"הם לי כמו אב ואם, אמנם יש לי את ההורים שלי שיבדלו לחיים ארוכים ומאושרים, אבל ללא ספק ההשפעה של דורון ודידי על מהלך חיי הייתה עצומה ולא הייתי מגיע למקום בו אני נמצא היום, לולא התפקיד שלהם  בחיי.

דידי הייתה המחנכת, המורה ודמות האם בעודי לומד בכפר הנוער יוהנה ז׳יבוטנסקי. היא כיוונה אותי, היא ייעצה לי, היא נזפה בי, היא הרביצה בי דרך ארץ. עד היום מהדהדים בראשי דבריה לגבי התנהגותי (לא תמיד למופת).

אם לא דידי ודורון, לא הייתי מחזיק היום תעודת בגרות ביד (והתארים האקדמאיים שבאו בעקבותיה).

את הבגרויות שלי עשיתי בבית חולים שיקומי, בית לוינשטיין ברעננה, בהיותי מרותק לכיסא גלגלים- הכל בזכות דידי. מי שהגיע להכין אותי לבגרויות ולבקרי בבית החולים באופן קבוע, הייתה דידי, ודורון היה מגיע מפעם לפעם כשהתאפשר לו בזמן היותו אלוף פיקוד הדרום.

את הספר ששינה את חיי, "המעיין המתגבר" של איין ראנד, קיבלתי מדידי (למרות שהייתה עליו הקדשה לאלוף במיל' דורון אלמוג). את השירות הצבאי שלי עשיתי בפיקוד דרום, אצל דורון, ורק בזכותו, זאת בזמן שצה"ל לא היה מוכן לשמוע על גיוסי כנכה לצה"ל ואני התעקשתי שאני רוצה להתגייס ולשרת כמו יתר חבריי לכיתה.

בהמשך, לאחר שחרורו מצה״ל סייעתי במספר חוזים לדורון, בזמן היותו יו״ר קבוצת אתלון ובעלים של חברת קיירוס, זאת במקביל שאני ממשיך להרגיש ולהיות בן בית אצל דידי ודורון. כך גם לקראת הבחירות האחרות ברשויות המקומיות, בהם נבחרתי להיות סגן ראש העיר, נגיד רק שלא הייתי מסתדר ללא העזרה של דורון.

כל זאת, כשדידי ודורון מקריבים שנים של חייהם בעשייה ותרומה לחברה הישראלית, ולחלשים שבה - כפר עלה נגב וכל מה שהתפתח מסביבו זו עדות חיה לכך, מה ניתן לעשות עם הרבה רצון והתמדה ואיך משפחה אחת יכולה להשפיע על חיי אלפי בני אדם.

אין אנשים ראויים וערכיים יותר מדידי ודורון במדינה. אילו רק בן אדם כמו דורון היה מחליט להתמודד על ראשות הממשלה, היה זוכה ב-98% תמיכה בציבור, אבל הוא מעדיף לעשות טוב הרחק מעין העדשה והתקשורת, הרחק מאינטרסנטים ופוליטיקאים קטנים. רק טוב!

כעת בתור יו"ר הסוכנות היהודית, שנבחר בפה אחד (!), דורון יחד עם דידי שתמיד לצידו והוא לצידה, יוכלו לעשות הרבה טוב ולהפיץ אור בקרב כל העם היהודי. אני כל כך שמח עבורם ועבורנו!".