מאות ליווי את המילואמניק הגיבור שלמה יהונתן חזוט שנפל בלחימה בעזה. הוא היה לוחם בגדוד 9207, חטיבת ירושלים (16) נפל בקרב במרכז הרצועה.

הקרובים אליו ביותר זעקו את הפרידה ממנו, זעקות שילחו את הלב של כל אחד מאיתנו. הוא שמר עלינו והם שארו עם הכאב לעד.

מלכי אשתו ספדה לו:
"שלומי שלי, אהבה שלי, הגבר שלי, אני לא עומדת בזה. אני כאן עכשיו ולא מאמינה שאתה לא נמצא פה לחבק אותי, אני לא מעכלת.

כשגילינו שאני בהיריון, זאת הייתה נקודה של אור בתוך הכאוס שלנו, כל-כך התרגשת לשמוע שאנחנו מצפים לבן, חיכיתי כבר שתחזור מהמילואים שנוכל לספר למשפחה והחברים.

אני לא יכולה לדמיין שלא יהיו לנו עוד רגעים של עוד סתם יום עבודה עמוס לקבל ממך ווטצאאפ עם תמונה של טיול שעשינו יחד. אני כבר מתגעגעת לצחוק ולחיוך השובב לעצות החכמות ליציאות המשותפות, לשבתות ביחד, אהבה שלי אתה אדם הכי מיוחד שזכיתי להכיר, אהוב על כולם. בכל מקום שטיילנו בעולם תמיד כולם התמגנטו אליך, התייעצו איתך ושינו את המסלול כדי להצטרף אליך.

"מאוד מהר מאז שהתחלנו לצאת הבנתי שאתה לא רק שלומי שלי אתה שלומי של כולם לכל מקום שהלכתי כולם כינו אותך שלומי שלנו. גם עכשיו במותך בחרת להיות של כולם. היית מקור הגאווה שלי והענקת לי את כל הביטחון שאפשר מצאת לי פתרון לכל דבר. תמיד אמרת הכל יהיה בסדר, אני רגוע, גם את יכולה. הייתה לנו זוגיות מדהימה, חלמנו ביחד על חיים ומשפחה. בדיוק התחלנו לבנות, כיבוד הורים היה הדבר הכי חשוב בעיניך, תמיד התפללת בשבילם מכל הלב. הייתה אבא הכי טוב שיש ליעלי ולבן שלנו שיבוא בעזרת השם. אתה הגאווה שלנו, כואב לי שהבן שיבוא לא יזכה לחוות ולהכיר אותך ולא יזכה לקבל את כל הטוב שאני ויעלי חווינו מהזמן המשותף איתך. אזכור תמיד את החיוך שלך ואקח אותו איתי".

אלי, אביו של שלמה, ספד לבנו:

"אני עדיין לא מאמין, מקווה שתחזור ההודעות שהעברתי לך אתמול, לא ענית לי, כבר הייתה לי הרגשה לא טובה. שלמה הבן הגדול והבכור שלנו, היית האבא השני של הבית, תמיד דואג, שלומי נולדת בקדושה. שלומי איך נזכור איתך, ההודעה מאוד קשה, אני עדיין בחלום רע, כמה טוב היית. מאז שהיית קטן מהישיבה, אחרי זה בבני עקיבא, תמיד היית בקדושה וטהרה. חיזקת ועזרת לנו, כל מקום שרציתי אותך תמיד היית, לעולם לא שמעתי ממך לא. ממך תמיד אפשר ללמוד מה זה כיבוד אב ואם, כשכעסתי עליך מעולם לא הרמת קול, תמיד השפלת את הראש למטה, בן שלי היקר, קשה לי מאוד הסיפור הזה.

" לא יודע איך נעביר את השנה הזאת. אמרתי לך מספיק עשית , שלוש פעמים נקראת לעזה, נלחמת, אשתך בהיריון, ילדה קטנה, תישאר בבית. אמרת אבא, 25 אחוז מהפלוגה לא גויסו, אבא אם אני לא אלך אחרים גם לא יבואו ואנחנו צריכים לחסל את המחבלים האלו, הבני עוולה האלה על כל מה שעשו לנו, הוא לקח את זה מאוד קשה, גיבור וקדוש הבן שלי הבכור נשמתך בגן עדן".

יאיר פרומן, גיסו ספד:

"שלומי גיסי היקר, אתה האח הגדול, עם כל האחריות של האח הגדול. בבית שלנו אתה נשוי למלכי, אחותי הקטנה, הגיס הקטן של משפחת פרומן, באנגלית גיס נקרא, אח בחוק - אתה היית אח על מלא. לפני שמונה חודשים אמא שלך מרים נפטרה מהמחלה הארורה, היית כל כך קשור אליה, לא עברו חמישה חודשים וחמך אבא שלנו נפטר, ראינו שגם אצלנו ידעת להיות האח הגדול, בלוויה של אבא שלי, הייתה בזווית העין להביא לנו מים. איפה שאנחנו לא תפקדנו אתה היית שם. חברים שלי חשבו שהיית אח ביולוגי, אמרת איתנו קדיש על אמא שלך ואנחנו על אבא שלנו.

"לא סיפרת כמעט כלום על הצבא שלא נדע שאח הקטן שלנו נמצא בעזה, בשבת לפני שבוע אמרת שאתה מקווה להשתחרר ולהגיע, לא הבנתי מה כל כך מסובך בלהגיע. אבל הצלחת להגיע, וזכינו להעביר איתך שבת שלמה, לא נתת לנו להרגיש שאתה בעזה, חייכת, סיפרת סיפורים מצחיקים כרגיל. אתמול שמפקד היחידה הגיע וסיפר לנו שהיית לוחם, הופתענו מאוד, אני לא ידעתי את זה, לוחם מורעל שרוצה להביא ביטחון לעם ישראל, היינו בשוק איך עם הצוות שלך אתה מרחיב את מסדרון נצרים כדי להביא ביטחון לעם ישראל. נתת הכל למען ישראל, השארת את מלכי אחותי עם עובר בן כמה חודשים שלא יכיר את הגדלות שלך אלא רק מסיפורים וילדה בת שנתיים שלא יודעת שאבא שלך יצא לקרב שממנו לא ישוב".

ראש עיריית אשדוד, ד"ר לסרי הספיד את הגיבור, בן העיר:

"הלב שבור, אבל הרוח בכל זאת איתנה. אלה ימים קשים עד מאד למדינת ישראל. ימים בהם אנו קוברים את מיטב בנינו. במלחמה רעה ומרה באויבים אכזריים, ששליחותם היחידה עלי אדמות היא השמדתנו. רק משום היותנו יהודים.

"ברגעי הפרידה הקשים האלה משלמה יהונתן שלנו, אנו אומרים לאויבינו: אתם מקווים לשבור אותנו, אתם חושבים שרוחנו שבורה, אך, שלמה יהונתן ז"ל, וכמותו, כל חבריו הגיבורים, לוחמי ולוחמות צה"ל וכוחות הביטחון, מוכיחים במסירותם, הקרבתם, וגבורתם, שכל מעיינינו נתונים להגנה על העם והארץ. הגנה על רוחה היהודית ועל תרבותה, על היכולת שלנו לחיות בביטחון ולגדל את ילדנו בנחת. הגנה על נצח ישראל.

לבנו מלא צער ויגון, מהאובדן של הבנים והבנות , אבל רוחנו איתנה".

(תמונות נוספות מהלווייה הקשה והמרגשת באלבום המצורף, צילום גני זרח)