צילום פרטי

למדה בכיתת מופ"ת במקיף ג', הייתה ילדה מחוננת בפיזיקה וכימיה, ויצאה עם תעודת בגרות מדהימה ולפני שנהרגה חשבה ללמוד רפואה. במחברות שכתבה ונמצאו לאחר נפילתה, כתבה שידעה שהיא תצליח בחיים, ותלמד כמה תארים - בעיקר ברפואה.

אור אהבה לטייל והייתה מדריכת משצ"ים. אהבה לעזור, וכילדה בכורה הייתה כאמא שניה לאחיה הקטנים ובטקס של אחותה הקטנה, הוענק לסתיו אחותה את דרגות הקצונה של אור. 

"היא אהבה אוכל, את המשפחה, החיילים שלה. היא הייתה חכמה בצורה אחרת, הייתה בה אהבה מיוחדת, ילדה מושלמת. אור הייתה חברה טובה שלי, היינו מדברת על הכל" - מספר יוכי, אמא של אור.

כבת ללוחם, אור תמיד רצתה לעשות שירות משמעותי, 'מבלי לבכות'. היא בחרה להתגייס כלוחמת לחילוץ והצלה בנובמבר 19' אחרי שאהבה את השילוב בין העזרה במצבי חירום וכלוחמת לכל דבר.

רוב השירות שלה היה בתקופת הקורונה, מה שהוביל אותה בקושי לראות את הבית יחד עם הטירונות וקורס מכ"ים - אותו המשיכה לאחר מכן לקורס קצונה. 'הייתה שבועיים בבית סך הכל בכל זמן השירות ואני לא מגזימה'.

אחרי הקורס הפכה אור להיות מ"מ בגדוד תבור בפלג' תבל במשך שנה ו4 חודשים, ולאחר מכן קיבלה מהחיילים שלה צניחה חופשית כמתנת פרידה.

היא המשיכה להיות סמ"פ בטירונות בבא"ח זיקים ובחצי השעה האחרונה בחייה גם המ"פ לאחר נפילת מפקדה. אור נפלה ב7.10 אחרי שלפחות הספיקה להיות בימים שלפני בבית ולהפרד באופן לא מודע ממשפחתה.

סיפור נפילתה:

"ב7.10, אור ז"ל יחד עם צוות מפקדים לוחמים קפצו למיגוניות לאחר שהתחילו האזעקות. מהר מאוד הבינו שקורה הרבה מעבר ויש חדירת מחבלים.

הם החליטו להחליף את הטירונים שבעמדות השמירה ושהטירונים יהיו במיגוניות בזמן שהם הודפים את כניסת המחבלים לבסיס. גדולה של מפקדים. מהר מאוד התחמושת נגמרה, והצלפים של הנוחבה החלו לפגוע בהם, יחד עם יתר המחבלים שהגיעו עם נשקים כבדים ורבים.

מחבלים הצליחו לחדור לבסיס, נהרגו מטיל 2 חיילים, והם הגיעו למיגונית. שם לאחר קרב פיזי עם טירון, חוסל המחבל על ידי צוות בכיר שהגיע לבסיס. באותו הזמן בערך, אור כבר קיבלה את התפקיד של עבודי ז"ל המ"פ תוך כדי הלחימה לאחר נפילתו.

בעמדה שניה בבסיס, חייל שנפגע היה צריך חילוץ, ובפינויו נפצע הרס"פ באופן קשה ולא יכול לזוז. אור ז"ל והצוות שלה החליטו לחלץ את הרס"פ, וחיפשו דרך לפנות אותו.

למרות הצהרותיו של הרס"פ של יחולץ כדי שהיתר לא יפגעו, אור לא וויתרה והחליטה לתת מכת אש כדי לחלץ את הרס"פ. תוך כדי החילוץ  אור נורתה ונהרגה במקום במקום. ב18:30, הקצינים דפקו בדלת וההלוויה של אור הייתה הראשונה באשדוד.

בבסיס זיקים באותה השבת ניצלו כ120 אנשים, מחיילים וטירונים, אנשים שהיו בבסיס ומבלי המסיבה שברחו לבסיס זיקים, בזכות אור ז"ל והצוות שהגן על הבסיס. יחד עם אור מוזס ז"ל נפלו המ"פ, 2 מ"מ, מכ"ית, נהג המ"פ וטירון, וכמה נוספים נפצעו מירי.

הודות לגבורתה - היום הרס"פ חזר ללכת ומבריא".

רגע שזכור ממנה:
"ביום האחרון שהייתה איתנו בסוכה ואז כשעלינו לבית, אמרתי לה 'בואי בואי לחדר', והיא שוכבת ואני עושה לה נעים בשיער, רואות סרט שאור לא ראתה בכלל, רק שכבה עם הגב לטלוויזיה, והיא לא רצתה ללכת.

ובבוקר כשהתעוררה הכנתי לה אוכל שהיא אוהבת, והיא אכלה והסתכלתי עליה, אמרתי לה שתסיים עד הסוף. כשהיא קמה חיבקתי אותה, כמו תמיד, וחיבקתי אותה ליד הדלת ואמרתי לה שתדבר איתי בערב ולא הבנתי שזה החיבוק האחרון שלי איתה".

משפט ממנה שהולך איתך עד היום?
"'תשמרו על המדינה' שסיפרה לחיילים שלה, 'תחיה כאילו אין מחר ותלמד כאילו תחיה לנצח' - של מהטמה גנדי שנמצא באחת המחברות שלה לאחר מותה".

מה היה החלום שלה?

"היה לה המון חלומות. היא רצתה להתחתן וידעה את השמות של הילדים שלה, היא רצתה לטייל להודו לפני החתונה ולהביא בגדים ותכשיטים לחתונה שלה, ואחרי החתונה ירח דבש בארה"ב ולהיות רופאה. היא רצתה ללמוד רפואה".

איך היית רוצה שיזכרו אותה?

"צריך לזכור אותה כילדה שמחה ומאוד חכמה שאהבה את המדינה שלה ואת החיילים שלה. אהבה לעזור, היא הייתה ילדה טובה. אני שומעת מהחיילים שלה סיפורים כמה הייתה טובה אליהם כמפקדת.

היא הייתה מקור להשראה עוד מלפני שנהרגה, אבל לאחר מכן זה כבר נהיה מטורף. אחים הקטנים שלה כל הזמן מנסים לחקות אותה. פתאום את מבין את הדבר הזה שאומרים 'דווקא הטובים הולכים'".

מה היית רוצה להגיד לה?
"קודם כל הייתי רוצה שתספר לי את הסיפור על הקרב. לשאול אותה - 'הצלת כל כך הרבה אנשים, למה לא הצלחת להציל את עצמך?', ושאני מתגעגעת ואוהבת אותה. אני מדברת איתה הרבה, היא לא עונה לי, אבל אני מדברת איתה".

מה הייתה דעתה על קבלת האות?
"אני חושבת שהיא לא הייתה מופתעת. היא עשתה כל כך הרבה, היא ידעה שהיא שווה את זה. גם בבית ספר כשהייתה מקבלת תעודות הצטיינות, היא הייתה יודעת שתקבל.

היא הייתה משקיעה ממש, היא ילדה חכמה. היא לא מהמוותרות. היא הייתה מאוד גאה ושמחה לקבל את זה, היא לא הייתה מופתעת".

מה הייתה רוצה מאחרים?

"אני בטוחה שהייתה רוצה לראות אחדות. יש איזה מסמך שקיבלתי אחרי שנהרגה שהיא רשמה שם לשאלה 'מה היא ציונות בשבילך?' - 'לפי דעתי ציונות היום היא לשמר את המדינה הזאת, לעשות הכל בשבילה למען העובדה שהיא תשאר ותמשיך להתקיים גם אחרינו'.

ואת זה היא רשמה ביולי 21', לפני כל המחאות והכל'. בסוף היא רשמה 'תמיד לנסות לשפר את החברה, להשריש בה את הערכים כדי לעשות אותה טובה יותר, ואנחנו כחברה נצעיד אותה טוב יותר כמדינה'".