד
ידיעות אשדוד
ידיעות אשדוד
הבלוג של אייל בן שמחון
ידיעות אשדוד
הבלוג של יאשיהו פינטו
ידיעות אשדוד
ידיעות אשדוד
ידיעות אשדוד
פלילי
ידיעות אשדוד
פלילי
ידיעות אשדוד
ידיעות אשדוד
ידיעות אשדוד
מגזין אשדוד
לכל אהובינו וחביבנו, ימלא ה' משאלות לבנו לטובה ולברכה ונזכה לאור חדש על ציון תאיר
הנה, מובא בפרשה: "ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף" ואמרו חז"ל: אותו מלך היה, אלא, שבקשו המצרים לשעבד את בני ישראל בפרך. בתחילה, פרעה לא הסכים עד שהורידוהו מכיסאו 3 חדשים וחזר והסכים לשעבד את עם ישראל וקשה, עם ישראל, עם מבורך, עם חכם, עם שהביא את מצרים להשגים גדולים בפרנסה ומצרים נעשתה הארץ החזקה והעשירה ביותר וחכמת היהודים הייתה חכמה רבה, אם כן מה השנאה הזו? אלא, אפשר לבאר ולומר יסוד גדול: צריך להיות מול עיננו, שאדם אשר מקבל טובה מחברו, נכנס בליבו כמו רע ומרגיש דחף בנפשו להחזיר רעה תחת טובה וכמה שהטובה יותר גדולה, כך הרעה אשר יחזיר מקבל הטובה, יותר גדולה.
וידוע על הגאון מוילנא, אשר היה בשולחנו מגרה עם אבנים קטנות, כששאלו אותו מדוע מחזיק מגרה עם אבנים? תירץ ואמר להם: כל אדם, אשר בא לפניי לבקש עזרה, או טובה, נותן אני לו אבן קטנה ואומר לו כשאסיים לעשות לך את הטובה תשליך עלי רק אבן קטנה ולא סלע גדול.
ומעשים בכל יום המזיקים הגדולים ביותר הקמים על האדם אלו כפויי הטובה והאנשים אשר צר להם וכואב להם, להשיב טובה תחת טובה ומשיבים רעה תחת טובה וזה אשר קרה למצרים, בארץ מצרים, לאחר כל הטוב, אשר יוסף הצדיק גמל לארץ מצרים והעשירה, עושר עצום, עמדו המצרים באותו ניסיון, אשר רבים וטובים נפלו בו והיה קשה בעינם להחזיר טובה תחת טובה והשיבו לבני ישראל רעה גדולה; שעבוד, שפלות, צער, יגון ואנחה.
ואפשר לבאר על פי יסוד זה ולומר "שנה ופירש קשה מכולם"
'שנה' פרושו, אדם שלמד תורה, אדם שהיה קרוב למקום של חסד ושל מעשים טובים וינק משם תורה, חסד ורומם את נפשו.
'פרש', התרחק, קשה לאותו אדם להשיב טובה להקב"ה, על תורתו הקדושה ועל הטוב אשר קיבל במחיצת בתי המדרש; קשה מכולם נהיה אותו אדם, עוכר ישראל, מזיק לתורה וללומדיה משום שקשה לו להחזיר טובה תחת טובה. וצריך ללמוד מוסר ויסוד גדול מול עינינו להמשך חיינו: כשרואים אדם בדברים הקטנים ביותר, כפוי טובה וכופר בטובתו של חברו, צריכים להיזהר להישמר ממנו, משום שבסוף יכפור בטובתו של מקום, ואין אחרית ואין סוף לרוע נפשו.
המודד והמבחן למדוד חברים ולמדוד קרובים, אם יש בהם הכרת הטוב או לא, מי שאין בו הכרת הטוב ירחק ממנו בכל כוחו וכבר הקב"ה הרחיק שתי אומות מעם ישראל "לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה" אין גרותם מתקבלת בעם ישראל "על אשר לא קידמו אתכם בלחם"
עם ישראל עזר לאומות אלו והם כפרו בעזרה ולא עמדו בשעת צרה, אך החמירו את הצער של עם ישראל, לכן, שורש נפשם פגום ובעלי מום הם. ולכן, לא יבואו בקהל ה', אך על האדם לדעת בעלי כפיות טובה ואנשים אשר כופרים בטובת חבריהם, כפרעה וכבעלי המומים אחריתם עדי אובד; בסוף מפסידים את עולמם עוה"ז ועוה"ב.
וידוע, משל אשר משלו חז"ל, על פרעה למלך גדול, אשר היה לו עבד, ביקש מעבדו לך וקנה לי דג; הלך העבד וקנה דג מקולקל ובישלו למלך, ישב המלך לאכול את הדג והנה דג מקולקל לפניו, כעס המלך, כעס גדול וציווה את עבדיו להעניש את העבד: או יאכל את הדג, או ילקה 100 מלקות, או ישלם 100 זהובים חשב העבד, הקל ביותר והריווחי בשבילי, זה לאכול את הדג; החל העבד לאכול את הדג כשאכל יותר מ80 אחוז מהדג, החל להקיא ולא עמד בכך, ביקש מהמלך אין אני יכול לאכול רוצה אני מלקות במקום אכילת הדג; החלו להלקותו כשהמלקות אחזו ב85, לא יכל לעמוד בעוד 15 מלקות, ביקש מהמלך לשלם את ה100 זהובים. אם כך יצא, גם אכל את הדג גם לקה וגם שילם וכך קרה לפרעה, בסוף לקה לקחו כל רכושו וגם שיחרר את בני ישראל מארץ מצרים.
כשאדם רואה כפויי טובה ועושה עוולה כפרעה וכדומים לו יתייצב ויחכה, שאף יאכלו הדג, אף ילקו ואף ישלמו!
לכן, תמיד נשתדל להיות מהזוכרים וזכורים לטובה ונשתדל להטיב לכל ונקבל על עצמנו להיזהר מן הכפויי טובה.
נשתדל בכל כוחנו, להשיג השגות רוחניות ונדע שכל השגה, אשר משיגים, משיגים אותה או על ידי אומץ, או על ידי אסון ומוטב שנשיג את השגתנו על ידי אומץ ועמל ולא חס ושלום על ידי אסונות, בשעות שאין ברירה, לאדם ומחויב חוב מצפוני או חוב קיומי, לקיים ולעשות דברים ונדע תמיד, שפחד הוא דבר טוב כדברי חז"ל: אשרי אדם מפחד תמיד, אך הפחד הלא נכון, מקצץ וחותך את חוט האמונה.
נחזק את אמונתינו בבוראינו ונשתדל בכל כוחנו, להתחזק בימים אלו, ימי השובבים, אשר הם תיקון לפגם מידת היסוד ונדע להפחית בדיבורים אסורים ובלשון הרע, דברית המאור וברית הלשון אחד; כשאדם מדבר הרבה דברים רעים, מכניס את עצמו בעל כורחו, לחטא במידת היסוד "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו"
נשתדל בכל כוחנו, לחזק בעיקר בימים אלו, את תפילת תיקון הנפש לאומרה בכל יום בעז"ה בזכות תפילה קדושה זו, יתקן הקב"ה את נפשנו לעובדו בלבב שלם, ושלא תצא תקלה תחת ידנו ונזכה לגאולה ולישועה בקרוב.
מגזין אשדוד
לכל אהובינו וחביבנו, ימלא ה' משאלות לבנו לטובה ולברכה ונזכה לאור חדש על ציון תאיר
הנה, מובא בפרשה: "ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף" ואמרו חז"ל: אותו מלך היה, אלא, שבקשו המצרים לשעבד את בני ישראל בפרך. בתחילה, פרעה לא הסכים עד שהורידוהו מכיסאו 3 חדשים וחזר והסכים לשעבד את עם ישראל וקשה, עם ישראל, עם מבורך, עם חכם, עם שהביא את מצרים להשגים גדולים בפרנסה ומצרים נעשתה הארץ החזקה והעשירה ביותר וחכמת היהודים הייתה חכמה רבה, אם כן מה השנאה הזו? אלא, אפשר לבאר ולומר יסוד גדול: צריך להיות מול עיננו, שאדם אשר מקבל טובה מחברו, נכנס בליבו כמו רע ומרגיש דחף בנפשו להחזיר רעה תחת טובה וכמה שהטובה יותר גדולה, כך הרעה אשר יחזיר מקבל הטובה, יותר גדולה.
וידוע על הגאון מוילנא, אשר היה בשולחנו מגרה עם אבנים קטנות, כששאלו אותו מדוע מחזיק מגרה עם אבנים? תירץ ואמר להם: כל אדם, אשר בא לפניי לבקש עזרה, או טובה, נותן אני לו אבן קטנה ואומר לו כשאסיים לעשות לך את הטובה תשליך עלי רק אבן קטנה ולא סלע גדול.
ומעשים בכל יום המזיקים הגדולים ביותר הקמים על האדם אלו כפויי הטובה והאנשים אשר צר להם וכואב להם, להשיב טובה תחת טובה ומשיבים רעה תחת טובה וזה אשר קרה למצרים, בארץ מצרים, לאחר כל הטוב, אשר יוסף הצדיק גמל לארץ מצרים והעשירה, עושר עצום, עמדו המצרים באותו ניסיון, אשר רבים וטובים נפלו בו והיה קשה בעינם להחזיר טובה תחת טובה והשיבו לבני ישראל רעה גדולה; שעבוד, שפלות, צער, יגון ואנחה.
ואפשר לבאר על פי יסוד זה ולומר "שנה ופירש קשה מכולם"
'שנה' פרושו, אדם שלמד תורה, אדם שהיה קרוב למקום של חסד ושל מעשים טובים וינק משם תורה, חסד ורומם את נפשו.
'פרש', התרחק, קשה לאותו אדם להשיב טובה להקב"ה, על תורתו הקדושה ועל הטוב אשר קיבל במחיצת בתי המדרש; קשה מכולם נהיה אותו אדם, עוכר ישראל, מזיק לתורה וללומדיה משום שקשה לו להחזיר טובה תחת טובה. וצריך ללמוד מוסר ויסוד גדול מול עינינו להמשך חיינו: כשרואים אדם בדברים הקטנים ביותר, כפוי טובה וכופר בטובתו של חברו, צריכים להיזהר להישמר ממנו, משום שבסוף יכפור בטובתו של מקום, ואין אחרית ואין סוף לרוע נפשו.
המודד והמבחן למדוד חברים ולמדוד קרובים, אם יש בהם הכרת הטוב או לא, מי שאין בו הכרת הטוב ירחק ממנו בכל כוחו וכבר הקב"ה הרחיק שתי אומות מעם ישראל "לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה" אין גרותם מתקבלת בעם ישראל "על אשר לא קידמו אתכם בלחם"
עם ישראל עזר לאומות אלו והם כפרו בעזרה ולא עמדו בשעת צרה, אך החמירו את הצער של עם ישראל, לכן, שורש נפשם פגום ובעלי מום הם. ולכן, לא יבואו בקהל ה', אך על האדם לדעת בעלי כפיות טובה ואנשים אשר כופרים בטובת חבריהם, כפרעה וכבעלי המומים אחריתם עדי אובד; בסוף מפסידים את עולמם עוה"ז ועוה"ב.
וידוע, משל אשר משלו חז"ל, על פרעה למלך גדול, אשר היה לו עבד, ביקש מעבדו לך וקנה לי דג; הלך העבד וקנה דג מקולקל ובישלו למלך, ישב המלך לאכול את הדג והנה דג מקולקל לפניו, כעס המלך, כעס גדול וציווה את עבדיו להעניש את העבד: או יאכל את הדג, או ילקה 100 מלקות, או ישלם 100 זהובים חשב העבד, הקל ביותר והריווחי בשבילי, זה לאכול את הדג; החל העבד לאכול את הדג כשאכל יותר מ80 אחוז מהדג, החל להקיא ולא עמד בכך, ביקש מהמלך אין אני יכול לאכול רוצה אני מלקות במקום אכילת הדג; החלו להלקותו כשהמלקות אחזו ב85, לא יכל לעמוד בעוד 15 מלקות, ביקש מהמלך לשלם את ה100 זהובים. אם כך יצא, גם אכל את הדג גם לקה וגם שילם וכך קרה לפרעה, בסוף לקה לקחו כל רכושו וגם שיחרר את בני ישראל מארץ מצרים.
כשאדם רואה כפויי טובה ועושה עוולה כפרעה וכדומים לו יתייצב ויחכה, שאף יאכלו הדג, אף ילקו ואף ישלמו!
לכן, תמיד נשתדל להיות מהזוכרים וזכורים לטובה ונשתדל להטיב לכל ונקבל על עצמנו להיזהר מן הכפויי טובה.
נשתדל בכל כוחנו, להשיג השגות רוחניות ונדע שכל השגה, אשר משיגים, משיגים אותה או על ידי אומץ, או על ידי אסון ומוטב שנשיג את השגתנו על ידי אומץ ועמל ולא חס ושלום על ידי אסונות, בשעות שאין ברירה, לאדם ומחויב חוב מצפוני או חוב קיומי, לקיים ולעשות דברים ונדע תמיד, שפחד הוא דבר טוב כדברי חז"ל: אשרי אדם מפחד תמיד, אך הפחד הלא נכון, מקצץ וחותך את חוט האמונה.
נחזק את אמונתינו בבוראינו ונשתדל בכל כוחנו, להתחזק בימים אלו, ימי השובבים, אשר הם תיקון לפגם מידת היסוד ונדע להפחית בדיבורים אסורים ובלשון הרע, דברית המאור וברית הלשון אחד; כשאדם מדבר הרבה דברים רעים, מכניס את עצמו בעל כורחו, לחטא במידת היסוד "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו"
נשתדל בכל כוחנו, לחזק בעיקר בימים אלו, את תפילת תיקון הנפש לאומרה בכל יום בעז"ה בזכות תפילה קדושה זו, יתקן הקב"ה את נפשנו לעובדו בלבב שלם, ושלא תצא תקלה תחת ידנו ונזכה לגאולה ולישועה בקרוב.
מגזין אשדוד
כתבות
42 קורבנות גבתה שריפת הענק ביערות הכרמל. טניה לנסקי ז"ל, תושבת אשדוד, צוערת בקורס קצינים של שירות בתי הסוהר, הייתה בדרכה לסייע בחילוץ אסירים מכלא דמון, שעשן ואש איימו עליו. גופתה נמצאה במורדות הכרמל לאחר שהאש עטפה את האוטובוס בו נסעה עם חבריה. הצוערים עוד ניסו להימלט מהתופת, אך כשהבינו שהאש תגבור עליהם, הם התחבקו חזק חזק, וכך הם נמצאו ע"י אנשי ההצלה. בעדכון אחרון בדף הפייסבוק שלה, ימים ספורים לפני האסון, היא רשמה: "תשאף לירח, מקסימום תיפול תהיה כוכב"
ידיעות אשדוד
ידיעות אשדוד
מגזין אשדוד
לכל אהובינו וחביבינו אנא ה' תשמרם וכצינה רצון תעטרם
צריך להבין מדוע בחנוכה עמדו החשמונאים על נפשם ונלחמו מלחמה נגד היוונים, בחרב ובחנית ובכל כלי מלחמה אחר, ובפורים לא מצאנו שום מלחמה, עמדו מרדכי ואסתר, צמו והתפללו ולא פעלו, ולא עשו שום דבר בידיים. ואפשר לבאר ולומר יסוד גדול, אשר צריך ללכת עם כל אחד מאיתנו, בכל ימי חייו: ישנו הסכם בין הקב"ה לעם ישראל; אנחנו עם ישראל, צריכים לשמור על התורה הקדושה והקב"ה, צריך לשמור עלינו. הנה בפורים הגזרה לא הייתה על התורה הקדושה, הגזרה הייתה ממוקדת על עם ישראל, להרוג, לאבד להשמיד נער וזקן ואת כלל עם ישראל.
אם כן, באותו זמן בפורים זהו, החלק של הקב"ה לשמור עלינו, אך בחנוכה, היוונים גזרו נגד התורה הקדושה, ולכן, זה חלקנו בהסכם עם הקב"ה, שצריכים להגן על התורה הקדושה בכל כח ולעמוד ולהלחם מלחמה עם כל כלי אפשרי ולכן, עמדו החשמונאים ונלחמו בכל כלי אפשרי, בכדי לעמוד בהסכם ביננו לבין הקב"ה.
ומפה, ניקח מוסר השכל לחיים; בחיים ישנם עליות וירידות, תקופות ומשברים, זמני מלחמה וזמני שלום, זמני לחץ וזמני רוגע, אך ידע האדם, כשקמים עליו באופן אישי "השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך והוא יפרנסך" וה' ישמור ויציל ויעמוד בחלקו, אך כאשר האדם מבין שקמים על התורה הקדושה ורוצים להרים יד על תורת ישראל, חייב בכל כלי לעמוד ולהילחם מלחמת ה' ולקיים את ההסכם של עם ישראל עם הקב"ה ובתחבולות תעשה לך מלחמה.
ימים אלו, הם ימי שמחה, אך גם כאב וצער גדול, כשרואים האסון הנורא אשר פקד את ארץ הקודש והכאב והצער, אשר עמדנו ביום שישי בלוויה של אדם מהמייסדים של קהילתנו הקדושה, אשר עומד וקובר את כלתו; הכאב והצער קשים מנשוא "כי תצא אש ומצאה קוצים ונדלק הגדיש" האש, שזה מידת הדין, יוצאת בגלל הקוצים, בשביל הרשעים ומי נדלק ומי נשרף? הגדיש, העידית והטובים שבעם ישראל. האש הזו, היא סימן אזהרה מהשמים מפני הבאות, אם לא נחזק בעם ישראל אהבת חינם ולדעת את מעלת חברינו ולא לחפש את חסרונו כל קיום עם ישראל מתערער ועת צרה היא ליעקב נשתדל בכל כוחנו "איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק"
ונדע, שלכל מצווה יש כח גדול, וכל מצווה יכולה לפעול, פעולה גדולה בשמים, אשר אין לשער ואין לתאר.
וידוע המעשה במחותנו של בעל הפני-יהשוע אשר שמו היה הרב בעריש, אשר בעירו היה גר קצב גס רוח, מחוצף, אשר היה רחוק מאוד מהתורה הקדושה, אך מצווה אחת היה מקפיד בה, בכל כוחו, והיא מצוות נטילת ידיים.
על מצוה זו היה מוכן לתת כל הון שבעולם לא להפסידה. בהתקרב חג השבועות, שחט אותו קצב בהמה, בכדי שיהיה בשר לכל יושבי העיר והנה נמצא, שהבהמה טרפה.
צער גדול היה לכל יושבי העיר, איך יגיע החג ולא יהיה בשר לחג? החליט הקצב לנסוע לעיר הסמוכה ולקנות בשר ולהביאו לעיר; לקח עימו את משגיח הכשרות ונסע עימו לעיר הסמוכה. בדרך תקף את הקצב רעב גדול, החליט הקצב לאכול את אשר הביא עימו, אך לא היה עימם מים לנטילת ידיים וזו המצווה החשובה ביותר על הקצב.
ביקש הקצב מן המשגיח כשרות שימתין, משום שרוצה הוא להכנס לתוך היער לחפש מים לנטילת ידיים. עמד המשגיח כשרות בכל לשון של בקשה, דרש מהקצב לא להיכנס ליער ואמר לו: יודע אתה שהיער מסוכן ביותר ובפנים שודדים ורוצחים מסוכנים וחיות רעות אל תעשה זאת. אמר הקצב: על נטילת ידיים מוכן אני למסור את נפשי ונכנס ליער. אחרי כמה רגעים שמע המשגיח צעקה קשה ומרה מאוד בתוך היער. מיד ברח לעיר.
בבוקר אמר לכל יושבי העיר את אשר היה וכולם, כאיש אחד, באו לחפש את הקצב כשנכנסו לתחילת היער מצאו את גופתו של הקצב בביזיון גדול. בני משפחתו לקחו את גופת הקצב לקבורה.
והנה, בחג שבועות, בעת אשר עסק רב בעריש בלימודו, התקשה רב בעריש קושיה גדולה בגמרא באחת מן התוספות ולא ידע תשובה והנה, פתאום, רואה שעומד מולו בבית המדרש הקצב; רב בעריש לא ידע על מות הקצב ועל כל אשר היה איתו ואיך שבא לדבר עם רב בעריש דחה אותו רב בעריש משום שידע מה יש לקצב לומר, רק דברי ליצנות, בלע וקלות ראש אך הקצב עמד ואמר לרב בעריש: אתה רב של העיר ונשלחתי מישיבה של מעלה לשאול אותך שאלה. ענה רב בעריש ואמר אם נשלחת מישיבה של מעלה, יש לי שאלה בתוספות תענה לי תשובה עליה והנה, נעלם הקצב לכמה רגעים וחזר עם תשובה; הזדעזע רב בעריש מהעניין ושאלו: מה השאלה אשר נשלחת מישיבה של מעלה, לשאול אותי? עמד וסיפר לרב בעריש, כשהגיע לישיבה של מעלה רצו לדונו כאדם אשר מסר את נשמתו על קידוש ה' אך המקטרגים, מקטרגים ואומרים שכל חייו חטא וחי חיים לא הגונים ואי אפשר בשביל מצווה אחת, לזכות לעולם הבא, לכן החליטו בישיבה של מעלה, לרדת ולשאול את המרא דאתרא, רב בעריש, מה דינו של הקצב ומה שיפסוק יהיה מקובל בשמים!
מיד, פסק להלכה רב בעריש, שהקצב על מסירות נפשו על נטילת ידיים, מגיע לו חיי עולם הבא, יחד עם כל אותם שמסרו את נפשם על קידוש ה' ובאותו רגע, נעלם אותו קצב ומסופר שבגמרא של רב בעריש עם אותו תוספות אשר הייתה לו קושיה רב בעריש כתב; זו הקושיה וזה התשובה שענה לי הקצב מהשמים וזה הסיפור.
הנה כח של מצווה אחת, להיכן יכולה להוביל את האדם!
חושבים אנו בדעתינו, בימי חנוכה הקדושים הללו, אשר מרגישים אנו את ישועת ה' כהרף עין ואיך כל הקמים עלינו לרעה, הקב"ה מפר עצתם ומקלקל מחשבתם ויד ה' בהם.
נקבל על עצמנו להתחזק בכל כח, בכל עניין נטילת ידיים ונקפיד ליטול את ידינו כפי שפסקו חכמים על פי הלכה, נטילת ידיים זה לא ניקיון הידיים, אלא לקדש ולרומם את עצמנו לפני בוראנו.
וידוע, כל מי שמקפיד בנטילה זוכה לעשירות!
בעז"ה מבקשים אנו כל מי שיקבל על עצמו להקפיד בנטילה, ישלחו את שמו אלינו ונשתדל להזכירו בזמן רחמים וישועה, בכדי שיעוררו עליו רחמים מן השמים.
הקב"ה, יטהרנו מכל טומאותינו ו"אור חדש על ציון תאיר" ונזכה כולנו לגאולה ולישועה ובעז"ה יקויים בימים אלו "וטמאים ביד טהורים וזדים ביד עוסקי תורתך" "ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך"
מגזין אשדוד
לאהובינו היקרים בקהילות קודש שובה ישראל, שבוע טוב ומבורך!
שיהא השבוע מלא בברכת השם, בדיבוק חברים, באמונת חכמים ושנזכה שאור האמונה יאיר ויזרח בליבנו תמיד.
בפרשת השבוע מצאנו דבר מופלא, שיעקב אבינו מבקש מבניו שירדו מצרימה להביא שבר לביתם ואע"פ, שבבית יעקב לא היה חסר דבר, למרות הרעב, אך מחמת שהוא חשש לעין הרע ובכדי שלא יתראו בעיני הבריות, לכן ציווה את בניו שילכו למצרים להביא שבר לביתם.
אך למרות שיעקב אבינו ראה צורך גדול שבניו ילכו למצרים, בכל זאת חשש שיקחו עימם את בנימין, שמא יקרה לו אסון בדרך, כיוון שרחל אימו מתה בדרך ויוסף אחיו נטרף בדרך.
ואם כן, הדרכים לגביו הם בחזקת סכנה ולכן, חשש יעקב אבינו לבנימין, יותר ממה שחשש על כל שאר בניו.
אך, כאשר ארכו הימים ולא יכלו לחכות יותר, והוצרכו לרדת למצרים, אמר ראובן ליעקב אבינו, שישלח עימם את בנימין, כדי שיציגו אותו בפני אדון מצרים וכאשר חשש יעקב אבינו שמא יקרה אסון לבנימין, אמר ראובן: את שני בניי תמית, אם יקרה אסון בדרך. וחז"ל אומרים שיעקב אבינו התרעם על ראובן שאמר לו כך ולא הסכים לשלוח את בנימין,אך כשיהודה אמר ליעקב שישלח עימם את בנימין, והוא ערב עליו, מיד הסכים יעקב ונתן להם רשות לקחת את בנימין איתם למצרים.
וזה פלא, מדוע התרצה יעקב לדברי יהודה ולא התרצה לדברי ראובן? אלא, בדבריו של יהודה היה טמון יסוד גדול, כי אמנם ראובן אמר שהוא מוכן להיענש בצורה חמורה ביותר אם יקרה אסון לבנימין בדרך, אך ראובן לא לקח על עצמו אחריות מלאה על בנימין.
מה שאין כן, יהודה שקיבל על עצמו אחריות על בנימין ואמר שהוא ערב על הנער שיחזור לביתו שלם ומשום כך, הסכים יעקב אבינו, כי ראה שיהודה לוקח עליו אחריות ואדם שמקבל על עצמו אחריות, יש לו סיעתא דשמיא מיוחדת להצליח במשימתו.
וזהו יסוד גדול בחיי האדם, לדעת לקחת אחריות על מעשיו ולקחת אחריות על דברים העומדים תחת ידיו ומי שלוקח אחריות אמיתית, ומוסר את נפשו להצליח, מסייעים אותו מן השמים שיצליח גם כנגד כללי הטבע.
וכן אמרו חז"ל: שמוחלים לחתן על כל עונותיו ביום החופה. וצריך להבין, מדוע מוחלים לחתן על עוונותיו? ומה מיוחד ביום החופה שנותנים לחתן כזו מתנה נפלאה של מחילת העוונות?! אלא, החתן ביום חופתו מקבל עליו את האחריות על אשתו ומדין תורה, מתחייב לדאוג לאשתו על שלשה התחייבויות; שאר, כסות ועונה, ורבנן הוסיפו עוד שבעה דברים שהבעל מתחייב לאשתו ולוקח על עצמו אחריות מלאה לדאוג להם. אחריות זו, לא הייתה לבעל טרם נישואיו וכעת, כשמקבל עליו אחריות גדולה
זו, מן השמיים מסייעים אותו שיצליח במה שלקח על עצמו ומוחלים לו על כל עוונותיו.
הרי לנו כמה גדולה ונכבדת היא לקיחת האחריות.
ולכן הקב"ה כעס על קין מאוד, כי כאשר קין עמד על הבל אחיו והרגו, שאל אותו הקב"ה: איי הבל אחיך? וקין ענה: השומר אחי אנוכי?! ועל תשובה זו הקב"ה כעס על קין מאוד מאוד, וכעס הקב"ה לא היה רק על מעשה הרצח שעשה קין, אלא הקב"ה כעס על מה שאמר "השומר אחי אנוכי?!" שבזה, ניסה להוריד מעליו כל אחריות לשלום אחיו, כי אם היה שומר, אז היה גם אחראי. ואם אינו שומר, אז גם איננו אחראי. ועל כך, הקפיד הקב"ה הקפדה גדולה על קין, על שניער מעליו את האחריות שהיה צריך לקחת על המעשה שעשה.
ונראה לומר, שזה היה יסוד ההצלחה הפלאית של בני חשמונאי, שמכיון שלקחו על עצמם את האחריות לרוחניות של הדור, אז מן השמיים נתנו להם סיעתא דשמיא להצליח באופן שמעל הטבע.
בע"ה נזכה לראות באור המנורה בבית תפארתינו ואור חדש על ציון יאיר במהרה בימנו.
שבוע טוב ומבורך!
ידיעות אשדוד
ידיעות אשדוד
ידיעות אשדוד
ידיעות אשדוד
ידיעות אשדוד
ידיעות אשדוד
ידיעות אשדוד
ידיעות אשדוד
ידיעות אשדוד
ידיעות אשדוד
ידיעות אשדוד
ידיעות אשדוד
ידיעות אשדוד
ידיעות אשדוד
ידיעות אשדוד
ידיעות אשדוד
ידיעות אשדוד
ידיעות אשדוד
ידיעות אשדוד
ידיעות אשדוד
ידיעות אשדוד
|
|
|
|