לא נחה לרגע - מיכל נהון. צילום פרטי.

מיכל נהון היא משהו מיוחד. בגיל 53, לצד בן זוגה אריה וכשהיא אמא ל3 ילדים וסבתא ל4, היא לא עוצרת לרגע בעבור החיילים מתחילת המלחמה. את כל זה היא עושה גם כשהיא עובדת בעירייה, ובערבים מנחה ערבי הפרשות חלה רוחניים, תוך כדי קבלת מסרים.

מהר מאוד בתחילת המלחמה מיכל הבינה שמה שהיא צריכה לעשות זה לבשל לחיילים.

יחד עם החמ"ל וצוותים נוספים, היא הגיעה למוצבים וגדודים בכל רחבי הארץ, ביקרה ושמחה את חיילנו הפצועים בבתי החולים, חילקה משלוחי מנות לחיילים, ערבי הנצחה דרך מתכונים לחללים ולנרצחים במלחמה ואת יום ההולדת שלה ציינה עם עשייה לאלמנות צה"ל.

"מה7.10 הפחד נעלם. אין פחד. אני נוסעת למקומות הכי חשוכים והכי מפחידים, אני נוסעת בלי בעיה בכל שעה". 

בערב סוכות כשהייתה חולה, הכינה אוכל לחיילים שהיה חסר להם. במשך לילה שלם נרתמה לחיילים שהיו חייבים גנרטור. רוב הפעילות שלה משותפת ברשתות החברתיות, מה שעוזר לה לגייס תרומות בעבור כולם דרך העם שנחשף,

אך את הספינג'ים האגדיים שלה היא עושה על חשבונה, כאות הודיה לבורא עולם על כך שהבת שלה ניצלה מהמסיבה.

מה הוביל אותה לזה?

ב7.10, בן זוגה היה בדרכו לרוטנברג שליד זיקים תחת האזעקות, וביתה הלוחמת הייתה צריכה להיות בנובה, אך שבועיים לפני המסיבה היא נקעה את הרגל בריקוד - מה שהציל אותה, את בן זוגה ואת החברה הכי טובה שלה. לצערנו, חלק מחבריה שכן הלכו נרצחו שם.

אחרי מה שקרה עם הבת שלה, כשהיא רואה מה עוברים הוריי החטופים, היא מאוד מודה על מקומה ופועלת משם.

"מסתכלים בדף שלי ורואים את האהבה שלי לחיילים. הם עייפים, הם זקוקים כל כך להערכה, לתמיכה שלנו כבני אדם. זה ממלא אותי. התודות שלהם - זה שווה מיליונים. ואני לא שוכחת לרגע שיכלתי להיות חלק מהסרט הנורא הזה.

אז אם אני יכולה ויש מי שצריך, אני שם כל כולי ללוחמים, לחטופים, לפצועים, לאלמנות ולמשפחות".

שאלנו את מיכל על רגע שנצור אצלה בלב

"החלטתי להרגיש ולראות מה קרה שם. הגעתי לאתר המסיבה והסתכלתי על התמונות אחד אחד. הייתי בשטח של המסיבה, איפה שהם רצו. העצים הדקיקים והמפחידים האלו, המקומות שבהם התחבאו. נסעתי בכל הדרך שהם עברו, רציתי לראות את כל מה שקרה שם.

זה היה נורא, מאוד קשה. עשיתי גם סיור בנחל עוז, שבו נרצחו התצפיתניות, וגם סיור במנהרת דמה בג'וליס, כדי להבין איפה החטופים נמצאים. לא הצלחתי לנשום, אני פשוט מזועזעת".

מה החלום שלך?

"שהחטופים יצאו כולם ונעשה להם מסיבה אחת גדולה. אז אני אהיה שלמה ושמחה באמת". 

מה היית מבקשת מאנשים?

"יותר חמלה, יותר אהבת חינם. להיות מאוחדים ולהעריך את מה שיש לנו. זה שאנחנו קמים בבוקר צריך להגיד תודה לבורא עולם. על הכל ועל הדברים הכי קטנים. וגם מה שלא טוב, לא להפוך כל דבר למפלצת ועיניין כזה גדול. מספיק עם המריבות והתככים, מספיק עם הרכילות. יש לנו מלחמה, יש לנו הרוגים, חטופים, ילדים פצועים שאיבדו איברים. 

תעריכו את מה שיש לכם, כל דבר. ושתודו לגיבורים שלנו. תתפללו, תברכו, ותבקשו את כולם בחזרה - כעם אחד.

אני גם רוצה להגיד תודה לכל צוות המלאכיות באשדוד. לצוות 'האחים למנגל' שאני עובדת איתם בכל הארץ. ליחידת המנגליסטים, לג'רום ארוס שעושה ערבי בוטיק וארוחות גורמה לחיילים והם עובדים יחד. לגיא ולצוות שלו ולכל הצוותים והאנשים המדהימים שאני לצידים בכל הארץ".

ועוד דבר אחרון -

"אני אעשה כל מה שאני יכולה כדי להנציח כל אחד ואחת מכל אלו שהלכו לנו כדי שאנחנו נחיה - אנחנו כאן בזכותם".