גיל דניאלס ז"ל היה אדם מיוחד – אוהב אדם, חפץ חיים, מחובר לטבע ולבעלי חיים. בכל הזדמנות הקדיש מזמנו לאחרים, בין אם היו חברים קרובים או זרים גמורים.

ליבו נמשך אל כל מה שצומח, ובעיקר לאצטרובלים, שאהב במיוחד. הוא נגע בלב כל מי שהכירו – בצחוקו המתגלגל, באישיותו החדה והדעתנית, ובעיקר בחיוכו הרחב והכן.

גיל נולד ביום כ״ו באדר א' (3.3.1989) באשדוד, בן למזל ויואל, אח לאלעד ואודליה, דוד לבניה ויעל וגיס לאיילת. הוא היה ארוסה של קוראל, עמה התגורר בשכונת טלביה שבירושלים, יחד עם כלבתם האהובה, ניקי.

אהבתו לארץ ישראל הייתה חלק בלתי נפרד ממנו – לנופיה, למשעוליה, להיסטוריה ולמורשת שלה.

גיל היה גבר תמיר וצנוע, חזק ושקט. הוא שירת כלוחם ומפקד בסיירת גבעתי ובהמשך כלוחם בסיירת 261 במילואים, חטיבת המילואים של בה"ד 1.

לצד עולמו הצבאי, היה גם איש מדע ומחשבה – חוקר בנשמתו, קורא נלהב של ספרים במגוון תחומים. הוא סיים תואר ראשון בכימיה ופילוסופיה ותואר שני בכימיה תרופתית, שניהם מהאוניברסיטה העברית, ועמד בפני תחילת לימודי הדוקטורט.

גיל השאיר אחריו משפחה וחברים רבים שאוהבים וכואבים את לכתו – הורים, אח ואחות, ארוסה, אחיינים וקרובים שאהבו אותו אהבת אמת.

סיפור נפילתו:
"גיל נעמד כמגן אל מול האויב ונלחם כאריה. הוא נפל בקרב בדרום רצועת עזה ביום שני, בתאריך 04.12.23 (כ"ב בכסלו התשפ"ד) בהגנה על עמנו ובהתקפה על אויבנו".

רגע ממנו שחרוט בלב?
"יום אחד במהלך ביקור משפחה בבוסטון, קבענו לאכול פיצה עם אחייניו. גיל איחר מאוד וכשהגיע שאלנו אותו איפה הוא היה. הוא ענה בקצרה, צנוע ועניו, שעצר ליד דר רחוב בדרכו למסעדה והתיישב לדבר אתו, מעבר לצדקה שאנחנו בטוחים עליה לא סיפר מפאת הצניעות.

כזה הוא היה – אף אחד לא היה שקוף בעיניו; קשה לכמת את הזמן שהקדיש למשפחתו, חבריו שאהב, ואפילו זרים שנקראו בדרכו".

משפט מגיל שהולך איתכם עד היום?
״מעטים הם האנשים המבטאים את דעתם כשזו אינה עולה בקנה אחד עם דעת החברה. אל לו לאדם להיות נחרץ ומתנגד באופן קבע, אך על החברה לדעת שיש כאלו שלא ירכינו ראשם למראה ההמון.״

גיל כתב זאת לאחיו אלעד בהקדשה על ספר שנתן לו לכבוד יום הולדתו בשנת 2009. המשפט הזה מייצג נאמנה את דעתנותו של גיל, ותפיסתו הכנה שאדם צריך לפעול לפי מערכת ערכיו ללא תלות בנסיבות המשתנות."

מה היה החלום של גיל?
"גיל חי את חייו הבוגרים כפי שהוא ראה לנכון. לא רדף אחרי הישגים מפאת לחצים חברתיים, לא מיהר במסלול החיים השגרתי. הוא למד את מה שרצה ללמוד ורק כשהרגיש כשהיה מוכן לכך.

הוא תכנן להתמסד ולתת את אהבתו לקוראל ודיבר על כך לראשונה רק אחרי שפגש אותה.

גיל תכנן להקים משפחה עם קוראל, להתחיל דוקטורט בכימיה אורגנית, ולרכז את מאמצי המחקר שלו סביב פיתוח טכנולוגיה תרופתית אורגנית למחלות סרטן שונות - אלו היו חיים ראויים ומלאים מבחינתו.

כחלק מאותה מערכת ערכים, גיל התנדב למילואים בסיירת ורץ להיות מגן אל מול אויבנו. עד כמה שניתן לומר זאת על אדם אחר, קרוב ככל שהיה אלינו, אנחנו מאמינים שהוא הלך מאיתנו ללא חרטות וחי חיים מלאים ושמחים".

איך הייתם רוצים שיזכרו אותו?
"בדיוק כפי שהוא היה בחייו, ולכן אנו בוחרים לחלוק את סיפורו כאן".