באדיבות המשפחה

משה דיינים ז"ל חי חיים של מסירות, ערכים ואהבה.

משה ז"ל היה בן 33 בנופלו, ונזכר לא מעט כאדם יוצא דופן – חכם, מסור, חדור ערכים ואהבת אדם. הוא נולד בביה"ח קפלן שברחובות, גדל באשדוד והיה הילד השלישי מתוך ארבעה, אחרי שתי אחיות ולפני אח קטן.

משה חונך ברוח היהדות בבית הוריו, למד בבית ספר דתי, המשיך את לימודיו במקיף י' ומשם לי"ג-י"ד בתל אביב בכחלק מדרישות התפקיד אליו התמיין במודיעין של 8200.

כבר בגיל 12 היה שליח ציבור ובעל קורא יוצא מן הכלל, שקהל המתפללים חיכה לשמוע את קולו.

עוד מילדותו גילה כישרון טכני יוצא דופן. כבר בגיל 9 החל לטפל באופנועים, ובהמשך העמיק בתחומי תקשורת, מחשבים ואלקטרוניקה – כישורים שהובילו אותו לשירותו ב-8200.

הוא היה אדם יצירתי, שתמיד חשב מחוץ לקופסה והצליח להגיע לתובנות ולפתרונות יוצאי דופן, מה שהוערך מאוד במקום עבודתו.

כמתמטיקאי מחונן, משה הצטיין בלימודיו לכל אורך הדרך – מבית הספר ועד האקדמיה בה הוא למד תעשיה וניהול, ותמיד היווה גאווה למשפחתו. הוא היה איש של נתינה – טיפל באחייניו במסירות, ואף לאחר מותו התגלו מתנות רבות שקנה להם באותו השבוע.

משה היה אדם רגיש ואהוב, שתמיד הפך למסמר בכל מקום שהגיע אליו. הייתה בו אהבה גדולה לחיות – מאז ילדותו גידל כלבים, ציפורים ואפילו ברווזים. ליבו הרחום הוביל אותו להאכיל חיות פגועות ולדאוג להן עד שהחלימו.

בחצי השנה האחרונה לפני נפילתו, אסף אליו כלב עזוב במצב קשה, טיפל בו ואילף אותו. היום הכלב נמצא אצל משפחתו, ממשיך את דרכו של משה באהבה ודאגה.

משה חי בשכירות במודיעין, עסק ואהב מאוד ספורט, והיה אדם אסתטי ונקי במיוחד – יופיו החיצוני שיקף את יופיו הפנימי.

משה היה אדם של כבוד וערכים. אהבת המולדת, השפה הנקייה והכבוד ההדדי היו נר לרגליו – ללא קשר לדת, גזע או מין. הוא ניחן בכיבוד הורים יוצא מן הכלל, ותמיד נשאר לצידם גם ברגעים הקשים.

כשסבתו הייתה מאושפזת בבית החולים, נהג לבקר אותה כמעט מדי יום ולסעוד אותה במסירות.

הוא היה אדם שנרתם לכל מטרה טובה – גם מול אנשים שלא הכיר. כשהיה נתקל באדם נזקק בדרכו, העניק לו כל מה שהיה בכיסו.

בצבא שירת ב-8200, שם הפגין כישרון יוצא דופן בתחום הטכנולוגי. לאחר שחרורו החל ללמוד, ובמקביל גויס לשב"כ. במהלך שירותו הוא התקדם לתפקידים משמעותיים ביותר.

במשך חמש השנים האחרונות שלו בשב"כ לא יצא לחופשה אפילו פעם אחת, מלבד השבעה על אמו ז"ל, שהייתה יקרה לו מאוד. ב-17.7.24, בגיל 33, נפל משה דיינים ז"ל – אך זכרו, פועלו ואהבתו לחיים ימשיכו ללוות את משפחתו וכל מי שהכיר אותו.

רגע שזכור ממנו:
"הרגע הכי היה שמח שהיה לנו זה היה בבר המצווה שלו ובאיך שהוא קרא את הפרשה.

הופעמנו מההתמדה, השקדנות והמסירות שלו עוד בהיותו בן 13 כשהתכונן לקריאת פרשת השבוע וההפטרה בבית הכנסת במסגרת ההכנות לבר המצווה.

וכשעלה לקרוא בהיכל התורה, היינו יחד עם כל בית הכנסת פעורי פה מהאופן שבו הוא הקריא את הפרשה בקול נעים וערב ללא רבב".

משפט ממנו שהולך איתכם עד היום?
"המשפט החשוב שאמר לי אחרי שאמא שלו נפטרה - 'אבא, אני לא אעזוב אותך בחיים עד גיל 120'."

מה היה החלום שלו?
"הוא היה אדם שאפתן מאוד, ושאף כל הזמן להרחיב את האופקים לטובת המצאות וחידושים. תמיד אמרנו שעם הראש שלו יום אחד הוא ימציא משהו לטובת האנושות.

הוא שאף לעשות טיול משפחתי ארוך לארה"ב. הוא אהב את המשפחה. ערב שבת, המשפחה, יושבים בשולחן עם השירה, הפיוטים והאוכל. כל הדברים האלו שמגבשים את המשפחה - זאת הייתה השמחה שלו".

איך הייתם רוצה שיזכרו אותו?
"כאדם ישר, הגון, אוהב בריות. אפשר ללמוד ממנו ויתור, הוא היה וותרן ולא כעסן. שקט ונעים הליכות. ילד שמח. יש לנו למעלה מ6000 תמונות, ובכולם או שהוא מחייך, או מחבק, או מנשק, או כולן ביחד. איש שמח".

מה היית רוצה להגיד לו?
"מושיקו, תחשוב על עצמך קצת ותתחיל להנות. תדאג לעצמך, תהנה".

מה הייתה דעתו על קבלת האות?
"הוא התרחק מהכבוד כמו מאש. תמיד הוא היה נחבא אל הכלים, לא יודע בכלל אם הוא היה בא. תמיד היו צריכים לאתגר אותו ולהגיד לו שיבוא. הוא היה ילד מאוד מאוד צנוע, גם באוכל, גם בטיולים ובבילויים. בהכל הוא היה צנוע".

מה היה רוצה מאחרים?
"הוא רצה שהעם יהיה מאוחד. החוזק של המדינה זה אחדות בתוך העם. הוא כל הזמן היה אומר את זה, 'העם מתפרק. זה נגד זה, זה נגד זה - ככה לא בונים חומה".