סמ"ר אילי גמזו, לוחם בחטיבת צנחים, היה בחופשה בבית כשפרצה מתקפת הפתע הרצחנית של חמאס על יישובי העוטף. כבר ב-6:30, עם תחילת המתקפה, הוא יצר קשר עם המ"פ שלו בניסיון להבין מה עליו לעשות. שעה וחצי לאחר מכן הגיע הטלפון – והוא נדרש להגיע לבא"ח.

לבוש מדי צה"ל הוא ירד אל רכבו של המ"פ שהגיע לאסוף אותו. השכנים כולם יצאו מהחלון באותה שעה מהחלון, הריעו להם, מחאו להם כפיים וחיזקו אותם. שעות בודדות לאחר מכן, הוא היה בעיצומו של קרב חילופי אש עם חוליית מחבלים, לא רחוק מיד מרדכי.

הם היו בסה"כ שלושה לוחמים מול כוח אש שעלה עליהם במספר. עד שהגיעה התגבורת, הוא ולוחם נוסף שהיה איתו נהרגו מאש המחבלים. ביום שלמחרת, שמו הותר לפרסום והוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי באשדוד.

היום, 30 יום לקבורתו, המשפחה עלתה לבית העלמין לטקס גילוי המצבה. שם, בין הקברים הטריים של הנופלים במלחמה, פגשנו את ליעם אהרון, אחיו בן ה-16 של סמ"ר אילי, שסיפר על השתלשלות האירועים באותו יום שבת, ועל גבורתו של אחיו שנמנה עם הכוחות שבלמו את המחבלים ומנעו מהם מלהמשיך צפונה בכביש 4 אל עבר יישובים נוספים.

"הם ניהלו קרב יריות ליד צומת יד מרדכי" – הוא סיפר. "המחבלים זרקו עליהם רימונים, אחד מהם גם נפל לידם, אבל הם התאוששו מההדף והמשיכו להילחם. בשלב מסוים, מעיין, לוחם נוסף שהיה עם אילי, קיבל קליע בישבן ואז קליע בקרסול ולאחר מכן אילי נורה בראש.

"איתי, שהיה איתם, נהרג גם הוא באותו רגע" – הוא הוסיף. "לאחר מכן מעיין עשה את עצמו מת וכשהמחבלים התקרבו הוא הצליח לנטרל אותם. בהמשך הגיעה חוליה נוספת של מחבלים, אבל כבר הגיע כוח נוסף לגבות אותם".

סמ"ר אילי ז"ל, האח האמצעי מבין שלושה אחים, ליעם הוא בן הזקונים במשפחה. שבוע בלבד אחרי שנהרג הוא היה אמור לחגוג 21. "ביום הולדת שלי הוא הביטח לעשות לי ולחברים שלי על האש ולבוא לשמח אותי עם החברים שלו" – הוא אומר בכאב. "הוא גם הבטיח לקנות לי סוני 5".

"אילי היה אדם מלא שמחת חיים וחייכן" – הוא המשיך וסיפר על אחיו הי"ד. "אחרי שהוא נהרג, שמענו סיפורים מרגשים על כמה שהוא אהב לתת והיה אכפת לו מאחרים. מסתבר שאת הכסף שהוא היה מקבל לבסיס הוא היה נותן לחיילים בודדים, שיהיה להם לאוכל ולמה שהם צריכים".

יהי זכרו של סמ"ר אילי ברוך. ה' יקום דמו.

צילום: עופר אשטוקר