הנתינה שלו באה מאבא שלו שתמיד נתן לאחר ועשה למען המדינה והרבה ציונית שקיבל בבית.

על העשייה ההתנדבותית של ג'רום:

"אם לא היו רשתות חברתיות, לא היו יודעים על הפעולות שלי. אני פחות בא ומפרסם את מה שאני עושה, זה לא מעניין. יש בי אהבת אדם. מה7.10 הבנתי שקורה פה משהו מזעזע, אני לא משרת במילואים, ולא יכלתי לשבת בבית.

העבודה ירדה והמצב לא פשוט בעולם התאטרון והליצנות, ששם שמתי את כל חיי, והמלחמה טרפה את כל הקלפים. החלטתי לקום ולעשות משהו.

מצאתי את עצמי מתחיל להתנדב על ימין ושמאל, לא משנה איפה, לחיילים וכו, בלי פחד, לא משנה איפה הם. הבן שלי גם לוחם בגבעתי והרגשתי שליחות שמשכה עוד הרבה אנשים.

זה בא ממקום אמיתי ואנשים מאוד מעריכים את מה שעשיתי. אני לא לבד בדבר, זה שאני יודע להוביל ולהנהיג זה מאוד חשוב כדי לתת לכל האנשים.

כל הנושא של ההתנדבויות התחיל עוד לפני המלחמה דרך קבוצה שנקראת 'רדיקים' של הדרום, קבוצה של קהילה שאוהבים לאכול בשר. מישהו לקח את כל ציוד ההתנדבות שלי לארוע של חיילים, וככה הכל התחיל, בלפתוח שולחנות 'משתה' לחיילים מכל הלב.

יש שפים של בשר ברמות גבוהות מאוד. אנחנו נהנים ואוהבים לעשות את כל זה. אני חושב שבחרו אותי כי אני חביב ונעים, אנשים אוהבים, אני אוהב אותם. זה הכל אהבה. ראו את העשייה, קרוב ל60-70 ארועים לחיילים, זה לא הולך ברגל".

מה הוביל אותך לזה?

"אני קם בבוקר ומודה לבורא עולם על המתנה הזאת לעשות את מה שאני אוהב. ההחלטה לעשות את זה מהתנדבות זה החלטה מתוך מקום של תשוקה ואהבה למשהו שאתה אוהב לעשות.

זה לא נגמר, הארועים לא נגמרו. אנחנו, המתנדבים, אנחנו התקומה. בכל הצוות של כל עיר ואיזור. זה התקומה של החיים בעולם אבסורד, ואנחנו מגיעים לכל מקום ולכל חור, ונותנים את הנשמה.

אתה צריך לראות איך החיילים מגיבים לזה. זה וואו. להגיע אליהם אחרי חודש שהם נמצאים במלחמה ואפילו איבדו לוחמים, זה נותן להם אוויר לנשימה - לטענתם. לאנשים יש רצון למלא משהו בבטן ובפה, כדי להרגיש שטוב להם ואין להם צרות.

אנחנו נותנים להם חוויה תרפית, הרגשה טובה שהכל בסדר ונחמה. העיקר לגרום להם להרגיש טוב. יחד עם כל המתנדבים אנחנו מביאים אוכל טוב לפה של חיילים שעברו חושך ואין יותר טוב מלעשות טוב לחיילים שמגינים עלייך.

אנחנו מצליחים לחיות כי יש ברצועה ובמקומות אחרים שדואגים לך שתלך למסעדה. אז למה שלא תדאג לו?".

רגע שנצור בליבך?
"התנדבתי גם הרבה פעמים באפריקה, לילדים ובבתי יתומים. חרוט לי הרבה שנים בלב דווקא מקמרון - ילד שהיה נכה שהצלחתי לתקשר איתו כשהוא היה בכסא גלגלים ואני גם עליתי על כסא גלגלים ועשיתי איתו תחרויות.

שמתי לב שהוא כל הזמן ביום יום שלו הולך וחוזר לנקודה מסויימת, ושאלתי את המדריך למה הוא חוזר לשם כל הזמן? היה אדם שהבטיח לו כסף לניתוח שהילד היה צריך שיעזור לו ללכת, והאדם לא הגיע אבל הילד תמיד חיכה לו שם. יצא לי הלב מהמצב.

באתיופיה, היה ילד שרציתי לאמץ, אבל לא יכלתי עקב מצבו הרפואי והבירוקרטיה. חזרתי אליו אחרי שנתיים, הבאתי לו דיסקמן במתנה. זה נגנב לו, והוא היה בצער.

אנחנו חיים בעולם עשיר. העוני פה הוא לא עוני לעומת מה שקורה בעולם. יש אחדות במדינה הזאת. שם ילדים יכולים למכור 3 עגבניות בשביל חצי אגורה כדי להביא אוכל הביתה, ואתה מבין מה קורה בעולם וכמה אנחנו עשירים לעומת מקומות מסויימים בעולם.

יש ילדים בעולם שחיים מארוחות שחברות טיסה תורמות להם ממה שנשאר מהטיסות".

מה החלום שלך?
"אני כל הזמן מגשים את החלומות האישיים שלי, ולא מוותר על שום דבר מהם. היום, החלום שלי הוא שהסיוט הזה שאנחנו נמצאים בו יסתיים. אני אוהב את המדינה הזאת, אבל יש פה כאוס מאוד רציני.

שיהיה שלום. לא יודע אם זה יקרה, אבל שיהיה שלום. זה החלום. מה שקורה עכשיו זה מזעזע. הפילוג, הפוליטיקה. אלו דברים רחוקים ממני, אבל המדינה נהפכה להיות 'אדם לאדם זאב', משהו פה קרה.

ארץ זבת החלב שגדלנו וחלמנו עליה, לא יודע. משהו קרה בעידן המודרני שהרס את האנושיות של העם הישראלי".

מה היית מבקש מאנשים?
"שידעו להסתכל על האחר. לא רק על עצמם. להסתכל על מי שנמצא לידך. אני אומר את זה הרבה לנוער בהרצאות שאני מעביר. תסתכל על הזקן שהפיל משהו, תעזור לו.

אני לא איש דתי, אולי מאמין, אבל לערך הנתינה יש משמעות מאוד מאוד גדולה בעיניי. זה מחיה אותי, זה עושה לי טוב. גם כשאני עייף וגמור".