דרוכים, ישובים בכיסאותיהם, המתינו הבאים בציפייה לעלייתו של אחד מגדולי הזמר הישראלי בימנו אנו, כשמידי פעם התפרצות של רגש וקול קריאות מילאו את החלל, כאילו רמזו לבניון כי הכל כבר מוכן והגיע הרגע לעלות לבמה.

את המופע פתח בניון עם השיר "רק את" הנושא את שם המופע, כשעל הבמה הרכב בן שמונה נגנים. הקהל הנרגש שהצטרף בשירה, התענג על כל צליל וצליל היוצא מפיו של הזמר המוכשר ומידי פעם בפעם דאג לתעד את המחזה המרגש באמצעות הסמארטפון.

בניון המשיך וביצע את השירים "געגוע", "יש לי חלום", "געגועים לדמיון", "סופה" ואת השיר "את" אותו כתב לישי לוי, כשהאנרגיות באולם הלכו וגברו מרגע לרגע.

תסכימו איתי שיש משהו מיוחד ובלתי מוסבר באדם הזה - עמיר בניון, אחד ויחיד בדורו, מילות שיריו שחוברו ונכתבו בידיו חודרות ישירות לנשמה, יכולותיו הווקאליות מרטיטות הנפש וקולו הייחודי שאין שני לו - מתת חסד משמים של ממש, אבל לא רק - שליטתו המוזיקליות ניכרת בכל תו וצליל שמוציא מגרונו וכך גם נגינתה של להקתו על הבמה.

האורח הראשון לעלות לבמה היה מיכה שטרית, שכידוע צעד לא אחת לצדו של בניון בביצוע שירים משותפים שהפכו מוכרים בכל בית בישראל ומלווים לא מעט אנשים ברגעים שונים במהלך חייהם. השניים ביצעו יחד את "אינתי עומרי" וכמובן (איך לא?) את השיר "שמחות קטנות" המרגש, כשהקהל מלווה אותם בשירה המונית.

בעודם על הבמה, בניון ושטרית הזמינו את ארכדי דוכין האחד והיחיד שהתיישב מיד על הקלידים שהמתינו במיוחד עבורו בקדמת הבמה. שלושה ענקים על במה אחת ואינטימית, זאת יש לומר, בזכות החיבור שניכר בין השלושה, ומערכת היחסים החמה והמשפחתית שניהלו עם הקהל – כאילו היו בני אותו הבית כולם.

יחד ביצעו השלושה את השיר "עוד נגיעה" של החברים של נטאשה, אותה ייסדו כידוע שטרית ודוכין בזמנו יחד עם שלמה אלמקיס ומיקי הררי. לאחר מכן, ירד שטרית מהבמה כשבניון ושטרית המשיכו לגעת בליבם של הקהל בביצוע השיר "יש בי אהבה", אותו כתב דוכין לאריק איינשטיין ז"ל בזמנו. הקהל הנרגש כמובן הצטרף אף הוא לשירה.

בהמשך הוסיפו השניים וביצעו את "טמבל" כשהאנרגיות באולם רק הלכו וגברו. מיד כשסיימו ורגע לפני שהשאירו את בניון והלהקה לבדם על הבמה, שטרית שב לשיר אחרון בביצוע משותף. מכאן המשיך בניון עם הלהקה לבדו, כשהוסיף לבצע את "ניצחת איתי הכל" (רק תתארו לעצמכם את האנרגיות והעוצמות באולם) ומיד לאחר מכן את השירים: "שלכת", "מורה לחיים", "עומד בשער" ואת השיר "הכל עד לכאן".

את המופע חתם בניון עם השיר "כשאת עצובה" בביצוע מצמרר ומרטיט לב וכל נפש, בסיומו נעמד הקהל על רגליו למשך זמן ממושך כשצלילי מחיאות הכפיים ממלאים את האולם. ללא ספק היה זה ערב מהנה, מרגש ובלתי נשכח.