רס"ן חן בוכריס - באדיבות המשפחה

חן בוכריס ז"ל הוא גיבור ישראל מעורר השראה למה היא ציונות ופטריוטיות.

הוא יליד 97 וגדל בעיקר באשדוד, הוא למד במקיף ג' במגמת פיזיקה, כימיה ומתמטיקה והתבלט מאוד בעולם הספורט. שילוב של שתי האהבות הגדולות שסבבו את חייו של חן - לימודים וספורט.

כילד תחרותי וספורטיבי הייתה לו חשיבה מאוד אנליטית, עם אינטליגנציה במספרים, מתמטיקה ופיזיקה. הוא היה אדם סקרן שאהב להבין איך העולם עובד.

חן זכור כילד עם ערכים מאוד ברורים, הוא דרש מעצמו הרבה ומסוביביו. אפשר היה לראות את זה על המגרש - הדרך בה היה מקבל ניצחונות, הפסדים.

גם מול חבריו לקבוצה ובכלל, איך שהיה מקבל אנשים ופורש עליהם את כנפיו - הייתה לו יראת כבוד לכל אדם שעומד בפניו. לא משנה מה היה הטייטל שלו, חן כיבד אותו.

ב2016 התגייס לצבא אחרי שמגיל צעיר רצה להתגייס ולהיות בתפקיד פיקודי. הוא התבלט בצנחנים עם תכונות האופי שלו, ולא איבד את הערכים שלו לא משנה באיזה סיטואציה הוא היה. היה מלא בצניעות ובכל זאת היה מלא בכריזמה.

חן סיים כמצטיין בהכשרה הצבאית, גם בקורס מפקדים ובקורס קצינים. תמיד פעל בשקט ובלי רעש, ועלה מתפקיד לתפקיד בקצונה שלו. 

כמ"פ ב202 הפך את הפלוגה לפלגת לוחמים איכותית ומשם הפך למ"פ במגלן, כשהוביל את הקצב והטון עם עשייה מקצועית, מבצעית ומשמעותית. בקיץ 23' התלבט בין החלום הישן ללימודי הנדסה בבן גוריון, לבין האהבה והתשוקה שלו לפיקוד.

אחרי התמיינות לסיירת מגלן ובגיל 26 הוא נהיה סגן מפקד היחידה. מהר מאוד הוא מסתמן כמפקד מאוד דומיננטי, דבר שמרגש אך לא מפתיע. חן הופך לבורג משמעותי בניהול היחידה וקבלת ההחלטות.

סיפור נפילתו:

"ב7.10 חן שהה בבית הוריו. הוא מתעורר ב6 וחצי מהאזעקות ומבין מהר מאוד שמתפתח משהו בדרום וקופץ ליחידה. יחד עם קצין האג"ם והמפקד המבצעי של היחידה, הם מקפיצים את כולם למעבר משגרה לחירום. 

יחד עם עוד קצין ביחידה הוא מתדרך כדי לתת פקודות, ויוצא מהיחידה עם החפ"ק שלו ולוקח אחריות על קיבוץ נחל עוז ומתקדם לשם כדי לקבל תמונת מודיעין ולתת תגובה ראשונית בשטח.

שם, רס"ן חן בוכריס מכווין עוד כוחות מהיחידה, והם נתקלים במחבלי נוחבה ונפתח בחילופי אש, שבהם מחוסלים כמה מהמחבלים. חן נופל בקרב יחד עם חבריו, אך ברגעים שלפני, הם מספיקים לקרוא לתגבורת ולספק תמונת מצב על המתרחש.

בזכות החתירה למגע של חן והצוות שלו, הצליחו למנוע אסון עוד יותר גדול בנחל עוז ולמנוע את תוכנית מחבלי הנוחבה שחיסלו להשתלט על ציר מרכזי יותר.

רגע שזכור ממנו:

שלום אחיו מספר, "הרגע שסמוך לאירוע. בסביבות 11:30 אנחנו מדברים בפעם האחרונה. שיחה קצרה ועיניינית, אני מבקש תמונת מצב כקצין אג"ם והוא נותן. הוא מסיים אותה באמירה של 'אני בדרך לנחל עוז, לנטרל בו את מי שצריך לנטרל ונדבר אחרי'.

בטחון עצמי מאוד גבוה, אמונה במשימה והרגשתי שהיה לו חיוך על הפנים כשהוא דיבר איתי. הביטחון שהוא נכנס לתוך ים סוער בלי פחד משתק, מתוך הבנה שזאת המשימה. אנשים נפגעים - אנחנו הולכים. זה תפקידך כמפקד בצבא. חיוך קטן, בטן חזקה וגב ישר".

מצדה, אחותו של חן ז"ל מוסיפה, "ב6 וחצי יצאנו מהר, וחן כבר פתח את הפלאפון. הייתי רגילה שכל הזמן הוא מקפיץ את עצמו סתם. אז חזרתי למיטה, ואמא אמרה לו שחיממה לו תה ועוגה, והוא אומר לה 'אמא אין זמן, אני הולך וחוזר'.

גם כשהקצינים דפקו בדלת, התה והעוגה עדיין היו על השולחן. סמכתי על זה שהוא אמר 'אני הולך וחוזר'. הוא פעל ישר והבין את הדחיפות עוד מלפני שכולנו הבינו. המחויבות שיש לו, זאת גם הגדולה שלו. הוא הגיע ראשון לזירת הקרב".

משפט ממנו שהולך איתכם עד היום?
"'אל תשווה את עצמך לאחרים - תנצח את עצמך ואת מי שהיית אתמול' שאמר לחייל שלו ברגע משבר".

מה היה החלום שלו?
"בסרטון מפורסם שלו מהטירונות הוא סיפר - 'החלום הכי גדול שלי זה שישמו עליי דרגות. אתם לא מבינים איך אני אשמח, אקפוץ עד השמיים'. והם הגיבו 'איזה צהוב', אבל חן נשאר בשלו 'אני חייב להיות מ"פ'. והוא הגשים את החלום שלו ויותר".

איך הייתם רוצה שיזכרו אותו?
"כאדם מאוד ישר. אחד כזה שמתחקר את עצמו כל הזמן פנימה, ומניח את הדברים על השולחן לא משנה מול מי הוא עומד. לא חושש לדרוש מכולם ומעצמו עם הסטנדרטים שלו, מאוד ספורטיבי. ובחיים לא יבזה או ישפיל אף אדם בדרך לניצחון.

תמיד ישאר בדרך שלו, בנועם, דייקנות ויסודיות וכך גם דרש מאחרים. הוא עשה את מה שהוא האמין בו מבלי רתיעה מהמחירים הכרוכים." מספר שלום, ואחותו מצדה מסכמת את חן ז"ל במשפט, "תהיה איפה שנכון גם אם זה לא איפה שהרוב".

מה הייתם רוצים להגיד לו?
"הייתי אומר לו שאני סומך עליו - בבחירה שלו, בהחלטה שלו. אני סומך עליו", מספר אחיו שלום.

"אני חושבת שלא הייתי מצליחה לדבר, הייתי בוכה ומחבקת, מבקשת סליחה שלא הבנתי אותך וחשבתי שאתה מגזים. חשבתי לעצמי שהכל טוב ויש עוד זמן להשתפר ולעבוד. סליחה שלא הבאתי לך את החיבוק הזה," מוסיפה מצדה אחותו.

אם הייתי יודעת שזאת השנה האחרונה שלנו, הייתי יושבת איתו, מתעניינת, יוצאת איתו לטייל. שואלת אותו שאלות, על האם הוא התאהב ואיך הופכים להיות אדם כזה? תחושה של אשמה ופספוס, נשארתי עם המון שאלות ואין תשובה".

מה הייתה דעתו על קבלת האות?
"מוריד את הראש למטה ביראת קודש עם חיוך ביישני, אומר שזה לא מגיע לו ושהוא עשה את הסטנדט. לא צריך להוכיר לו תודה על זה. הוא בסך הכל עשה את מה שהוא אמור לעשות, והיה מחביא את האות עמוק בארון המעילים".

מה חן היה רוצה מאחרים?
"יש בית ספר שחן התנדב בו לפני שהתגייס. גילינו את זה אחרי שנפל, שהוא לימד שם ללמוד ילד לקרוא. זכרו אותו עד היום. ללכת ולהתנדב למען האחר, למען הנוער שלנו, לתת לילדים תחושה של ביטחון. זה מה שעשה חן וזה מה שיעשה טוב לעיר.

וצאו לרוץ, זה הדבר הכי טוב שאתם יכולים לעשות לעצמכם. הלוואי והיו עושים קבוצות ריצה לזכרו, בשביל עצמם ובשביל הזכרון".

לעמוד האינסטגרם לזכו של רס"ן חן בוכריס ז"ל: @remember_hen