אל"ם במילואים מרקו אזואלוס (53), נשוי ואב לשלושה, מתגורר באשדוד ובימים שאינו נמצא בצה"ל כנראה תמצאו אותו בנמל אשדוד, שם הוא עובד מדי יום. הוא עלה מספרד, ובמהלך שירותו הצבאי עתיר השנים עבר הרבה תפקידים. באחד מתפקידיו כמג"ד 228 מילואים אף הקים גדס"ר מילואים, ומחזון למציאות פיקד על הגדס"ר במשך 5 שנים ובהמשך עבר לשרת בפיקוד העורף.

כיום ומזה כשלוש שנים שהוא משמש מפקד נפת לכיש בפיקוד העורף, אשר אחראי על מתן טיפול באוכלוסייה ובעורף בשעת חירום. נפת לכיש נמצאת באזור חבל לכיש ובו הערים אשדוד, אשקלון והקיבוצים שמסביב, אזור שנמצא בקו האש מרצועת עזה ולכן כוחות פיקוד העורף בו לא חודלים במאמצים.

"התפקיד העיקרי שלנו להכין את התשתיות האזרחיות לקראת חירום יחד עם הרשויות וארגוני החירום וההצלה" – הוא מסביר. "בסוף, מצב חירום נוחת משום מקום, והמטרה למצות את כל היכולות שיש במרחב כדי לתת פתרונות כשקורה משהו מפתיע כדוגמת ירי טילים, שריפה או שיטפון. בסוף, מישהו צריך לטפל באזרחים ולדאוג שיתאפשר להם לנהל חיי שגרה ככל הניתן".

איך מתבטאת העבודה?
"כמו שאמרתי, אנו פועלים בשיתוף פעולה עם כלל המערך האזורי, מפרסמים הנחיות התגוננות ומדריכים את הרשויות והאזרחים למצב חירום. עיקר העבודה היא בשגרה, כך שבעת חירום כולם יהיו ערוכים".

אחרי 30 שנה במילואים, מה מניע אותך להמשיך?
"רצון להיות חלק מתוך המערך הזה שעוזר לתושבים בעתות משבר. במילה אחת, אני ציוני ברמ"ח אבריי ולא אתבייש לומר שאני עושה זאת מתוך שליחות. מה גם שהתמזל מזלי וכיום אני מגן פיזית על הבית, על העיר אשדוד ועל הילדים שלי והמשפחה שלי שגרים כאן".

מעורר השראה.
אני מניח שהתפקיד הזה דיי שואב וגורם לך להיעדר מהבית.
"באופן רשמי אני עושה 100 ימי מילואים בשנה, אבל בפועל אני בהחלט מתעסק בזה מידי יום".

אז איך באמת משתלב התפקיד עם העבודה והבית?
"זה 30 ומשהו שנים שאני עושה מילואים, ומה שאני יכול לומר לך הוא שללא תמיכה מלאה מהבית ומהעבודה לא יכולתי לעשות זאת. המשפחה שלי במקרה הזה צריכה לקבל צל"ש".

זה לא מדאיג לדעת שהמשפחה שלך עלולה להיות במצב מסכן חיים, ללא האפשרות להיות לידם ולתמוך בהם?
"בטח שאתה דואג ומוודא שהכל בסדר, אבל מעצם התפקיד יש לך המון אחריות על הכתפיים. היחידה שלנו ברובה בנויה בעיקר ממילואימניקים תושבי הדרום והמטרה שלנו בראש ובראשונה זו הצלת חיים ואפשר כמה שיותר חיי שגרה במצבי חירום. כשהחבר'ה שומעים שיש מטח ירי, אף אחד לא חושב לרוץ הביתה ולהגן על המשפחה שלו".

מנקודת המבט שלך, איך אשדוד מתמודדת עם מצבי חירום?
"לצערי הרב, האזור מתורגל מאוד וכבר עבר יותר מידיי פעמים ימי קרב כאלה, כך שהרשויות בקיאות בפעולות שיש לנקוט בעת חירום. מה שכן, צריך להוריד את הכובע בפני תושבי אשדוד והדרום בכלל על הסבבים האחרונים, הבגרות והחוסן שלהם אינם מובנים מאליהם ולנו כצבא זה מאוד חשוב. כשנצטרך, נבוא ונעזור, אבל ככל שהאנשים לוקחים יותר אחריות ושומרים על עצמם נוכל להיערך לכך הרבה יותר טוב ולהגן על חיי אדם".

לאחרונה אשדוד חולקה ל-4 אזורי התרעה שונים. לא עדיף שכלל התושבים יתמגנו בעת אזעקה?
"תשמע. במהלך הירי האחרון לעבר אשדוד, נשמעה אזעקה בזמן שעבדתי על המנוף בנמל. נכנסתי תחת המיגונית שבמנוף, חייגתי הביתה ומסתבר שהם בכלל לא שמעו אזעקה. אז התשובה היא לא! זה מונע כניסות מיותרות לממ"ד והתוצאה היא שיותר תושבים ממשיכים בשגרה היום שלהם".

איזה מסר תרצה להעביר לקוראים?
"כשקורה משהו תישארו בבית, לא צריך לצאת ולצלם, לבוא לראות או לתת עצות. באמת. כולם יודעים מה לעשות. בסבב הלחימה האחרון שהיה באשדוד, נשמעו אזעקות ברצף וכולם נדחקו אחד בשני, מה שהוביל לחסימת צירים קריטיים וכד'. התמודדנו בעיקר בלפזר סקרנים וזה מאוד הפריע".

"חשוב להבין שהאחריות היא עלינו בסופו של דבר, האזרחים" – מבקש אזואלוס להוסיף. "אם נדאג להתמגן ולנהוג על פי הנחיות ההתגוננות של פיקוד העורף, הסיכוי שניפגע הוא נמוך. וזה באחריות. ואני לא מדבר רק על הנחיות כניסה לממ"ד בעת אזעקה, אלא גם כשאדם מוצא את עצמו ברחוב או ברכב. מאוד חשוב שאנשים יידעו: כל עת שנשמעת אזעקה – הטיל עוד באוויר וזה הזמן לרוץ לממ"ד. במידה והאזעקה הפסיקה ולא הספקתם להגיע לממ"ד, יש לשכב על הרצפה ולכסות את הראש עם הידיים".