טל רוכמן מאשדוד הוא מפיק ויוצר מוזיקה עוד כשהיה בן 8. לא היו לטל חברים כיוון שהוא לוקה בתסמונת טורט וסובל מ'טיקים', התלבש שונה ושמע מוזיקה שונה. הלך בדרך שלו וממשיך בה עד היום והיום הרבה אנשים הולכים אחריו. התמודד הרבה שנים עם עודף משקל ולאחרונה רזה 40 ק"ג.

הוא נחשף לתוכנה של יצירת מוזיקה כשישב מול המחשב ובגיל 11 כבר רכש ציוד ובנה אולפן ביתי. בגיל 12 החליט שהוא לא אוהב את המוזיקה שלו- אלקטרו האוס ודאנס והחליט שהוא רוצה להתקדם בתחום ולקח את הדברים ברצינות.

בשנת 2012 אימץ את מוזיקת הדאבסטפ- שמכילה עיצוב סאונד וסינטזה יותר מורכבת להכנה, נכנסה חזק לסצנה ורוכמן אימץ לעצמו שם במה: "BORDER" שלא יצר שינוי בחשיפה שלו או בתשוקה שלו מבחינה מוזיקלית. לאחר שבוע ישב עם חבר שגם עשה דאבסטפ שהמליץ לו לעשות איתו יחד קטע והחליף לשם הבמה איתו הוא מופיע עד היום "SEX WHALES" ("סקס וילס") ומיד רץ עם השם בסושיאל מדיה והתחיל לצאת מגדרו כדי לעבוד קשה.


הוא למד את המוזיקה בעצמו, העמיק בה והתייחס  לקריירה המוזיקלית שלו בשיא הרצינות. הוא התחיל עם הדאבסטפ במשך כמה שנים ולאט לאט התפתח, הופיע בגיל 15 בפריז. עם השנים התפתח לדברים שונים דברים אקוסטיים כמו רוק, ג'אז והיפ הופ וגם דברים אלקטרוניים יותר קלילים ומנגד מעניינים.

בואו לשמוע קצת המוזיקה של רוכמן:


אתה כועס על הילדים מבית הספר?
"אני לא כועס על הילדים האלה, אני חושב שכל הדברים האלה בנו אותי. היה קשה וזה לימד אותי להתמודד עם הרבה דברים ולפתח חסינות מול הרבה סיטואציות שעוזרות לי גם היום בתחום המקצועי".

אז אתה אולי מודה על זה בדיעבד?
"לא היו לי חברים בכלל ויצרתי לעצמי חברים והעברתי זמן מול משחקי המחשב ואולי דווקא בגלל הילדים שהציקו לי והביאו אותי למצב שאני בודד בגיל 17 אני מצליח ברחבי העולם ומתעסק בדבר שאני הכי אוהב".

איך היחס של ההורים לגבי הקריירה שלך?
"ההורים שלי תמיד היו בעד המוזיקה, הם לא אהבו את הרעיון לגבי זה שעזבתי את הלימודים. הייתי נער וזה נחשב חריג אבל נלחמתי להסביר להם שיש לי מסגרת, בתור עצמאי שבה אני מצליח ומתפתח והתמיכה שלהם מקסימה ומלאה. אם הייתי ילד סגור שלא מקובל בחברה, היום יש לי קהל בכל העולם- זו גאווה בשבילם".

תמיד אהב משחקי מחשב, לאבא שלו יש עסק למחשבים. אהב כל דבר שאפשר ללמוד, נושאים כאלה שלא לומדים בבית הספר. ההורים שלו בעצמם מאד אוהבים מוזיקה והיו קונים לו דיסק מוזיקה בכל יום חמישי. עם הזמן היה מבקש מוזיקה פחות פופולארית ומסחרי... קיבל תמיכה וגב תמידי מההורים.

בשנת 2015 עזב את הלימודים, אחרי שכבר הופיע בחו"ל. מכיתה ז' היה נעדר מהלימודים, בכל סוף שנה הייתה תהייה לגבי האם יעלה כיתה... עד שקיבל פטור ממשרד החינוך. מעבר לזה הוא למד מיוזמתו במכללת BPM ועושה הרבה מוזיקה ושיתופי פעולה, מופיע ברחבי מול עשרות אלפי אנשים ויש לו עשרות מיליוני צפיות ועוקבים בכל הרשתות החברתיות.

חשוב לציין שבסיפור של רוכמן שום דבר לא בא ב'בום' – לקח לו הרבה זמן עד שהגיע לתהילה, עבד קשה במשך שנים ארוכות. משקיע את כל כולו למוזיקה, כל יום מידי יום. התחיל להופיע בישראל בגיל 12, ההופעה הראשונה התקיימה בירושלים. הוא התחיל לפוס שם בירושלים ותל אביב והתברג בליין היחיד בארץ שעושה מסיבות דאבסטפ- "בייס קאמפ" במועדונים שונים בתל אביב, עם אמנים שונים מהארץ- ב-7.7 הם עושים מסיבה בלבונטין 7 (גילאי 18+).

על הדרך, סתם שתדעו- תסמונת טורט היא לא באמת העניין של לקלל. יש הרבה טיקים שונים, מילים מיוחדות לא שגרתיות שיוצאות כמו "אפצ'י" ולא ניתן להשאיר אותן, כחלק ממערכת עצבית נוירולוגית.

הוא בחור מאוד חיובי והומוריסטי, הוא מחליף צבעים בשיער ויש לו "סטייל" מגניב ואמירה אחת מאוד חשובה לבני הנוער: "תהיו מי שאתם, לא משנה בני כמה אתם ותעשו מה שעושה לכם טוב- הכל אפשרי".