צילום פרטי

אמיר ותהילה ברדה נשואים כבר שש שנים והורים לשתי ילדות חמודות. במהלך היום הם עובדים, בערב מגדלים את ילדיהם – ובמקביל גם מתפעלים את עמותת 'חסדי נעה', שהקימו במו ידיהם. תהילה אחראית על הקשרים עם המתנדבים, ואמיר מתמקד בצד הלוגיסטי ובניהול הגמ"ח. "אנשים פשוטים מאשדוד".

בשנה האחרונה 'חסדי נעה' גדלה משמעותית, וכמויות גדולות של אנשים הצטרפו להתנדבות ולתרומה, אפילו מחוץ לאשדוד. את העמותה הקימו אמיר ותהילה יחד עם אביעד תורג'מן, שתורם רבות לעשיית החסד החשובה.

מה שהתחיל כמעשה צדקה שכונתי לפני ראש השנה, הפך לאירוע השנתי של 'חסדי נעה' – וזאת למרות שהעמותה פועלת מדי יום.

מהי 'חסדי נעה'?

"העמותה היא קבוצה של אנשים צעירים, מוקפת במתנדבים רבים, שפעילים בצורה יוצאת דופן. דרך העמותה אנו מארגנים תרומות, מגייסים מתנדבים, אורזים ומחלקים סלי מזון בגמ"ח לאנשים הזקוקים לכך.

בזמן המלחמה הרחבנו את הפעילות – לא רק בחגים, אלא גם באופן שוטף, עבור חיילים ואזרחים. אנשי מקצוע רבים מצטרפים למיזמי החסד שלנו, בכל מקום שבו נדרש סיוע. פעם היינו רק אנחנו, ופתאום יש 30–40 מתנדבים שפועלים מדי יום.

אנשים פונים אלינו בבקשה לעזרה, וכל עוד יש לנו את היכולת – אנחנו נרתמים באהבה, עם כולם ולמען כולם."

מה הוביל אתכם לזה?

"בתנו הבכורה, נעה, נפטרה כמה ימים לאחר הלידה. הכאב העצום גרם לנו לחפש דרך להנציח אותה ולצאת מהמשבר. התחלנו בקטן – עזרה לכמה משפחות, גמ"ח קטן בשכונה – וראינו שזה עושה לנו טוב.

עד היום אני זוכר כמה שמחה גמ"ח קטן של סל מזון הביא לילדים, וזה נחקק בלב. לאט לאט זה גדל, וכשאנשי השכונה ראו את העשייה, הם הצטרפו גם כן והחלו לעזור."

רגע שנצור בליבכם?

"בכל שנה, בפורים, אנחנו מבקרים בבית הספר 'מגן הלב' באשדוד, ליד בית העלמין – בית ספר לילדים עם צרכים מיוחדים. אנחנו מחלקים להם מתנות, חטיפים וצעצועים, מארגנים להם מסיבה עם מוזיקה ושמחה.

כשנכנסנו לבית הספר בפעם הראשונה, המראות היו קשים. אבל אז ראינו את ההתלהבות של הילדים – זה היה מרגש. אחת המורות אמרה לנו: 'איזה כיף שבאתם! סוף סוף מישהו רואה אותנו.' המשפט הזה שבר אותנו, כי אלו ילדים במצב מאוד קשה.

יחד עם אביעד, גייסנו תרומות לרכישת תפילין ועזרנו במה שאפשר. עוד ועוד אנשים הצטרפו לעשייה, אפילו מחוץ לעיר, כדי לעזור ולארוז – ללא הפסקה.

הייתה גם ילדה עם אוטיזם, והחלום שלה היה לקבל אייפד. משפחתה לא יכלה להרשות זאת לעצמה, אז קנינו לה את האייפד במתנה. כשהגשמנו לה את החלום, השמחה שלה הייתה עצומה. זה היה רגע שנחרט בזיכרון."

מהו החלום שלכם?

"היינו רוצים לקבל מקום מסודר שבו נוכל לאחסן את הציוד, במקום לארגן הכול בתוך הבית ובתנאים מאולתרים.

אפילו את אוהל האבלים אנחנו נאלצים לחפש כל פעם במקום אחר. אנחנו חולמים על מרחב קבוע שבו נוכל לפעול בצורה מסודרת ולהמשיך להעניק סיוע לאנשים שזקוקים לכך.

שהעמותה תגדל, שיצטרפו אליה עוד ועוד מתנדבים, ושנוכל להמשיך לעזור לכל מי שצריך – ועדיין להישאר אנשים פשוטים."

מה הייתם מבקשים מאנשים?

"אנחנו מבקשים מהעם להתאחד, לעשות מעשים טובים, גם בדברים הקטנים. נסתכל אחד על השני כבני אדם. בואו תהיו חלק ממשהו טוב, תעזבו את הרע בצד. הצטרפו אלינו ונתאחד למען הטוב.

מי שיכול לעזור – שיבוא באהבה. ככה נוכל להגיע ליעדים שלנו ולעזור להרבה יותר משפחות."

דבר אחרון?

"תודה רבה לכל מי שתורם ולכל מי שתומך ומעריך את העשייה שלנו. זה הפתיע אותנו מאוד.

יש כל כך הרבה עמותות ואנשים שפועלים מאז תחילת המלחמה, ולכן אנחנו אסירי תודה על כך שבחרו לתמוך בנו ולאפשר לנו להגדיל את העמותה ולהגיע לעוד ועוד אנשים.

תודה לכל מי שרואה אותנו – זה לא מובן מאליו.
ותודה ענקית גם לכל מי שעוזר. הלוואי שכולם יבואו וייקחו חלק."