בשנות ה60, ה70 וה80, חיו באשדוד לא מעט משפחות מרובות ילדים בדירות קטנות וצפופות. המרכזים הקהילתיים הראשונים שנבנו היו, לאחר שעות הלימודים ובחופשים, האלטרנטיבה לברזלים ולמעשי השובבות עד פשיעה של בני הנוער שגדלו בעיר.

המרכזים נתנו מענה תעסוקתי, ספורטיבי, תרבותי וחינוכי לילדים ולנוער גם לאלו שידם של הוריהם לא הייתה משגת לתשלום.
הם אלו למעשה שיצרו את התשתית הספורטיבית של העיר אשדוד ובנו גם את עמוד השדרה של דור בני הנוער שעם השנים ניהל, עיצב ואפיין את העיר אשדוד.

מעניין ש 3 מתוך 4 מהם, פעלו ברובע ב' והרביעי ברובע ו', כולם באמצעות סיוע כלכלי חיצוני.

בית לזרוס והפועל אשדוד – רובע ב'

בית לזרוס שברחוב המעפילים ברובע ב' (בקרוב יהפוך לשכונת מגורים חדשה), היה המרכז הקהילתי הראשון והחשוב ביותר בזמנו. הוא הוקם ע''י הסתדרות העובדים, בעזרתו של הנדבן ניצול השואה י''מ לזרוס שרצה לעזור בהקמת מסגרת לבני נוער בשכונות.

בנייתו של בית לזרוס הסתיימה באמצע שנות ה60  ונועד כבית לעמותת הפועל. הוא כלל מגרש חוץ על בלטות, ששימש לכדורסל וכדור יד, אולם גדול עם חדרי שירותים ומקלחות, חדר כושר במקלט וחדר ההלבשה של קבוצת הכדורגל המיתולוגית הפועל אשדוד, משחקי פינג פונג. בנוסף פעל במקום החוג לג'ודו המפואר של שרלי אביזרט ז''ל שהיה הראשון לבנות את תשתית הג'ודו באשדוד, חינך גידל ואימן מאות בני נוער וצעירים לאורך מספר עשורים

במקום הייתה מעבר לפעילויות ספורט גם קן של "תנועת הנוער העובד והלומד" (דב קרן היה מדריך). היו ריקודי עם וריקודים סלונים, עם מטילדה המורה למוסיקה והמדריך מנשקו, חוג לריקוד, לשח-מט ועוד והיו שזכו לקיים במקום שמחות כמו בר מצווה ואפילו חתונות, גם מועדון קשישים פעל במקום והיו שלמדו בו לסרוג. היו מתאמנים שם גם חבר'ה שהקימו להקה שנקראה - "מייק והנשרים"... כן, זה היה מרכז תרבות אמיתי שהיה בו מכל וכל.

המרכז נוהל לאורך שנים ע''י האיש והאגדה - יוסף ואקיל ז''ל שהיה סוג של אבא לכול המאמנים, המדריכים, וגם השחקנים.

גולת הכותרת של בית לזרוס הייתה קבוצת הנשים בכדור יד של עופר קושמרו (המיסד, היזם והמפתח של ספורט הכדור יד באשדוד) שזכתה בגביע המדינה ב1978 ויצגה אותנו בגביע אירופה בצרפת והגיעה לשיא ההישגים שאף קבוצת ספורט מקומית לא השיגה מאז ועד היום.

הקבוצה כללה את- ניקול אילוז ברש , אבלין ומיכל תמסוט ,אתי מתסס, יפה שמיסייאן, סולי, עופרה אלחרר (אמא שלי) מירי אסייג, מזל כהן השוערת...וסליחה אם שכחתי מישהי.

חלק גדול מהספורטאיות מענף הכדור יד היו גם שחקניות בקבוצת הכדורסל של אליצור אשדוד. הייתה לעופר גם קבוצת גברים בכדור יד שגם הגיעה להישגים רבים גם בתקופתנו הנוכחית.

בית רוגוזין ואליצור אשדוד – רובע ב' 

בית רוגוזין הוקם בסיוע חברת רוגוזין, (חברה אמריקאית שהקימה לראשונה מפעל באשדוד בסיוע המדינה, כדי ליצר מקומות עבודה לתושבי אשדוד).

הקומפלקס הצנוע כלל מבנה שהכיל מס' אולמות קטנים וחדרים ומגרש כדורסל חיצוני בו שיחקו על מגרש אספלט (כל נפילה על המגרש נגמרה ביוד ופלסטר במקרה הטוב).

משנות ה60 ועד תחילת שנות ה70 שימש בית רוגוזין יותר כבית כנסת והיה בו גם חלל ששימש לאירועים כגון חתונות, בר מצוות ועוד ... ובהמשך גם המרכז לפיוט ושירה.

באמצע שנות ה70  התאמנו שתי קבוצות כדורסל, האחת לגברים והשנייה לנשים, תחת עמותת אליצור אשדוד אותם אימן איציק אלחרר (אבא שלי).

בשנים האלה למעשה הוקמה ע''י איציק התשתית הראשונה של עולם הכדורסל באשדוד. זה היה אחרי שסיים את קורס המאמנים ב1971 במכון ווינגייט.

קבוצת הבנים הראשונה של איציק כללה את השחקנים צביקה ברייר ז''ל , זלמן סטרלוביץ' , מישל אלחרר ,עמרם פרץ , מאיר ילין , ז'ק בן שמחון, ד''ר חיים עטר וסליחה אם פספסתי שחקן. הקבוצה העפילה לליגה השנייה של ישראל (הישג לאשדוד שהייתה בחיתוליה).

בקבוצת הנשים שיחקו חגית ברגמן , גלית בן שמחון , גילה וסוניה עובדיה , עופרה אלחרר , פנינה בן דוד , סמדר דרעי , יהודית (ברג'ית) דוקאן ועוד... גם קבוצת הנשים הגיעה עד לליגה השנייה.

מתנ''ס קופף – רובע ב' 

מתנ''ס קופף היה ועדיין מרכז קהילתי חשוב. בעבר הוא גם היה מרכז ספורט ואומנות מרכזי שכלל - אולם כדורסל ומגרש ספורט חיצוני לקט רגל.

מרכז קופף נוהל במשך הרבה שנים ע''י רפי סיסו ונגע יותר באומנות. היו לא מעט חוגים וסדנאות בתחום וגם קייטנות בתקופת הקיץ.
רפי סיסו הוציא דרכו את "העד לא ידע"  של פורים המסורתי בעיר, בכל שנה ושנה, עם פסלי ענק מייצבים ומיצגים מרגשים.

קופף היה בית לרבים מילדי השכונות הצמודות אליו רמב''ם / הרב הרצוג / הרב מימון ובעצם עבור כול הצד המזרחי של רובע ב'.

בהמשך הפך המקום גם לאולם תרבות קטן וחם עם במה שנתן במה להצגות תיאטרון לילדי השכונות וכמארח אירועים מקומיים לפי הזמנה.

מתנ''ס בית לברון – רובע ו' 

מתנ''ס בית לברון, שנפתח לציבור בשנת 1975 באמצעות תרומה של הנדבנית רות לברון ז''ל, היה המרכז הקהילתי הכי חדשני שתוכנן ונבנה בסטנדרט בין לאומי.

המתחם הגדול כלל - בריכת שחיה מפוארת, אולם כדורסל, חדר כושר, 10 מגרשי טניס, סאונה, ומס חדרי סטודיו ששימשו לחוגים ועוד מספר מבנים שהוגדרו כבית תרבות. אטרקציה של ממש באותם הימים.

בין השנים  1977 –  1983-4 ניהל את בית לברון עמי ימיני ואת מחלקת הספורט והפעילות הקהילתית - איציק אלחרר שם שגשגו החוגים לקראטה שהתחילו עם רפי ליבן המיסד של ספורט הקארטה באשדוד ובארץ והמשיכו עם משה בוחניק ורפי ביטון (ממשיכי דרכו של ליבן).

חוג לג'ודו עם מורדכי פורט ז''ל / חוג לטניס עם מיכאל פפיסמדוב ויעקב אלמליח, סקציית שחייה עם נתן טובינה, חוג לבדמינטון (כדור נוצה) עם ג'ף כהן.

גולת הכותרת הייתה בית הספר לכדור-סל וקבוצת הבוגרים הפועל אשדוד שהייתה בליגה השנייה וכללה את השחקנים גיל בן זקן , בועז ויגדר , יגאל מור יוסף , מוטי ושמוליק אמסלם, יגאל בן דוד, ירון אמויאל, שמוליק הבדלה, זיו פלר, בבי אזולאי, מישל אלחרר שגם אימן בהמשך, משה רצון, עופר רוזנצוויג ועוד.

ב1981 עמי ימיני ואיציק אלחרר הפיקו שיתוף פעולה עם הצי השישי האמריקני שעגן באשדוד בטורניר כדור סל וטניס אל מול קבוצת הכדורסל הפועל אשדוד ומול מדריכי הטניס והשחקנים המובילים של בית לברון. 

שחקני הצי השישי ניצחו בהפרש גדול את כול המתחרים האשדודים בכדורסל ובטניס, אבל זו הייתה אטרקציה ספורטיבית שריגשה ונחקקה בזיכרונם של בני העיר אשדוד הקטנה.

כך גם זכור האירוח של מכבי ת''א עם אולסי פרי , לו סילבר , ג'ק צימרמן , ארל ווילאמס טל ברודי ומוטי ארואסטי שהגיעו ליום שלם של פעילויות עם הילדים והנוער של אשדוד וסיימו במשחק ראווה מול קבוצת הבוגרים. אפשר לנחש מי ניצח.

עוד זכורה ההופעה של להקת בנזין עם יהודה פוליקר במקום.

למתחם הגדול צורפו עוד 3-4 מתחמים נפרדים שנקראו " מרכז תרבות" שנוהל ע"י מאיר אפללו, בו היו חוגים שקשורים לאומנות וסרטים שהוקרנו  לבני נוער ועוד שלל פעילויות חינוכיות ותרבותיות (זוכר עדיין את ההקרנה של הסרט "רעידת אדמה").

מרכז התרבות היה חלק חשוב בהפקה של קייטנות הקיץ המפוארות של בית לברון.

בית לברון עבד מהשעה שבע בבוקר עד לאחר חצות. מנהליו מדריכיו וכול מי שהיה חלק מהמנגנון הניהולי התייחס לבית לברון כבית ומשפחה שכול מטרתו ומהותו היו לטובת הקהילה. שעות היום ואחר הצהריים הוקדשו לילדים לנוער וקשישים. בשעות הערב היו אימונים לבוגרים בכול מחלקות הספורט ובשעות הלילה הגיעו לשחק טניס ושחייה לילית מרחבי העיר אשדוד... והיה גם את בית הקפה מסעדה של פרוספר... בית לברון היה למשפחה אחת גדולה שהכירה אישית את כול המשפחות ברובע ו'.

אחת הדמויות הזכורות באותם הימים היה את חבר אגד לשעבר בני אטיאס "החזק" שהיה מדור מרימי המשקולות הראשונים באשדוד, איש חסון מאוד עם שפם פרסה ופתיל קצר ואהבה ענקית להפועל אשדוד. בני אטיאס גם היה המזכיר במשחקי הליגה בכדורסל, לא פעם "תפס קריז" על השופטים במשחקים והפך שולחן בעצבים .. זה תמיד נגמר בהרחקה ובהפרדת כוחות.

עוד דמות מיתולגית במקום היה יהודה (השמן) וענונו ז''ל שהצטיין בקפיצות ראש מהגג של עמדת המציל ( 4 מטרים גובה) שהפכו לשואו מטורף עד מסוכן למורת רוחם של המצילים ומנהלי המקום... אבל כשהבחור החליט לקפוץ לא היה ניתן לעצור אותו.

הקאנטרי קלאב בחוף י''א 

הקאנטרי נפתח בסוף שנות ה70 כמיזם פרטי שכלל 500 חברים שהיו בעלי מניות. המודל הובא מארצות הברית.  רוב החברים/בעלי המניות היו ממעמד סוציו-אקונומי גבוה אשר התגוררו בוילות שברובע י''א (היה אז "הסביון" של אשדוד).

המתחם נבנה על חוף הים הבתולי של י''א וכלל בריכת שחיה עם מגלשות ענק (באופן יחסי לאז), מגרשי טניס, מגרש קט רגל, סאונה וג'קוזי, חדר כושר /חדר מאסג' של צ'רלי בן כליפה ז''ל, מדשאות גדולות, מתחם למסעדה ואירועים בו הופקו לא מעט מסיבות של חברי המועדון והיו גם הופעות על המדשאה, כמו של משינה שהופיעה בקאנטרי ב 1994-5.

במקום אפשר גם לכלל תושבי העיר להיכנס באמצעות רכישת כרטיסים.

כשהחלו סכסוכים בין בעלי המניות לבין עצמם ולבין ההנהלות השונות שמונו לאורך השנים, הוחלט למכורו לאדם פרטי שיפעיל אותו, אך אותו יזם ירושלמי, חלם דווקא להפוך את המבנה במיקומו הנדיר, לעסק נדלני. בעירייה לא אישרו את התוכניות. המקום נסגר סופית ב 1996-7 ועמד שומם עד שנהרס ע''י העירייה משום שהיה מבנה מסוכן.

שלכם באחוות אשדודים, משה אלהרר,

אתם מוזמנים לשלוח אלי תמונות להשלמה או תיקונים היסטוריים - ל - 050-7323205