עד תחילת שנות ה90, בישראל היה לנו ערוץ טלוויזיה אחד בלבד שבו ניסו לדחוף את כל התוכניות שנראו בעיני הממסד כחשובות - "הטלוויזיה הלימודית", לאחר מכן חדשות בשפה הערבית (שהיה יותר תעמולה לבני הדודים), בהמשך חדשות בעברית (ששדרו הכי יבש), משם לאקטואליה כמו "מוקד", "עלי כותרת" ועוד, בין לבין תוכניות תעודה ולקינוח "פסוקו של יום". רק פעם בשבוע, ביום רביעי בשעה 22:00 היה משודר סרט קולנוע... כל כך רצינו עוד, אבל לממסד לא היה אכפת מה רצינו אלא מה הוא רוצה שנראה...
מי שהצילו לנו לתקופה קצרה 1987 -1994 את הנשמה החופשית והביאו לנו צבע לחיי התרבות הביתית שאנחנו אהבנו, היו דווקא הקומבינטורים של השכונה שגם היו הכי שכונה שיש. וזה הזמן להגיד לכם תודה על כל סרט ששדרתם לנו, אומנם באיכות שידור מאוד ירודה וגם כאלו שלא יזכו לעולם באוסקר, אבל בשבילנו הם היו כמו מעיין מים במדבר.
אשדוד נט מוסיף להיסטוריה האינטרנטית את חיי התרבות והחברה בעיר אשדוד בתקופה שלא היה אינטרנט שישמר ויתעד וגם לא היה מי שיראה בה ערך תרבותי/חברתי כמו שאנו רואים בפרספקטיבה של היום.
כתבתו של משה אלהרר
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
סיפורו המיוחד של צ'רלי אביטן מראשוני ומובילי ה - DJ שצמחו ופעלו באשדוד מסוף שנות ה70 ועד ה90. בנעוריו הוא התגלה ככדורגלן מאוד מוכשר, הוזמן לנבחרת הנוער. קבוצת פאר גרמנית ביקשה לרכוש אותו (הוריו התנגדו בגלל גילו הצעיר), במשחק כדורגל קריטי בבוגרים השופט שלף לו כרטיס אדום, צ'רלי השיב באגרוף לפניו של השופט ובכך הסתיימה הקריירה שלו ככדורגלן. הוא התגייס לגולני, במילואים נלחם בלבנון, השתחרר ופתח בקריירה מצליחה מאוד כ DJ הקים חברת מוזיקה והופיע בכל רחבי הארץ. השנים עשו את שלהם, הוא חזר לאשדוד הקים מסעדה ונפל, עבר לעולם הגינון ואז הגיע הקורונה שריסקה אותו כלכלית סופית. צ'רלי שגם סובל מנכות, נשבר, הרים ידים ולפני כשנה יצא לצמתים לקבץ נדבות (ואם כבר תהיתם, אז הוא מעולם לא נגע בסמים, גם לא באלכוהול).
ומה אנחנו מתכננים לעשות, כדי להפוך את סיפורו של צ'רלי לסיפור עם סוף טוב?
|
|
|
|
באשדוד של שנות ה60 עד שנות ה90, בתי הקולנוע היו מרכז התרבות של העיר הצעירה – קולנוע דגון (1961) ולאחריו קולנוע אסתר (במרכזון רובע ב'), קולנוע אשדוד (בחוף מי עמי) וקולנוע אולימפייה (ברובע ו'), נבנו כמו שנראה אז כהיכלים ענקיים.
מעבר לסרטים שהוקרנו בכל שעות היום עד חצות, הופקו בהם גם הצגות, קרבות אגרוף והאבקות, הצגות לילדים, הופעות של זמרים ומופעי בידור (כמו הגשש), טקסים עירונים ומה לא ...
היציעים היו גדולים יחסית –בין 600-900 מושבים. הייתה בהם במה גדולה עם פעילות מאחורי הווילונות האדומים, שברגע שהיו נפתחים, התרגשות רבה הייתה אוחזת את הצופים... ברגע שנשמעו 3 צלצולי גונג מהדהדים, כולם רצו לתפוס את מקומם ולצפות בסרט בשקיקה רבה.
סיפורה של תקופה שלא תחזור - כתבת תחקיר נוסטלגית של משה אלהרר לאשדוד נט
|
|
|
|
אשדוד הייתה מאז ומעולם, עיר שאהבה לחיות את החיים, לראות, להראות, להיפגש ולהתחבק. בתי הקפה היו הראשונים להיפתח כבר בשנות ה60 והפכו למוקדי בילוי חשובים ומרכזיים בה. השיא של בתי הקפה היה בשנות ה90, עם הפיכתו של רחוב רוגוזין למוקד המפגש של כל צעירי העיר (יש שקראו לו "השאנז אליזה" של אשדוד ויש שהגדירו אות כדיזינגוף של אשדוד). כל שהיה צריך הוא לטייל לאורך 200 מטר כדי לראות ולהראות על ידי כולם.
פרומו לכתבה - סן רמו, קפה עדן, ירדנה, פינתי, פינוקיו, גראנד קפה, נוס קפה, קאמל, גרפיטי, שקספיר
משה אלהרר, במסגרת סדרת כתבות לאשדוד נט, על הבילויים הנוסטלגים באשדוד. חקר הפעם על ההיסטוריה של בתי הקפה באשדוד משנות ה60 עד שנות ה90. (תודה לעמרם אילוז שסייע באיסוף התמונות).
בכתבות הבאות: המסעדות הנוסטלגיות שעלו באשדוד, בתי הקולנוע, מועדוני בילארד וסנוקר.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הדור הראשון שגדל לתוך אשדוד הקטנה, הוא הדור שיצר את השנים הכי תוססות שהיו אי פעם באשדוד שספק אם היו לילות כאלו בערים אחרות בישראל.
משה אלהרר, חלק אינטגרלי מאותה התקופה, מכין תחקיר כתבות נוסטלגיה לאשדוד נט, על אותה התקופה היפה של חיי הלילה והחברה בעיר אשדוד.
הכתבה הפעם עוסקת בברים של אשדוד בשנות ה80 וה90 ועל היזמים הצעירים שהשאירו חותם בלב שלנו (ספוילר – אומבבה, בריזה, החוף המערבי, הפעמון, הפאבים של אידי, היצקוק, הצריף, קפטן מומיס, ג'ינג'י, האינדיאנה, האופציה, מאי תאי, פיגל ) – מי מתגעגע?
אשדוד נט בונה את ההיסטוריה של אשדוד, שלא קימת כיום בעולם האינטרנט, אך מעתה היא תשמר לדורי דורות.
(מעט מאוד תמונות הצלחנו להשיג - כי מי חשב אז לבוא עם מצלמה ולצלם במקום פשוט ליהנות?)
|
|
|
|
יש הרבה מאוד בניינים בעולם, יש מעט מאוד שהם סיפור ולנו יש אחד כזה באשדוד – שהוא גם אייקון תרבותי נוסטלגי, גם מפגע בטיחותי וגם חתיכת סיפור שיש מאחוריו מלפניו ומצדדיו.
על פי התוכנית של היזמים המקוריים, פאון לון היה אמור להיות בשנות ה 70 - מלון מרשים עם נוף מרהיב לים והנמל ולגן אלישבע. צמוד למרכזון א' ולכל מה שהיה טוב באשדוד הצעירה והתמימה של אז... אפילו חברת התיירות הבינלאומית, "פאן אמריקן" גויסה לחלום (ומכאן אנחנו מנחשים שהשם - פאן לון – משלב את הפאן אמריקה ומלון).
בתחתית המלון - מקלט אטומי שכולל 10 חדרים בעומק האדמה, ומעל מסחר שוקק חיים ועוד פנטזיות שנראו אז הכי ניו יורקיות שאפשר.
במציאות נבנה מגדל מגורים (שאז היינו בטוחים שהוא גורד שחקים) עם השנים הבנו שהוא כולה בן 12 קומות ולפני מספר חודשים הוא כבר הוכרז כמבנה מסוכן (והרבה לפני כן כמכוער), שצריך להיפטר ממנו מהר ככל האפשר...
אולי מבניין אפשר יהיה להפטר, אבל לא מהנוסטלגיה בת ה50 השנים, עם כל התרבות האשדודית שהוא ייצג...
-
כתבת התחקיר שהכין לאשדוד נט, משה אלהרר, בן העיר אשדוד שעזב לפרנסתו לעיר הגדולה וחזר לגור בבניין שהדהים אותו כילד.
הסתייענו גם בקבוצה המקסימה – "אשדוד נט נוסטלגיה" בפייסבוק שהזכירו נשכחות ובשכנים שמאז ועד היום גרים שם.
אלהרר מביא לנו את סיפורו של בניין ושל העסקים הנוסטלגים שהיו בו, ועונה לשאלה הפתוחה - יש או אין - "קללת פאן לון"???
בניין פאן לון בשלב זה או אחר יהרס, אבל לאחר הכתבה יהיה חקוק בדפי ההיסטוריה האינטרנטית לעד
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
