אירועים נוסטלגים באשדוד

אירועים משפחתיים כמו חתונה חינה ובר מצווה היו בשנות השבעים רגעי השיא של המשפחה וכולם היו משועבדים לקראתו (כולל השיחות סביב השולחן שעסקו רק בזה). 

על הדודים שהגיעו מצרפת הוטלה משימה חשובה מאוד- רכישת סוכריות "דרז'ה" שצורפו להזמנות לאורחים או הוגשו ביציאה מהאולם ברשת לבנה.

המשפחות הגיעו בהרכב מלא מצרפת ארצות הברית וקנדה לשבוע באשדוד והתארחו אצל המשפחות בעיר.

היה גם נוהג קבוע להזמין לאירוע את כול השכנים והחברים מהעבודה על אוטומט וגם אז היו קרוב ל 100% אישורי הגעה (לא היה צריך חברה שתבדוק מי מגיע).

חוגגים באשדוד

תחילת אירועי השמחות בעיר

עד סוף שנות ה60 באשדוד חינות וחתונות התקיימו במתנ''סים ומרכזים קהילתיים כמו "בית רוגוזין" ודומיו אך חלק גדול ומשמעותי מהאירועים התקיימו מתחת לבנייני המגורים עצמם או "הבלוקים" בהם התגוררו המשפחות.

בני המשפחה, החברים והשכנים, היו מסייעים ב"הפקת" האירוע.

ההפקה כללה סגירה באמצעות בד של רחבת הכניסה לבלוק (בניין) בין העמודים, הצבת שולחנות וכיסאות שהושאלו מבית הכנסת השכונתי כנ''ל החופה המסורתית שכללה 4 מוטות ניידים ופרוכת מלמעלה הקישוטים הסתכמו בגרלנדות של מנורות צבעוניות.

את האוכל הכינו המשפחות עצמן בעזרתן של השכנות וההגשה נעשתה ע''י נערים ונערות מהשכונה ששימשו מלצרים. תמיד היה איזה דוד "בר סמכה" שפיקח על "ניהול האירוע" בהתנדבות כמובן. הדוד הסמכותי הוא השריד האחרון מאותן השנים שנשאר בפועל עד היום כנציג המשפחה מול האולם או גן האירועים.

אולמות האירועים שהיו הראשונים להיפתח באשדוד 

מאז שקמו האולמות העיר בשנות ה60,70,80 והלאה ועד היום ולמרות שהעולם התפתח כמו מדע בדיוני (ביחס לאז) – נושא האירועים לא השתנה הרבה משום מה - אולמות, שולחנות ערוכים, חופה במקום, רחבת ריקודים, ההגשה בסגנון "אמריקאן סרויס קלאסי" שכוללת מנה ראשונה ביניים עיקרית וקינוח לשולחנות.

היה להיט אז

בסוף שנות ה60 ותחילת ה70 העיר גדלה ומתחמי בילוי וסחר כמו מרכז א', מרכז ב', קומפלקס מי עמי  ואיתם אולמות השמחה המצליחים שפעלו לאורך שנים בעיר.

המקומות החדשים היו גדולים יחסית לעיר קטנה ואפשרו אירועים למאות מקומות ישיבה וגם את כל השירותים המקצועיים שצריכים ללוות אירוע.

הזמנה לאירוע באולמי לחיים

הראשונים להיפתח בתחילת שנות ה70 היו "אולמי השושנים" ברחוב אילת , "אולמי אשדוד" במרכזון א',  "אולמי הניצחון" (אולמי ליאור) במרכז ב' שנהפך בהמשך לסנוקר של האחים אקב,  הכי אייקוני היה "אולמי לחיים" האגדי שפעל כ30 שנה בהצלחה בחוף מי עמי וגם שילב בו ערבי ריקודים ומופעים וכמובן היה את אולמי מי עמי (במלון מי עמי) שהוא ולחיים היו שיא המודרנה בשנות ה70.

כאן פעל בהצלחה - אולם השושנים

האולמות של שנות ה70- 90:

בסוף שנות ה70 ומתחילת ה80 - נפתחו ים של אולמות שמחות לאורך רצועת חוף הים בגזרת מי עמי - "אולמי ריויירה" שהיה אטרקציה מבחינת גודלו, אולמי רינה (ומעליו אולמי המלך שלמה) ואולמי "פלאז'ה" , אולמי אורלי במלון אורלי.

בהמשך נפתחו בחוף לידו על הים - לאס וגאס שהיה יותר גן אירועים פתוח על הים ובתקופה קצרה נערכו אירועים פתוחים בקיץ גם בטרופי גל.

פרסום של אולמי מזל טוב

בשנות ה80  נפתח אולמי "מזל טוב" בקומת הקרקע של קניון אשדוד על הים. המקום היה מושקע מאוד בנצנצים וזהב ואירח את כל האירועים של הקהילה הגאורגית בעיר (שאוהבים שכל האוכל נערם על השולחנות בשפע)  והיה גם את אולמי הדקל בקומה השנייה של מרכזון רובע ד' (מה שנקרא אז - התחנה המרכזית החדשה) שעבד חזק בשנות ה 80 ומשום מה הפך לפיל לבן שנים רבות.

בשנות ה80 נפתח גם אולם החינות מרקש על חוף מי עמי שהרים את אירועי החינה עוד דרגה למעלה (עד אז נהגו הרוב לחגוג בבתים).

דורית ורוני אבוטבול התחתנו בדקל

האולמות הגדולים:

בסוף שנות ה90 החל הגל חדש והראשוני של אולמות גדולים באזור התעשייה באשדוד – כמו אולמי בניסטל באזור התעשיה (בבעלות מאיר אלחרר שנחשב למומחה מספר אחד- עד היום הוא שולט בעולם האירועים באשדוד עם 3 אולמות שמחות שתחת כנפיו).

לא רחוק ממנו נפתח "קינג דיויד" שהביא בשורה חדשה של פאר, מבנה שלם שמיוחד רק לאולם ובו אולמות שיכולות לפעול במקביל וגם להפוך לפתע לאולם ענק וכך נפתח ברעש גדול - אולמי אסטוריה בתעשייה ואולמי גולדן קראון כבר לקראת שנות ה2000. 

לקראת שנים אלו כבר קמו אולמי לגונה בחוף הקשתות ובית האופרה בתעשייה שהקפיצו את האולמות מדרגה נוספת.

בחוות לכיש קם מעין גן אירועים היחיד שהיה באשדוד מאז ועד היום - גני חוות לכיש (חוות סוסים במקור), אך נסגר בגלל בעיות רישיון עסק.

זכור לנו אולמי סונסטה שפעלו למשך זמן מסוים בעיר.

גן האירועים - חוות לכיש

בחוף הקשתות היה גם את "בת הים הקטנה" שהתאים לאירועים קטנים ויפים והייתה הבלחה של אולמי נוף ים בחוף מי עמי.

מסתבר שבמשך שנים רבות כשאשדוד הייתה פלוס מינוס 100 אלף תושבים, פעלו בה יותר אולמות מאשר היום בשנת 2025 עם 250 אלף תושבים.

העיצוב:

האולמות החדשים שנפתחו בשנות ה80 היו מעוצבים בסגנון "קלאסי גרנדיוזי" שהיה שיא האופנה באותן השנים - שנדילרים , מראות, נצנצים, תחריטים דקורטיביים  ועוד 

עיצוב האירוע  -

מעצבי אירועים לא היו והדקורציה הנוספת התרכזה בשולחנות בהם הוצבה קערה במרכז עם ספוג ירוק רווי במים שהיה הבסיס לסידורי הפרחים בשולחנות , שהוכנו ע''י פרחני האולם או בהזמנות מחנויות פרחים בעיר

האורחים נהגו לקחת את ה"בוקה" (סידור פרחים) הנחשק איתם הביתה בסיום האירוע והיו צריכים להחליט – מי מבין יושבי השולחן ייקח את הפרחים אליו....מי שנראה יוצא הביתה עם חיוך ענק היה זה שזכה בגביע (של הפרחים).

היה גם בר מתוקים מרוקאים שהיה לו גם חלק עיצובי באירוע שכלל – דראג'ה, מארזים של שבקייה ושאר תופינים בצלופן שנועד לסוף הערב במסגרת הקינוחים שגם אותם האורחים אימצו בשלמותם ולקחו איתם הביתה בסיום האירוע כאילו היו מתנות אישיות לאורחים ...

על התפריטים של אז –

הקולינריה של תעשיית האירועים לא השתנה הרבה לאורך עשורים והייתה בעלת  אותו הסגנון לכלל אולמות השמחה בארץ בין השנים 1975 ל 1995 ונראה כך פחות או יותר ובעיקר דומה מאוד אצל כולם:

מנה ראשונה –  כללה סלטים מבושלים מטבוחה/חצילים מבושלים /חצילים במיונז /פלפלים חריפים / חומוס פטריות / סיגרים בשריים ופסטלים עם תפו''א מטוגנים / גרגרי חומוס מבושלים / פולים שלוקים /ירקות חתוכים לבבות דקל ותירס גמדי משימורים כול "החמודים" האלה הוצבו מראש על השולחנות ( באמצע שנות ה80 נכנס סלט ה"וולדורף" שכיכב לזמן קצר ).

מנת ביניים – כללה מבחר של דג מושט שלם מטוגן או פילה עם חצי לימון ברשת צהובה  או ברוקס בשרי ברוטב פטריות שנחשב עד היום למנה הכי נוסטלגית שהייתה אי פעם.

מנה עיקרית – כללה מבחר של סוגי בשר כגון צלי בקר ,סטייק עין דקיק וחצי שרוף , לשון ,מוח ברוטב ,רבע עוף ..ותתפלאו לדעת שלא היה אז ביקוש למנות צמחוניות או טבעוניות ועל רגישות לגולטן אף אחד לא שמע , התוספות לרוב היו אורז עם צימוקים  ותפוחי אדמה בתנור ..

קינוחים – כללו פרמידה של פחזניות בגובה 1,20 מטר מקורמלת בסוכר שרוף בעיקר בחתונות או עוגה שנראתה כמו מבנה נדל''ן מקלקר עם טעם זהה בעיקר בבר מצוות  , עוגת קרם פרווה, עוגיות  מרוקאיות , סברינות, מילפיי , אננס מקופסת שימורים ומעליו קצפת , גלידת קוקוס ועוגה כושית ,ולאלה שרצו לתת "סטייל" הוצע הבר הוינאי שכלל את כול תפריט הקינוחים עם מפת חצאית לשולחן הארוך וסידורי פרחים ופירות העונה...קפה שחור הוגש לשולחנות  

מחירי המנות –

בשנות ה80 מחיר מנה ממוצעת עמד על 15-20 $ בשנות ה90 עד ה2000 מחיר המנה עמד על ממוצע של 25-35 $ למנה ובשנת 2025 מחיר מנה ממוצע עומד על 350 ש''ח קרוב ל 100$ .

הטקסים הקבועים –

טקס כניסה לאולם של המשפחה או החתן והכלה כלל אפקטים דרמתיים של החשכת האולם הנחייה אקטיבית וחימום של הקהל ע''י התקליטן וזרקור שמלווה את הצועדים עד לשולחן הכבוד כשכול האורחים עומדים ומוחאים כפיים

טקס הכנסת המנות העיקריות כלל מלצרים עם זיקוקים בידיהם שיצרו מעיין "שדרה" בה עברו מלצרי ההגשה עם המנות העיקריות.

טקס "הדלקת נרות" בבר מצווה – פעם זה היה חובה, עכשיו זה נעלם כלא היה – אז, זה היה הטקס הכי החשוב בכול בר מצווה והתחיל מיד עם סיומה של הדרשה של החתן האומלל שנאלץ ללמוד בע"פ מה שכתבו לו (כמעט כולם דרשו את דרשה שתמיד התחילה במשפט - "בזכות מוריי ורבותי היקרים" והסתיימה בתפילה למען חיילי צה''ל.

טקס הדלקת הנרות הזמין את כול הדודים והדודות משני הצדדים של הורי החתן להדליק נרות והם הוזמנו כלאחר כבוד ע''י התקליטן או הלהקה. טקס זה גם פתח לא מעט מלחמות אגו במשפחות גדולות שלא הספיק להם 13 הקנים של המנורה. תמיד היו את מי שלא זכו להדליק נר.

היו אולמות שהמלצרים היו עושים רכבת ורב המלצרים היה הקטר עם בקבוק שמפנייה בידו.

סלוני הכלות –

הרבה סלוני כלות לא היו באשדוד. שיא היוקרה היה סלון שרית ברחובות ולאט לאט אשדוד החלה להשתלט על שוק זה סלון כלות "סימון" ו"סלון ליליאן", ו"עולם הכלה" שניפתח ב 1981-2 ובהמשך "חתונה לבנה" ועם אלו שלא הזכרנו את שמם הסליחה וכך אשדוד התפתחה עד שהפכה בשנות ה2000 למעצמה עולמית של שמלות כלות.

על להקות ותקליטנים 

עד אמצע שנות ה80 המוזיקה באולמות השמחה הייתה מנוגנת בלייב ע''י להקות קצב ששרו "קאברים" באנגלית צרפתית עברית ועוד , הלהקה ניגנה והופיעה משלב קבלת הפנים ועד סיום האירוע ..הלהקות בשנות ה70וה80 באשדוד היו "מייק והנשרים" ו"אצבעות הזהב" "הלהבות" ועוד ולגרוזינים הייתה את להקת "סימפטיה"

באמצע שנות ה80 החלו שיתופי פעולה בין להקות אירועים לבין תקליטני מועדונים ודיסקוטקים ..בהתחלה כתוספת ללהקה ותוך מספר שנים התהפכו היוצרות והתליטן כבש את סצנת האירועים ושולט בה עד היום והם גם היו מחלקים פרסים לרוקדים שיצמאו מדעתם לקבל איזה דובי או פרס דומה – אך מה הוא הדובי אל מול הכבוד – כשהתקליטן בוחר בך כמי שעושה הכי שמח.

התקליטנים המפורסמים של אשדוד היו בבי, חיים אור גיל , מיכה "קליק" בן אלי, "מוזיקה 2001 " של האחים סויסה שנהפכה לחברה להפקת אירועי מוזיקה ,"צ'רלי אביטן" וסליחה ממי שלא הזוכר.

התקליטן באותן שנים היה צוות בידור של בן אדם אחד שכלל הנחיה הומוריסטית והפעלה אקטיבית של רחבת הריקודים  הוא לבש חליפות עם עניבה והיה בלוק גרנדיוזי כמו האולם עצמו.

באמצע שנות ה90 צורת העבודה השתנתה לגמרי  התקליטן נהפך לDJ בלי כול זכר להנחיה וניואנסים של פעם.

על צלמים וצילומים –

בשנות ה70 עד ה90 שלטו בתחום הצילום באשדוד מס' צלמים שתיעדו את רוב האירועים שהתקיימו , צילומי חתן כלה נערכו אז בסטודיו של הצלם עם רקעי נוף של שקיעות וגנים "צילומי החוץ" של החתן והכלה לא היו אז והחלו רק בסוף שנות ה90 ....מצלמות הוידאו היו מגושמות עם כבלים אין סופיים שהשתרכו ברחבי האולם , השם של רובם התחיל ב"פוטו".

הצלמים המפורסמים היו "פוטו אלי", "פוטו משה", פוטו רפי, "פוטו דוד אסייג", פוטו קמילייה, פוטו ארמו ועוד   

ארמו פולורייד שהיה אורח קבוע בכול אולם עם או בלי הזמנה צילם את התמונות שיצאו במקום – אומנם באיכות מטושטשת, אבל כזו שמזכירה שהיית שם.

על ההווי המשפחתי והחברתי סביב האירוע -  

כול אירוע התחיל בקבלת פנים בכניסה לאולם כשהורי החתנים והכלות ולעיתים גם האחים מקבלים  את האורחים שנכנסו לאולם.

כל הסיפור של האירוע התמקד ברחבת הריקודים. לא לרקוד באירוע היה כמו ללכת לבית הכנסת ולא להתפלל... אז בשביל מה באת?? בשביל לאכול??!!

אירוע באשדוד היה רגעי השיא – שיא הבילוי התרבותי, שיא האופנה, שיא השמחה והריקודים.

מקווים שנהניתם להיזכר, אתם מוזמנים לשלוח לנו שמות נוספים ששכחנו ונשמח להכניס לכתבה

 לעוד כתבות נוסטלגיה על ההווי בעיר אשדוד - כנסו כאן