מרכז ב' היה מוקד בילוי ופנאי מאוד אטרקטיבי בשנות ה60 ולמשך שנים - עם מסעדת נציונל האגדית, קולנוע אסתר, מועדון הניצחון, הסנוקר ועוד:

קפה סן רמו (1961 - 1980) – הוקם על ידי האחים אבו  (שמואל וז'ק) בהמשך - אברהם ז'נו ואליהו אבוקרט

קפה סאן רמו שפעל במרכז ב' היה אחד ממקומות הבילוי הראשונים והאהובים ביותר שנפתחו באשדוד.

המקום נפתח בשנת 1961 על ידי האחים אבו, ( שמואל שיבדל לחיים ארוכים וז'ק אבו ז"ל) והיה לאטרקציה בעיר.

עם עלייתם ארצה של אברהם ז'נו ואליהו אבוקרט מאלג'יר לארץ והגעתם לאשדוד, הם רכשו את סן רמו בשנת 1967-8 (הרבה לפני שמשפחת ז'אנו נכנסה לענף הדייג והדגים ). במקום שנמצא היום בוטיק הפיתה על רחוב רמב''ם.

המקום שימש כבית קפה בשעות היום עם מכונת האספרסו הראשונה בעיר (שנות ה60, כן... אז שהתל אביבים לא יתנשאו עלינו עם האספרסו).

המקום היה מושקע וחדשני ביחס לאותן שנים  בשעות הערב הוא הפך לבר, נמזגו בו משקאות אלכוהוליים, כולל ריקודים ברחבה החיצונית, עד לשעות הקטנות של הלילה.

סן רמו היה אטרקציית הבילוי מס 1 באשדוד והסביבה בשנם אלו ובעצם המקום הראשון שבנה את תשתית הבילוי בבתי הקפה והברים באשדוד. המקום החזיק מעמד עד תחילת שנות ה80 (שזה הישג בפני עצמו).

קפה קוקי –  נפתח ע''י קוקי

קוקי היה בית קפה וגלידריה שנפתח באמצע שנות ה70. המקום נפתח ע''י קוקי שהיה מבעלי מועדון הניצחון במפלס התחתון של מרכז ב' ביחד עם זלמן. קוקי פעל כ10 שנים פחות או יותר ונחשב לאחד הראשונים והמובילים מסוגו בעיר.

מרכז ב' ירד מגדולתו עם ההתפתחות של מרכז א' ששם התרכזו בתי הקפה המודרנים יותר:

קפה עדן – נפתח באמצע שנות ה60 ע''י לזר - וייס והמשיך עם חיים אברג'ל .

קפה עדן הוא אחד המוסדות החשובים שקמו באשדוד והכי זכיר על ידי האשדודים. הוא נפתח באמצע שנות ה60 עם השקתו של מרכז מסחרי א', החזיק מעמד עד סוף שנות ה90 - הוותיק ביותר שהיה.
המייסדים היו שני עולים מהונגריה שהיו גיסים הם אלה שהביאו את תרבות הבלונז'רי (עוגות וקינוחים ) מהונגריה לאשדוד של אז.

הקונדיטורית הייתה בלה, אשתו של לזר. המקום התמחה בעוגות בסגנון הונגרי כגון סברינות / עוגות גבינה / עוגת היער השחור / עוגות שוקולד ועוד מיני קינוחים אירופאים קלאסיים אחרים.  גם הקפה היה איכותי.

בשלב מסוים עדן נמכר לחיים אברג'ל, מי שלימים הפך לאיש עסקים מצליח מאוד והקים גם את מסעדת רטטוי במושב אמונים (היא כנראה שהיא החלבית הטובה המצליחה בישראל בשנים האחרונות).
עד סוף שנות ה90 המקום שמר על אותו השם והקונספט. המקום הפסטורלי הפך לאייקון באשדוד והזכיר מקומות דומים באירופה הקלאסית ...כול מה שנשאר מהמוסד המדהים הזה הוא עץ פיקוס מדהים (לאחרונה נפתח במקום בית תה קסום תחת העץ המיתולוגי, שווה לקפוץ).
למזלו של העץ, הוא היה הרבה שנים לפני שמרכז המסחרי א' הוקם וכך יהיה נוכח לעוד המון שנים גם כשהמרכז ישנה את פניו על פי התוכניות (כי אם לא...נפגין כל הנוסטלגים, ראו הוזהרתם).

קונדיטוריה ירדנה 

הקונדיטוריה של ירדנה גם הייתה מוסד אשדודי אהוב וחזק , היא נפתחה בתחילת שנות ה70 על רחוב הראשונים, הבורקסים של ירדנה היו שם דבר, כך המילפיי, סוג של טעם בלתי נשכח. לצד הרבים שקנו אצלה את מיטב המאפים ואת עוגות הגבינה במשקל והסברינה שהיו שיא השיאים, עמדו שולחנות לישיבה עם קפה בכלל לא רע ושתייה קרה. כבר הזכרנו את הבורקס שלה? לא אכפת לנו להזכיר שוב -  ווואיי וווואיי איזה טעם ילדות שנמשך לתוך שנות ה90.

הקודיטורית ירדנה נפטרה בסוף 2023. יהיה זכרה ברוך

עוד כיכבו במרכז א' באותם הימים:

"קפה ווילאם" וגם "קפה נאווה". אחד הלקוחות המפורסמים של קפה נאווה היה הצייר והבוהמיין האשדודי סולי לוי ז''ל.

תחילתו של רחוב רוגוזין – כדיזנגוף האשדודי – תקופה שלא תוכל לחזור
רוגוזין התחיל וסיים תקופה באשדוד, בה היינו יכולים לצאת לסיבוב דאווין על פני 200 מטר, לראות את כולם ושכולם יראו אותנו – זה נמשך לאורך כ20 שנה ונגמר – מאז אין עוד 200 מטר חברתיים ועוצמתיים כאלו – אשדוד התפזרה לאורכה ולרוחבה.

רחוב רוגוזין התחיל לפעול כבר בסוף שנות ה70, אך תקופת השיא שלו החלה בין השנים 1983 ל 2000 . מעבר לכול בתי הקפה והעסקים  גרפיטי/ נוס קפה/ קאמל/ פינוקיו/ שייקספיר/ אידי/ פיצה א,א' ומקומות שחקוקים בתודעה... פעלו ברחוב הצר - בין 1990-2000, גם מעדניות, מסעדות נפתחו מאמצע שנות ה70.

בתחילת שנות ה90 נפתחו גם בוטיקים לאופנה, מספרות , חנות למשחקי חלל, חנויות נעליים, סוכנויות נסיעות, הפיצוצייה הראשונה טופין... ומה לא ... המקומות היו מלאים ותוססים - גם ביום ועד אחרי חצות הלילה. בימי חמישי ושישי בערב היה מאוד קשה להשיג שולחן באחד המקומות על רוגוזין ושאלפי מבלים עברו בו בכול יום!  

באותה תקופה סגנון הבילוי בלילה היה מתחיל עם אספרסו או אמריקנו אשדודי, ומשם בשעת חצות, הבליינים אחרי זריקת קפאין חזקה, היו עוברים למועדונים לפאבים ולברים המקומיים או נוסעים למועדוני ת''א.

בימי שישי ושבת בצהריים היה נוהג קבוע .."סיבוב דאווין" גם אם לא תפסתם שולחן ... הייתם עושים כמה רונדלים מדרום לצפון ברגל או ברכב, חונים חנייה כפולה לאורך שדרת בתי הקפה והבוטיקים כדי להפגין נוכחות.

בתחילת שנות ה2000 המקום החל לגווע עד שנהפך ללא רלבנטי.  העיר התפתחה דרומה וצפונה עם קניונים ומרכזי קניות חדשניים שמספקים חוויה מסחרית ורחבה יותר, רחוקה שנות אור מהחוויה של רוגוזין שכנראה לא תחזור.

אבל מי יודע אולי יקרה משהו לפי תוכניות מגירה יזמית.

האמריקנו האשדודי התחיל ברוגוזין של שנות ה80 ותופס חזק גם היום:

אם אנחנו כבר מזכירים את בתי הקפה הנוסטלגיים באשדוד, אז חייבים להזכיר את האמריקנו האשדודי, כמעט בכל בית קפה בעיר אשדוד, אם תבקשו אמריקנו "אשדודי" תקבלו פשוט "קפה הפוך" בכוס היי- בול ...אבל זה יקרה רק באשדוד כי בכל מקום אחר בארץ ובעולם, האמריקנו מגיע כאספרסו עם המון מים רותחים מעל.

מה שבטוח הוא, שהאשדודים הפכו למכורים לאמירקנו (שמשום מה הוא מרגיש לנו טעים יותר מסתם קפה הפוך שמוגש בכוס אחרת)  ומי שלא יודע מה זה אמריקנו...הוא לא באמת אשדודי אורגינל.

איך הקפה האשדודי התחיל? יש גרסאות שונות ואין החלטה ברורה.

האגדה מספרת על קפה ״פינתי״ (זה שהיה לפני ״גראפיטי״) ברחוב רוגוזין באזור א', אליו הגיע יום אחד תייר אמריקאי שביקש לשתות הפוך בכוס גבוהה בלי ידית ומשם זה התגלגל דרך המלצריות ל-״קפה לאמריקאי״ או לשמו כיום: "אמריקנו". 

אבל יש שיטענו בלהט שהאמריקנו התחיל בכלל בפיצה א' א' שפעלה שנים רבות ברחוב רוגוזין עם השותפים דרום אמריקאים - אלברטו (ז"ל) מארגנטינה ואברהם עולה מברזיל.

ואנחנו בוחרים בפיצה א' א' למרות שהאמריקאי נשמע יותר סקסי.

קפה צמרת

כשאומרים רוגוזין, אומרים קפה צמרת מקום ששרד 43 שנה, אין לכך אח ורע לא רק באשדוד אלא בכל המדינה. הבעלים של המקום - יגאל ארביב ובני מימון, קיבלו דורות של לקוחות שחלקם נשאר נאמן למקום עד היום.
בקפה צמרת, מעבר לטוטו והלוטו שהביא עימו לא מעט מיליונרים, היו בעיקר פרלמנטים של לקוחות שנפגשו לשיחות על כל דבר ועניין והפכו למעין משפיענים וחלופה למשפיעני הרשת של הדור הנוכחי. בקפה צמרת התקבלו החלטות והכרעות פוליטיות והוא הפך להיות למעשה הדופק של העיר אשדוד. כל איש תקשורת שרצה לכתוב על אשדוד היה חייב לעבור לקפה צמרת לשמע מה יש לפרלמנטים לומר.

קפה פינתי – רחוב רוגוזין ( בית הדואר לשעבר)

פינתי נפתח ב1980-1 והיה מהראשונים על רחוב רוגוזין. המיקום שלו היה בחלל שנהפך לסניף הדואר הישן - חלל גדול  ( 300 מ''ר + - ) מושקע ומעוצב בסגנון צרפתי קלאסי, כסאות רטן מכונת אספרסו ענקית, בר פנימי גדול והושבה של יותר 150 לקוחות בו זמנית ...

המקום היה אחד היפים ביותר שנפתחו באשדוד מאז ועד היום ( על פי זכרוני כילד שהגיע לשם עם ההורים ).

הוותיקים זוכרים את מקס בן שטרית ז''ל שהיה מלצר מקצועי במראה וסגנון פריזאי קלאסי והיה הדמות אליה הגיעו רוב הלקוחות של המקום שהיו גם חבריו, מקס גבר גבוה עם זקן בסגנון "הרצל" היה לדמות בוהמיינית ומיוחדת במינה והיה מאוד מוכר ואהוב באשדוד של אז , לצערי לא הצלחתי להשיג את שם הבעלים או תמונות של המקום המדהים הזה. ( אתם מוזמנים לשתף תמונות בפייסבוק  אותן נוסיף לכתבה ונשמח לתת קרדיטים) .

קפה פינוקיו – שלומי פדידה 

עוד נקודה על רחוב רוגזין שהפכה למוסד בנישת בתי קפה באשדוד הוא פינוקיו , שהיה צמוד לפיצרייה א' א' של הצמד האגדי אברהם ואלברטו.

פינוקיו נפתח בתחילה ע''י האבא של שלומי ואחר כך עבר לניהולו ובעלותו של שלומי.
המקום נפתח בתחילת שנות ה80 וגם נחשב לאחד הראשונים והאהובים בעיר.

לה גרנד קפה – קלוד מוטיקה – דניאל לב ז''ל – פרוספר אמסילי ז''ל  

המקום נפתח ב 1984 ע''י קלוד (שהיה אז עולה חדש מצרפת) ודניאל גם הם מהראשונים יחסית שזיהו את רחוב רוגוזין כדבר הבא של אשדוד. משה פונטה ופיליפ סטיבן החלו את דרכם בעולם בתי הקפה והמסעדות כמלצרים במקום. לאחר 4 שנות פעילות חזקות, המקום נמכר לאיש העסקים והאוהד מס' 1 של הפועל אשדוד בכדורגל פרוספר אמסילי.

פרוספור הגדיל לעשות באהבתו לקבוצה והציב במקום שלט ענק ועליו הכיתוב "הפועל אשדוד"! המקום עבד כשנה ואז נמכר למלצרים לשעבר וחברים קרובים עד היום משה פונטה ופיליפ סטיבן ששינו את הקונספט של המקום והמיתוג שלו לקפה גרפיטי עליו נרחיב בהמשך .

קאמל – סולי ברדה 

קפה קאמל נפתח ב 1987-8 ע''י סולי ברדה שהיה דמות מאוד מוכרת באותן השנים באשדוד.

כול הגוורדיה של הגולשים מהדור הראשון היו מחבריו הקרובים כנ''ל גם הרבה בעלי מקומות שהיו מבלים בקמל קבוע. המקום היה אף הוא מדור המייסדים של רחוב רוגזין המהולל. סולי היה מסוג אנשי העסקים החכמים שפרגנו לכול מקום חדש שנפתח בעיר. המקום פעל מס' שנים בהצלחה גדולה .

גרפיטי – משה פונטה - פליפ סטיבן  - ברוך מלול  - יחיאל דרעי ז''ל 

את גרפיטי פתחו היזמים הצעירים והמוכשרים משה פונטה ופיליפ סטיבן. זה היה ב 1989 . שני הבחורים שמס' שנים לפני עבדו כמלצרים בלגרנד קפה, רכשו את המקום מפרוספר אמסילי ז''ל ושינו את הקונספט של המקום החדש לקפה מודרני צעיר ואופנתי ,ומעל הכל, עם שירות מעולה, צרפתי שהנחיל פיליפ.

המיתוג שבנה פונטה, היה בסגנון חדשני צעיר ובועט. המקום היה כול כך חזק שהסיכוי לתפוס בו שולחן בערבי סופי השבוע היה קלוש. המקום עבד כעשר שנים.

במקביל לבעלות בגרפיטי משה ופילפ פתחו ב1993-4 את קפה מסעדה אופציה באזור התעשייה הקלה ( עליה הרחבתי בכתבה הקודמת ונמכרה לאחר כשנה לאריה ושלומי לוגסי ויגאל בן כליפה) , הגרפיטי אחרי עשור נמכר לשני צעירים בשם ברוך מלול ויחיאל דרעי ז''ל שהחזיקו במקום למשך שנה נוספת .

אין ספק שגרפיטי היה לאחד המוסדות החשובים בתחום בתי הקפה בעיר ולאחד ממקומות הבילוי  האהובים והזכורים באשדוד.

נוס קפה – ארמו (עמרם) בן שבו ז''ל 

נוס קפה נפתח בשנת 1991-2 בחלקו הצפוני של רחוב רוגוזין והיה ממוקם בצמוד לקפה גרפיטי , ארמו שהה מס שנים לפני כן בחו''ל, בתחילה בצרפת ואחר כך במיאמי פלורידה שם נהג לבלות במקום שנקרא NEWS CAFE ומשם באה לו ההשראה והרעיון לפתוח מקום דומה בעיר הולדתו אשדוד.

נוס קפה הצטיין ברמת שירות גבוהה ( ארמו היה אדם שהעריך תרבות , קולינריה ובעיקר שירות) , ארמו היה האדם שאליה באים לצחוק ולבלות וגם לקבל חיזוקים  מנטליים כשצריך והכול עם המון אהבה ויחס אישי.

כול החבר'ה הטובים בעיר היו בליינים קבועים וחברים של ארמו  וגם אני זכיתי להיות חלק מחבריו הקרובים על אף פער הגילאים של 14 שנים שבינו לביני. זכורים לי  לילות חמישי בשנים 1994-5 כשהייתי עוד חייל בנסיעות עם ארמו וחברים למועדונים בת''א בימי חמישי ושישי בלילה אחרי סיום עבודתו בנוס קפה ומשם ישר לאלנבי 58  או הLEMON בימי שישי, ארמו היה אחד האנשים הכי נדיבים שהכרתי , איש שמח עם לב ענק .

הנוס קפה נסגר  בשנת 2000 ( עם עוד הרבה מקומות על רוגוזין שנסגרו באותן שנים). המקום הבא של ארמו היה בר ה XO למרגלות קניון הפורום באזור התעשיה הקלה.

הנוס קפה וארמו בן שבו היו בהחלט חלק מהמקומות המובילים שקמו באשדוד , ארמו היה דמות צבעונית ומאוד מיוחדת ואהובה באשדוד ולצערי נפטר בטרם עת במגפת הקורונה. היה נשוי למישל המקסימה שהייתה ברמנית ב XO  ולהם נולד בן רוי שמו  שדומה לאביו כשתי טיפות המים .. יהי זכרך ברוך

שיקספיר – מומי אבן צור , מרקו אבו , מנשה רסולי 

קפה שיקסיפיר נפתח בשנת 1991-2 ע''י מומי אבן צור שהחזיק מס מקומות פעילים ומובילים במקביל והיה לדמות דומיננטית בחיי הלילה באשדוד. לפני שקספיר, פעל במקום קפה לה בוהם, שהקימו אב וביתו שבאו מצרפת.

שקספיר  מהר מאוד הפך לסופר אופנתי וכול המי ומי של אשדוד בילו שם. המקום היה בצד הדרומי של רח' רוגזין ( קצבית לילו היום).  ימי שישי בבוקר ושבת בבוקר היו שיאיי הפיקים במקום וברחוב ... כול החבר'ה הטובים בילו במקום.

ב1996  נמכר המקום למרקו אבו ומנשה רסולי שהפעילו אותו בהצלחה רבה עד תחילת שנות ה2000.

שיקספיר אף הוא ייזכר לעד כאייקון בנישת בתי הקפה באשדוד.

עוד כתבות על נוסטלגיית חיי הלילה באשדוד- 

על הברים הנוסטלגים בעיר והבילוי חוף מי עמי  - לקריאה כנסו כאן

על שנות ה80 וה 90 - שנות השיא בחיי הלילה באשדוד

סצנת הדיסקוטקים ומועדוני הריקודים של שנות ה60-90 באשדוד