רס"ר אליהו הרוש

רס"ר אליהו מיכאל הרוש ז"ל היה מהאנשים שכולנו רוצים סביבנו – צנוע, אהבת האדם הייתה נר לרגליו, אי אפשר היה לדבר איתו לשון הרע, תמיד דן לכף זכות. הוא היה דומיננטי, אך בעיקר – הייתה בו שמחת חיים מעוררת השראה.

"אפילו אנשים שתפס עם טלפון בנהיגה היו מופתעים מהגישה שלו. הוא היה אומר להם: 'לא חבל? עזוב את העניין הכספי שאתה עובד עליו כל כך קשה, לא חבל? מה עם המשפחה שלך?'"

בן 28 במותו, השאיר אחריו את אשתו, הודיה, חוקרת נוער במשטרת נתיבות, ושלוש ילדות מקסימות. את שירותו במשטרה התחיל עוד כחייל סדיר, ומהר מאוד הפכה המשטרה לביתו השני, זורמת בעורקיו.

"אנשים היו מתייעצים איתו, והוא ידע להרגיע ולשמח את כולם. ממש הפסיכולוג של התחנה ושל כולם. רשמת בבית משפט סיפרה לי שהוא היה הולך עם עצורים, יושב איתם, מחבק אותם. תמיד לכולם היה עם אור על הפנים."

אליהו היה עמוד התווך של המשפחה.

"אני שנה וחצי בשכול הזה, ואני לא חיה. התקפי חרדה והתמוטטויות. הוא היה הכול בשבילי. היה מסיים משמרת בלילה בשדרות ומתעקש לבוא לקפה – רק כדי לנשום אותי.

הוא היה בשבילי הכול, ובגלל זה אני לא נרפאת. בתקופה הראשונה של האבל הייתי יושבת שעות כל יום בבית העלמין באשדוד," משתפת רחלי, אימו, בכאב אובדנה.

"תמיד היה רוצה שנבוא ונעשה יחד 'על האש'. הוא אהב חפלות, אהב ליהנות ולעשות טוב. היה חולה על חדר כושר ואהב להתאמן בכל רגע פנוי. הוא היה כולו טוב, אוהב את כולם, מתקשר לכולם. הכנסת אורחים כמו של אברהם אבינו."

מה את יכולה לספר לנו על נפילתו?

"באותה שבת לא הייתי בבית, הייתי בצפון בבית מלון. לא ישנתי כל הלילה בערב של שמחת תורה. בעלי לא הבין, אבל הרגשתי שעומד לקרות משהו רע.

ב-5 בבוקר ירדתי לשבת בבריכה, וברבע ל-7 הכנתי כוס קפה בחדר האוכל. פתאום קרא לי אחד הטבחים הערבים ואמר לי: 'את יודעת איזה בלאגן יש? הרגו את כל השוטרים של משטרת שדרות'. וזעקתי זעקת איוב.

החבר הכי טוב של אליהו, דתי, מחייג אליי בשבת. אמרתי לו: 'אל תגיד לי שאליהו כבר לא בחיים'. הוא ענה לי: 'תתפללי, היה טבח רציני בשדרות'. אמרתי לעצמי בלי סוף שהוא בחיים, וב-2 בלילה, כשאני במרפסת, הילדה הקטנה אומרת: 'אמא, דופקים בדלת'. והתעלפתי.

הוא היה ראש משמרת במשטרת שדרות. הוא לא היה אמור לעבוד בשמחת תורה, והמפקד שלו התעקש שלא יעבוד, אחרי שהחליף את כולם בכל שאר החגים והשבתות. אך שוטר אחר חלה, ואליהו היה היחיד שיכול היה להחליף אותו.

הוא סיים משמרת ברבע ל-6 בבוקר, אך התעכב כדי להחליף שוטר נוסף למשך חצי שעה – שוטר שהיה צריך לעזור לאשתו.

ב-6 וחצי אליהו היה צריך לצאת הביתה אחרי משמרת לילה, ואז התחיל לשמוע יריות בחוץ. בלי לחשוב פעמיים, הוא לקח את ה-M16 שלו והתחיל לירות במחבלים. על אחד המחבלים שאליהו חיסל נמצא פתק, והתברר שהתוכנית של המחבלים הייתה להגיע לישיבת הסדר עם 500 תלמידים.

אליהו היה הראשון שיצא להילחם – והראשון שנרצח במשטרת שדרות, על ידי צלף של הנוח'בה מבניין מגורים ממול."

רגע שזכור ממנו:

"הטלפונים שלו, המילים החמות שלו. הדאגה. היו מצבים שהייתי עצובה, רחוקה ממנו, והוא מתקשר ושואל: 'אמא, מה יש לך?' ולא סיפרתי לו כלום. הוא היה מריח אותי ממרחק."

משפט ממנו שהולך איתך עד היום?

"כבוד האדם ואהבת האדם היו נר לרגליו. אני ממשיכה את המורשת שלו בכל ויכוח. אני מוצאת את עצמי משכינת שלום כדי להנציח את המורשת שלו. לא משנה מה אדם אמר – אני דנה אותו לכף זכות, כי כבוד הבריות היה בטבע שלו, ואני ממשיכה את דרכו."

מה היה החלום שלו?

"שיהיה שלום בעולם. שיהיה טוב, שלא יחסר לאף אחד כלום, שלא יהיו דאגות. שלא יהיו בעיות של חולי או בעיות עם ילדים. שלכל אחד יהיה טוב – גם לאנשים שהוא לא הכיר.

הוא היה בורח ממחלוקות. התפלל המון לשלום, גם בין יהודים לערבים, שלא תהיה יותר המחלוקת הזאת."

איך היית רוצה שיזכרו אותו?

"כאדם מיוחד עם שמחת חיים. תמיד היה מרקיד אותנו. בכל מקום שהיינו הולכים הייתה מוזיקה. הוא אהב את כולם, גם את האדם הכי פשוט ברחוב. היה שם לב לכולם. בתחנה מספרים עליו שהוא היה הפסיכולוג של התחנה."

מה היית רוצה להגיד לו?

*"שיתפלל עלינו מלמעלה, שיהיה שלום ושכל החטופים יחזרו. שאנחנו ממשיכים את המורשת שלו בכל דרך אפשרית, שאנחנו זוכרים ומנציחים אותו.

אין לי שבריר שנייה שאני נושמת מבלי לנשום אותו יחד איתי.

שיתפלל עלינו מלמעלה שנזכה לביאת המשיח, ושאני אזכה לחבק אותו ולראות אותו בקרוב. עד היום, כשיש צלצול בדלת, אני אומרת לילדים: 'תראו, אולי זה אליהו' – והם חושבים שאני לא בסדר.

כל ניידת שעוברת בכביש, אני אומרת: 'הלוואי והוא ירד'."

מה הייתה דעתו על קבלת האות?

"אני מאמינה שהוא היה מתבייש מאוד, כי הוא היה צנוע.

אפילו לפני שנה וחצי, בדיוק לפני שנרצח, היו כל ההפגנות של השמאל ביד מרדכי. הפתעתי אותו ליום הולדתו, והוא – מבוכה על פניו – אמר: 'לא נעים'.

המפקד שלו דרש ממנו לעזוב הכול וללכת לחגוג איתי, והוא סירב. ובסוף, כולם חגגו לו."

מה היה רוצה מאחרים?

"שיאהבו, שיפרגנו, שירעיפו אהבה – אהבת חינם. תאהבו אחד את השני, תפרגנו, תשמחו אחד עם השני."