צילום פרטי

מולוקן תשומה ז"ל היה אדם שמכניס אור לחדר. אפשר היה לסמוך עליו, מצחיק בטירוף, חד ואינטילגנט יחד עם ידיים ממש טובות שיודעות לעבוד.

הוא גדל באשדוד ולמד בבית ספר אריאל ובמקיף ה' אחרי שעלה לארץ עם משפחות בגיל שנתיים מאתיופיה. הוא אהב מאוד טבע ומסלולי טיולים, חוף גיל היה המקום שלו לשקיעות, אהב לשבת עם חברים ועם הכלב שלו 'דון' ולהנות מהחיים.

כחייל סדיר שירת כטכנאי מטוסים בחצור. אחרי שנה החליט שרוצה להיות לוחם ועבר לגדוד 932 של הנחל. במילואים היה בגדוד לוחם של הבקעה. הוא התנדב המון במילואים גם כדי לעזור.

בגיל 28, נפל מולוקן תשומה ז"ל ב25.12.23 בבקעת הירדן, במהלך שירות המילואים במלחמת חרבות ברזל.

רגע שזכור ממנו:
"דווקא בשבעה שלו, הגיעו גננות שאיתן היה עובד בחברה שעובדת בתפעול הגנים, וגננת סיפרה שהילדים היו קוראים לו 'דוד מול', והוא נכנס לכולם ללב ומגיע לשם גם כשהיה בחופש כדי לדבר עם הילדים ולעודד אותם כשהם עצובים כדי לשמח, ונתנו לו תעודה.

הוא היה מתנדב בכל זמן שהיה לו. דרך ידידים הוא היה יוצא לקריאות אפילו בארוחת חג כדי לעזור. 

יש לו כלב בשם דון שעבר התעללות כשהיה קטן, כלב קרבות. הכלב קיבל דלקת בקרום המוח ומולוקן החליט שלא לוותר עליו למרות ההמלצות ו'דון' חי עד היום, אחרי הטיפולים ושמולוקן דאג לו ונתן לו בית".

משפט ממנו שהולך איתך עד היום?
"לעולם אל תשפטו ספר לפי הכריכה, כשפותחים אותו מגלים הרבה מאוד עולמות וצבעים שונים.
תבוא בסקרנות ובחפץ לב להיכרות עם אנשים".

מה היה החלום שלו?
"לעזור לילדים להגשים את עצמם, והוא גם עשה את זה. אחרי שהשתחרר מהצבא הוא החליט שהמטרה שלו זה לעזור לילדים להתחבר ל'אני הגבוה' שלהם והוא עשה סמינר לילדים והרצאות בכל מני דרכים לילדים.

ואז החליט שבא לו לחזור לעבוד עם הידיים, ואז החליט להיות הנדסאי חשמל שגם זה הוא החלים. בעיקר - להפוך את העולם למקום טוב יותר".

איך היית רוצה שיזכרו אותו?
"שיזכרו את החברות שלו, את זה שידע להיות שם ולהגיד את המילה האחרונה למי שצריך אותה בכל נקודת זמן. 

הוא ידע לקרוא אנשים ולהרים את כולם, להיות שם עבורם ולשמח, ואם לא אז הוא ידע לתת את החיבוק ולהגיד - אני רואה אתכם.

באפס שיפוטיות ובגובה העיניים, לא משנה אם אתה מבוגר בן 80 או ילד בן 4, הוא היה מסתכל לך בעיניים והיית מרגיש טוב יותר.

זה ממש היה הערך המנחה שלו וזה גם מה שהרבה אנשים סיפרו בשבעה -

מהאנשים שהוא עזר להם לסייד את הבית, להרים דברים כבדים הביתה, חבר מהמילואים שהיה לו מאתגר אחרי המילואים והוא היה שם לצידו ואפילו שיחות נפש שהיה לו עם מישהי בגינת הכלבים".

כל עוד הוא נשאר בזיכרון של אנשים שהכירו אותו והוא היה שם בשבילם - הוא חי לנצח".

איך היה מגיב לאות?
"הוא בטח היה נקרע מצחוק ונבוך בטירוף, וביום האירוע בטח היה אומר 'תביאו אותו למישהו אחר'".

מה היה רוצה מאחרים?
"שידבקו לטוב, לשפר ולעזור ולעשות טוב. להקליל את החיים ולצחוק. הוא היה האדם הכי טוב שאני מכירה ואם הוא היה שומע אותי עכשיו הוא היה אומר לי 'מה יש לך סיס, תקלילי, הכל טוב'."