יש תמונות שלא יוצאות מהראש. אחת מהן צולמה בשבוע שעבר, ובה אישה קשישה נמלטת מאימת הצלמים שצבאו על ביתה וניסו לחלץ ממנה מילה על הבן שלה. היא לא סלב, היא לא זמרת, אפילו לא שחקנית מפורסמת. סתם אמא של דודו אהרון, שלפני כמה חודשים פתחה את הפה ועשתה איזה כישוף לכאורה, אבל דומה שמי שכושף הם דווקא אלה שרדפו אותה כאחוזי תזזית. ציפורה אהרון היא לא הנושא, היא רק פועל יוצא של סיפור פולקלור שיצא משליטה במסגרת חגיגות השמחה לאיד על מה שקרה לבן שלה, דודו אהרון.

כמה וכמה זוגות בביצת הסלבס המקומית התפרקו באחרונה, ואיש מאיתנו לא יכול לתאר איך נראים ההורים שלהם. צלם לא חיכה להם מתחת לבית, הכותרות לא היו עליהם. את ציפורה אהרון לעומת זאת כולנו יכולים לזהות, בין אם במציאות ובין אם בדמות המגוחכת שיצרו לה ב'ארץ נהדרת'. כן, יש לה חלק לא מבוטל בכך, אולם דווקא ברגעים הכי קשים של הבן שלה, מי שבחר להפנות אליה את הזרקור כאילו שהכישוף שלה הצליח, כנראה חי בעולם מכושף משלו. כבר אמרו חכמינו כי אין שמחה כמו השמחה לאיד, אבל הפעם הלכנו רחוק, רחוק מדי, בלי לזכור שבקצה יש זמר ויוצר מוכשר שרואה איך החיים שלו שוב עוברים טלטלה ועוד מייחסים זאת לכישוף.

הזמרים המזרחים תמיד ידחפו קדימה את עניין המשפחתיות, את האמא, האישה, החברה או הילדים כדי לשדר אותנטיות וחמימות. לפעמים, כמו במקרה של אהרון, צריך גם לדעת לעצור, בטח אחרי תשעה חודשים מאז הטקס ההוא. אולי זה החיבור לעולמות אחרים שיצרה ציפורה אהרון ואולי זו פשוט העובדה שאת אנשי המזרח אפשר לרמוס בקלות יתר, לייצר סנסציה במקום שאין ולומר בפה מלא שמי שביקש חשיפה צריך להתמודד גם עם הצד השלילי שבה.

אהרון נמנע במשך חודשים מלהתראיין על מה שקרה עם אמא שלו ובכלל. הוא הוציא שירים מצוינים (האחרון על הפרידה והריכולים סביב) קצת שינה תדמית וכיוון. הוא הניח את הפרשה המביכה ההיא בצד, רק בשביל לגלות שהיא חוזרת אליו בדלת הקדמית אחרי שהקשר הזוגי שלו התפרק. זה לא מגיע לו, בטח לא עכשיו כשהכל טרי, אבל מהם רגשות של בן אדם לעומת עוד פיקנטריה על אמא שיושבת בקריית עקרון ומכשפת את הילד שלה, ואנשים שמרגישים שזה הרגע לחגוג עליו, שלא באשמתו?

החמישייה

סטטיק ובן אל חזרו עם שיר חדש, 'זהב', ברוח שנות ה־70, בקליפ מושקע סטייל סרטי גריז ואסקימו לימון. התוצאה: משהו בין יהודל'ה לבנצי.

תנו בכבוד למשה בונן שחזר מארצות הברית עם אלבום משובח ויארח הערב (5 בפברואר) את שלום חנוך בזאפה תל אביב, כי אם כבר בא הביתה, אז עד הסוף.

בר כהן אמנם זכתה ב'אייל גולן קורא לכם', אבל הסינגל הראשון שלה, 'עברו לילות', רחוק מלהיות מזרחי או ים־תיכוני, ובכל זאת הוא טוב מאוד גם בלי שום הגדרות.

'היי את' של איתי לוי מוכיח שוב מדוע מדובר באחד הצעירים המבטיחים בז'אנר הים תיכוני, ולשמחתי הוא גם מממש את הציפיות ממנו.

שימו לב ליגאל פילר שמוציא שיר חדש, ישתתף בסדרה 'משיח' עם אודי כגן, וגם יגלם את דמותו של רון פונדק בסרט 'יומני אוסלו'. 

סינגלים: שיר לוי מבריק
שלומי שבת - מאוהב מדי. כמה דבש, כמה מתיקות וכמה שמאלץ מכיל השיר הזה, שממשיך את הקו המאוהב של שבת שהפך למומחה לשירים דביקים ולוקח את זה לקצה. נו מה, יש לזה קהל שרק מחכה להתרגש משירים כאלה, אבל זה כבר מתחיל להימאס ולא מחדש שום דבר מלבד לשפוך עוד דבש.

דניאל ארזי - בלבי. היא הייתה בצעירי תל אביב, חדלה לשיר אחרי מות אביה ועכשיו חוזרת עם סינגל ראשון שמנסה לרגש ולגעת, ולא ממש מצליח. ארזי היא חומר גולמי עדיין, בוסרי, לא מעובדת, ולטעמי הייתה צריכה עוד קצת להשתפשף לפני שרצה להוציא שיר ראשון. נמתין לשיר הבא.

פאר טסי - הכל זה בגללה. הגיע הזמן לעצור ולשאול לאן טסי לוקח את הקריירה שלו, כי כרגע זה נראה שההתרסקות לא נמצאת רק בראש של המבקרים. שיר סתמי, מיותר, מביך, כזה שמעלה תהיות באשר לבחירות החומרים של מי שפעם נגע בפסגה אבל שוב ושוב מוכיח שהוא זמר של שיר אחד בלבד, עם כל הצער שבדבר.

אמייה - חולמת. יש להן קצב טוב, לוק נכון, וניכר שהן יודעות את העבודה. שיר קליל, קליט, פופי ועכשווי, שמבליט את היתרונות הווקאליים של מזל דמנסיה ויעל מנטסנוט, שיודעות את העבודה ומהוות קולות מרעננים במיוחד. בכלל, דומה שהעקביות של הצמד עושה את שלה והן על המסלול הנכון.

שיר לוי - כוסות ריקות. איזה קצב טוב יש לשיר הזה, שקצת מזכיר משהו שבכלל שייך לבום פם ולא ללוי. הביצוע מרענן, העיבוד משגע, ולוי מביא כאן שוס שתופס כל אוזן ומצליח לעורר געגועים לשירי שנות ה־70 במקצב ובניגון של התופים. כיף של שיר, שעושה לזוז.

אבי סינואני - ילד. הקול של סינואני תמיד מרגש, גם כשהוא הולך לכיוון קלישאות די חבוטות על הטפה לילד על דרכי העולם (שיר דומה מאוד לשיר 'ילד' של מרגול) ובכלל דומה שמדובר בשיר סיכום של כל שירי 'הורים שרים לילדים' שיצאו בשנים האחרונות. אז זה עוד אחד מהם, ואני בטוח שיימצא מי שיאמץ אותו אליו.