על פי מחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה, מספר העובדים במועצות גבוה ב-57% ממספר התקנים המאושרים. ליקויים רבים נמצאו בכל תחומי הפעילות של המועצות, כולל חלוקת תמיכות לעמותות של יושבי הראש שלהן.

הכספים נקברו בגירעונות 

פערים גבוהים במיוחד בין התקן לנתוני משרד האוצר נמצאו במועצות הדתיות באשדוד – 136 עובדים בפועל לעומת 45 תקנים, כלומר פי שלושה.

פינקלשטיין מסביר ש"במקרים רבים המועצות הדתיות מחליטות להעסיק את העובדים ומנסות לקבל את האישור מוועדת התקנים רק בדיעבד", כוונה שלא כל כך מתממשת על פי נתוני המחקר.  

המחקר בדק את תקינות הניהול במועצות הדתיות ומתבסס, בין היתר, על 60 דו"חות ביקורת של מבקרי רשויות ו־20 דו"חות של מבקר המדינה. בניגוד לדו"חות המבקר, דו"חות מבקרי הרשויות הם בדרך כלל מסמכים שאינם מגיעים לידיעת הציבור הרחב. הצירוף של 80 הדו"חות מאפשר תמונה רחבה של הליקויים הקשים בתחום המינהל התקין.

המחקר מצא היקף גבוה מאוד של ליקויים בכל תחומי הפעילות של המועצות הדתיות, בהם חוסר נוכחות של משגיחי הכשרות בבתי עסק, איכות שירות נמוכה במחלקות הנישואין, ליקויי תברואה במקוואות ושימוש בכספים המיועדים לקבורה לכיסוי גירעונות מועצות דתיות. בין הממצאים הבולטים: רק ל־20.5% מהמועצות הדתיות יש אתר אינטרנט עצמאי. ל־29% מהמועצות אין אפילו דף מידע באתר הרשות המקומית. 

תמיכה לממצאים הקשים בנושא חריגה מתקנים נמצאה גם בדו"חות ביקורת של מבקרי הרשויות. פינקלשטיין אומר שהנתון על החריגה בתקן מעניין "לא רק כי הוא הזוי אלא כי הוא משקף מה זה מועצה דתית, זה מקום לג'ובים".

לדבריו, מכיוון שהמפלגות הדתיות שולטות במערכת הג'ובים הענקית הזו, "הן לא יוותרו עליה". הוא מציע להפוך את המועצות הדתיות למחלקות לשירותי דת ברשויות המקומיות דוגמת מחלקות הרווחה והחינוך. 

המחזור הכספי של המועצות הדתיות עמד ב־2014 על 760 מיליון שקל. מתוכם, 271 מיליון שקל (36%) מתקציבי הרשויות המקומיות, 251 מיליון שקל (33%) מהמשרד לשירותי דת, 193 מיליון שקל (25%) מגביית אגרות ו־45 מיליון שקל (6%) ממקורות אחרים. התוצאה של החריגה מהתקנים דרמטית. ההוצאות של המועצות עמדו על 722 מיליון שקל, מתוכם 503 מיליון שקל (70%) לתשלום משכורות ופנסיות ורק 172 מיליון שקל (24%) לפעולות. זאת, לעומת 53% לשכר ופנסיות בתקציב הביטחון (כולל שיקום) ו־47% בשאר תקציב המדינה. 

ממונים במקום יו"רים 

עוד חושף המחקר כי ב־57% מהמועצות הדתיות — 75 מועצות — אין הרכבים נבחרים. בראש כל מועצה כזו עומדים שני ממונים של השר. המועצה הדתית מורכבת ממנגנון מינהלי קבוע וממועצה נבחרת שבראשה היו"ר.

הליך בחירת המועצה הוא כנראה המסובך בדמוקרטיה הישראלית ומאפשר לגורמים המעורבים (מועצת הרשות המקומית, השר לשירותי דת ורבני היישוב) זכות וטו הדדית. התוצאה היא שהליך הבחירה של רוב ההרכבים לא מסתיים. במקרה כזה לשר לשירותי דת אפשרות למנות ממונים שינהלו את המועצה. המצב נוח לשר בשל האפשרות למנות מקורבים לש"ס. 

מנכ"ל המשרד לשירותי דת עודד פלוס מסר בתגובה שלמשרד "יש מנגנון פיקוח הדוק על המועצות הדתיות, שמבוסס על אישור התקציבים והדו"חות הכספיים וביקורות עומק. המשרד מודע לפער בתקינה ונמצא בהליך של איסוף מידע והסדרה. יש תוכנית עבודה מוסדרת בעניין, שאמורה להסתיים עד סוף השנה".

לדבריו, "אין במועצות הדתיות מינויים פוליטיים, למעט מספר מוגבל במכסה שמבוקרת על ידי היועץ המשפטי של אנשי מקצוע שעומדים בכללים בעלי זיקה פוליטית. כמעט שלא בוצעה החלפת ממונים בקדנציה האחרונה, ואנו בהליך הקמת אתרים לכל המועצות".

ליקויים בתמיכות: מועצות העבירו תקציבים לעמותות של היו"רים 

המועצות הדתית חילקו ב־2014 סכום של 33 מיליון שקל עבור תמיכות. עם זאת, מספר דו"חות ביקורת העלו בעבר כי חלק מהתמיכות מוחבאות בסעיפים אחרים כך שסביר שסכומי התמיכות בפועל גבוהים יותר.

לפי דו"ח של משרד הדתות, חלוקת התמיכות היא אחת הסיבות המרכזיות לגירעונות שלהן. בחלק מהמקרים הועברו תמיכות לנושאים שכלל לא קשורים לפעילות המועצה כמו בתי ספר או ארגוני פוריות. 

כמעט בכל דו"חות הביקורת שנבדקו נקבע כי התמיכות מחולקות ללא קריטריונים, כלומר ללא הקפדה על כך שהמקבלים יהיו רלבנטיים לנושא התמיכה וכי החלוקה תהיה שוויונית. במקרה של חלוקת קמחא דפסחא (סיוע כלכלי לקראת פסח) לא היתה גם הקפדה על כך שהמקבלים יהיו נזקקים והכספים הועברו בעיקר לדתיים. 

חמור בהרבה בשורה של מיקרים שנחשפו בדו"חות ביקורת או בתיקים משפטיים הועברו כספים לעמותות של יושבי ראש המועצה.