באדיבות המשפחה

נחושה, מסורה וחדורת מטרה, כך חיה שיר ביטון ז"ל את חייה.

מילדותה באשדוד ועד לשירותה הצבאי כחובשת קרבית, שיר ז"ל לא הסתפקה בבינוניות ולא נתנה לאף אחד להסיט אותה מהדרך שבה בחרה. 

היא הייתה ילדת סנדוויץ' בין אח גדול לאחות קטנה, תלמידה מצטיינת בכיתת מופת, מתנדבת מסורה במד"א ורקדנית מוכשרת שהשאירה חותם על כל במה שעליה דרכה.

עוד לפני שהתגייסה, היה ברור שהיא נועדה לתפקיד שדורש לב חזק ואומץ בלתי מתפשר – טיפול בפצועים תחת לחץ, במוקדי האירועים הקשים ביותר.

על אף שהייתה יכולה לבחור מסלול קל יותר, עם עתיד בטוח באזרחות, שיר התעקשה להיות בקו הראשון, שם הרגישה שהיא באמת משמעותית.

אבל שיר לא הייתה רק לוחמת וחובשת – היא הייתה גם חברה שתמיד ידעה להרים את מצב הרוח, ליהנות מכל רגע ולטרוף את החיים בלי פחד.

בין אם על רחבת הריקודים שהייתה חלק בלתי נפרד מחייה, במשמרת במד"א שלא הייתה מוותרת עליה גם אחרי שבועות אינטנסיבים בבסיס, או בבילויים עם חברות במסיבות או במסעדות קינוחים שכל כך אהבה, האנרגיה שלה הייתה מדבקת.

כך בדיוק היא רצתה לחיות – בעוצמה, במסירות, בתנועה בלתי פוסקת קדימה.

סיפור נפילתה:

"שיר שירתה כחובשת קרבית בחטיבה הצפונית של עזה במוצב נחל עוז. בבוקר ה-7 באוקטובר 2023, בשעה 06:45, שלחה הודעה קולית מהטלפון של חברתה:

"אמא, זו שיר. זה מהטלפון של אחת החובשות שאיתי. הטלפון שלי בחדר. אני לא כל כך יודעת מה קורה פה. תכף נבין. אבל אני אוהבת אותך, תשמרו על עצמכם."

ברקע כבר נשמעו יריות, אך היא שמרה על קור רוח אופייני. לאחר הודעה זו, הקשר עמה נותק.

המחבלים שחדרו לבסיס השליכו רימונים לתוך המיגונית שבה שהו הבנות. שיר הצליחה לברוח לחדרה, וכשהגיע מחבל לחדר, היא פעלה בגבורה והצליחה להרגו.

בסביבות השעה 08:15, כשהיא ניסתה לצאת מהחדר, נתקלה במחבלים נוספים שירו לכל עבר והשליכו רימונים. שיר נהרגה בקרב הזה. חדרה נשרף כליל, ואיתו החפצים והזיכרונות האישיים שלה".

רגע משיר שזכור לך במיוחד?
"בשבת האחרונה שלה בבית, השמעתי את השיר "קחי לך" של ריטה וביקשתי ממנה לרקוד איתי. היא נענתה בחיוך, ובמשך דקות ארוכות רקדנו יחד, צמודות, למילות השיר שמדבר על אהבה בין אם לבתה. זהו רגע שיישאר חקוק בלבי לעד".

משפט ממנה שמלווה אותך?
"נושא העזרה לזולת היה מהותי עבור שיר. בסיום קורס החובשים כתבה מכתב מרגש על משמעות התפקיד בעיניה. מתוכו, המשפט הבא מגלם את אישיותה:

'לראות את מי שמולי – הן חיצונית והן פנימית – ולסייע לו'."

מה היה החלום שלה?
"שיר חלמה להיות רופאה. היא הקדישה את עצמה ללימודים, הצטיינה בהם, ושאפה להיות מנתחת בחדר ניתוח. אנחנו מאמינים שאם חייה לא היו נקטעים, היא הייתה מגשימה את חלומה והופכת לרופאה מופלאה".

איך היית רוצה שיזכרו אותה?
"נזכור את שיר כילדה חכמה ושמחה, שתמיד שמה את האחר לפני עצמה. מורשתה היא הנתינה, החברות והשאיפה למצוינות.

נזכור אותה לא רק בכאב, אלא גם דרך מעשים: נהיה טובים יותר, נושיט יד למי שזקוק, ונפעל למען הקהילה. כך נמשיך את דרכה".

מה היית רוצה להגיד לה?
"תודה, שיר. תודה על כמעט 20 שנה של אהבה, אור ושמחה. תודה על המכתבים שהשארת, שמחממים את הלב בכל פעם שקשה. וסליחה – שלא הייתי שם בשביל להציל אותך".

איך הייתה מגיבה לקבלת אות אשדוד היפה?
"שיר הייתה ילדה צנועה, אך גם שאפתנית. אם הייתה לה אפשרות לקבל הוקרה על הישגיה, היא הייתה פועלת כדי לזכות בה. אני בטוח שהיא הייתה גאה בעצמה, מביטה בפרס בחיוך מלא סיפוק".

מה הייתה רוצה מאיתנו?
"שיר הייתה מבקשת שנמשיך לחיות את החיים במלואם – ליהנות, לצחוק, לרקוד, להציב מטרות ולשאוף להצלחה.

'תחשבו קדימה, תציבו מטרות, תגלו, תלמדו, תשאפו להצטיין. אל תישארו במקום של כאב – הפכו אותו לכוח. עשו טוב לאחרים ולעצמכם. אני מאמינה בכם, אני גאה בכם, ואני תמיד אהיה אתכם – בלב, בזיכרון, באהבה שאין לה סוף'."

שיר, תמיד נזכור אותך.