מוצ"ש הקרוב בבית יד לבנים: המופע חוויה גיאורגית עם יוני אילן מאשדוד
19.06.16 / 10:05
יוני אילן מאשדוד, יופיע במוצ"ש הקרוב בבית יד לבנים ביוזמה מפרגנת של משה בוטרשווילי המשנה לראש העיר ד"ר יחיאל לסרי והממונה על הספורט ויוסי עטר, כשהוא מלווה בהרכב נגנים מלא, יארח אמנים מקומיים בני העדה הגיאורגית וזמרות אורחות מחו"ל ומבטיח חגיגה על הבמה- בעברית, אנגלית ואיך לא, בגרוזינית. סיפור של גבר בן 38, נשוי+ 2 שלא מתבייש בזה שהוא רוצה להיות מוכר (סלב') אבל לא מחפש קיצורים דרך תוכניות ריאליטי, ושם את כל כספו וזמנו כדי לעשות מוזיקה, לשמח ולרגש אנשים.
אחרי שריף הילד הדרוזי ומוג'דה הילדה הטורקייה, הגיע זמנו של "יונה- הילד הגרוזיני". רק שהילד הזה כבר בן 38, נשוי+2. יוני אילן נולד וגדל בירושלים. הוא עבד במשך שנים רבות בחברת אינטל לאחר שסיים את לימודיו בתחום ההנדסה, ולאחר שנה אחת בה עשה 'רילוקיישן' עם אשתו וילדיו לפורטלנד במסגרת עבודתו בחברת אינטל בקרית גת, חזר לישראל והחליטו לעבור להתגורר בעיר אשדוד.
לפני שנה וחצי פרש מרצון מהעבודה והחליט שעיקר עיסוקו יהיה מוזיקה. במקביל הוא עובד בחברה שנותנת שירות בתחום אדריכלות ואלקטרוניקה. לראיון הוא מגיע עם חברו הטוב שמוליק דואק, שמלווה ותומך באמני העיר אשדוד להצלחות, הופעות והתפתחות בתחום המוזיקלי.
מתי התחילה קריירת המוזיקה שלך?
"הופעתי לראשונה על במה בגיל 6, בבר המצווה של דוד שלי. בכלל, גדלתי בבית מוזיקלי והושפעתי בעיקר מסבי ודודי, כיוון שהוריי התגרשו בגיל צעיר ותפסו את מקומו בחיי. סבי ניגן על תוף ושר ודוד שלי ניגן על אורגן ושר, ואני הייתי מצטרף אליהם ושר יחד איתם. אני זוכר תקופות שלמות וארוכות שכולם היו חוזרים מבית הכנסת ומגיעים אלינו הביתה, פותחים שולחן, שרים ומנגנים בגרוזינית שירים פופולריים של העדה".
שר בגרוזינית, אבל גם בעברית
מריקודי עם לשירה
"סבא שלי רצה שתהיה לנו מסגרת ושלח אותי ואת אחי ללמוד לרקוד ריקודים גרוזיניים בלהקה על עולי ויוצאי רוסיה בישראל בירושלים, אצל מיכאל ספיר. היינו מגיעים לשם שלוש פעמים בשבוע לפחות, תוך הקפדה על משמעת גבוהה. תוך כדי ריקודים התקדמתי והפכתי לרקדן 'סוליסט' בלהקה והופעתי בתוכניות כמו "זהו זה", אצל דידי הררי, עם להקת פנצ'ר ועוד... קיבלתי במה בלהקה לעלות לשיר גם והתחלתי להתפתח בתחום השירה".
צריך להבין רגע כמה נקודות בנוגע לתרבות הגרוזינית. ראשית, החליטו לפני כ-8 שנים בגרוזיה, לשנות את השם לגיאורגיה ולכן, על אף הבלבול- אין שתי תרבויות שונות "גרוזינית" ו"גיאורגית". שנית, עולם המוזיקה הגרוזיני מתלווה לרוב בריקודים מסורתיים כמו "ריקוד מלחמה" או "ריקוד השיכורים": הגברים למשל, רוקדים על אגרופים קפוצים ושולחים את זרועותיהם ימינה ושמאלה, כך שנראה כאילו הם מתופפים לעצמם על החזה והנשים רוקדות בתנועות חינניות שנראות כאילו הן מבריגות מנורה.
"המוזיקה הגרוזינית היא לרוב שמחה, אבל יש גם אמנים ששרים מוזיקה "שבורה"- שירי עצב, כאב ודכאון שיכולים לגעת בכל אדם", מסביר אילן.
בגיל 16 הפסיק אילן לרקוד בלהקה הגרוזינית, רוב הבוגרים בני העדה הגרוזינית עזבו... הלכו לצבא ורובם התחתנו בגיל צעיר. אילן עבר להופיע בלהקה ישראלית בניהולם של אורי פיינמן ואורן אללי למשך שנה. במקביל פרנס את הבית כיוון שאמו לא יכלה לעבוד והתמקד בלימודיו והפך לטכנאי אלקטרוניקה. תוך כדי המשיך להופיע בעיקר באירועים משפחתיים וכזמר ורקדן אורח.
אילן שר ומנגן על פסנתר ואורגן ומתופף על כלי גרוזיני- מסורתי בשם "דולי". הוא כותב מילים לשירים בעברית ולאחר מכן הופך אותן לגרוזינית או משאיר בעברית, תלוי לאיזה משני האלבומים שלו הוא בדיוק עובד.
למה לא הלכת לאחת מתוכניות הריאליטי שמגלות כישרונות?
"לא הלכתי מעולם לאף אודישן. האמת היא שלא האמנתי בעצמי, לקום בגיל מבוגר יחסית ולמצוא אומץ. עבדתי שנים באינטל והייתי מבוסס כלכלית אבל פחדתי שאני לא מספיק טוב. היום אני מאמין שאני טוב. מבער לזה אני לא מאמין בריאליטי- סיימתי בימים אלה לעבוד על אלבום בעברית... נותר רק השלב של לעשות "מאסטרינג". שלחתי כמה שירים לרדיו, בסגנון ים תיכוני- פופ קליל. הוצאתי על הסינגל הראשון כ- 100 אלף ₪ והשיר לא עבד, מה שלא נתן לי "דרייב" להמשיך... נתתי לאנשים מהתחום לשמוע והרבה פעמים אמרו לי שאני ממש טוב וששווה לי לנסות. פרסמתי בפייסבוק ובחורה בשם עינת הולנדר שהיא פרופסורית למוזיקה וכתבה לכל האמנים הגדולים בארץ שמעה את זה וזיהתה פוטנציאל אדיר. סיפרתי לה שאני קצת מפחד. הגעתי דרכה לנדב ביטון- מיק מוזיקלי שעבד עם עמיר בניון, עומר אדם וגדולים אחרים... הגעתי אליו לאולפן ושרתי לו את "כשאת עצובה" של עמיר בניון מבלי לדעת שהוא עבד איתו. אחרי הפזמון הוא הפסיק אותי ואמר לי שהוא רוצה לעבוד איתי. עבדנו על שיר בשם "את האושר שלי", שיר חופה שלצערי לא עבד".
אחרי כל ההשקעה והכישלון של הסינגל הראשון... מה השתנה?
"בהתחלה התרסקתי. הרגשתי שאף אחד לא מעריך את ההשקעה שלי. הוצאתי עוד שני סינגלים וקיבלתי המון אהדה ואהבה מהקהל- דרך הפייסבוק וכשהופעתי על הבמות באירועים משפחתיים של בני העדה- אנשים התרגשו והתלהבו מהקול שלי". 
מה קורה איתך היום?
"לפני שלוש שנים, כשהייתי בן 35 חזרה אליי האהבה והכמיהה למוזיקה. מצאתי את עצמי יושב בחדר העבודה שלי בבית, כותב שירים ומקליט את עצמי. היום אני פורח ומופיע בעיקר מול העדה הגרוזינית- לאחר החלטה מושכלת ומודעת בהתמקדות בקהל יעד ספציפי ולא לנסות להתחרות באמנים המזרחיים שמציפים את השוק. בחורה בשם חיה מוסגריאשווילי שמעה אותי שר שני שירים והזמינה אנשים לפני כשנה למופע מיוחד שלי ומאז נפתחו הדלתות ושיתוף הפעולה הפך לפורה".
אישה בונה אישה תומכת
"אשתי עשתה לי יחסי ציבור בהוצאת הסינגל השני לתחנות הרדיו, שזכה להשמעות בתחנות רדיו שונות, מבלי להיות מקצועית או בעלת ניסיון בתחום. בכלל, אשתי וילדיי תומכים בי ותמיד איתי בעשייה וביצירה ואין מאושר ממני על כך. עורכי המוזיקה בתחנות הרדיו אמרו חד משמעית שזה או ששיר עובד או שלא והסינגל השני התחיל לתפוס- קיבלתי מאנשים שונים הודעות בפייסבוק והרגשתי שאני עושה טוב ואז הוצאתי סינגל שלישי והתחלתי לתפוס תאוצה- אבל לא קיבלתי מזה הופעות ופרנסה".
תרבות הלייקים לא נותנת כסף
עם כל הכבוד להשמעות ברדיו, גם אם השמיעו את אחד משיריו של אילן ברדיו, מעטות היו הפעמים שהזכירו את שמו ולכן קשה היה לקשר את השיר המצליח אליו. הסינגל השלישי הביא אותו לתוכנית של ירון אילן בערוץ 24, שם הוא דווקא שר בגרוזינית בתוכנית מיוחדת של "עדות", שם ראה אותו ישראל בונדק- מחלוצי המוזיקה המזרחי ברדיו, יוצא ה"פנתרים השחורים". הוא אמר לאמא שלי כשהייתי בן 10 שהוא מוכן להשקיע בי, בתנאי שאופיע בגרוזינית. הגעתי יחד עם הזמרת אילנה שגב".
חזק בקטע הגיאורגי
שיתופי פעולה והופעה על במות נחשקות ברחבי הארץ ובאירועים מספקים את אילן כיום. במקביל לאלבום שלו בעברית הוא שוקד בימים אלה על אלבום בשפה הגרוזינית. בניגוד לאמנים אחרים שחוזרים לשורשים לאחרונה כמה שמסתמן כטרנד, אילן מעולם לא עזב או התנתק מהשורשים שלו. "קיבלתי חום ואהבה מהקהל הגרוזיני שלא קיבלתי בשום מקום אחר. היו אנשים ספציפיים כמו יוסי עטר שנתן לי להופיע על במות ומעריך את מי שאני אבל ברמה הארצית אין לי תודעה ציבורית".
אילן הגיע להחלטה עם עצמו שאם הוא מקבל את האהבה הגדולה מהקהל הגיאורגי, הוא צריך להשקיע הקהל הזה בחזרה ובימים אלו שוקד על הלאבום השני שלו בכלל, שהוא גם הראשון בגרוזינית.
"להיות סלב זה שיכירו את השם שלך וידעו לקשר בין היצירה שלך למי שאתה. יש לי את השאיפות הללו ויש לי חלום להגיע לכל אדם ומשפחה. זו המטרה שלי. אין לי חלום להיות בתוכנית ריאליטי אבל שאם מישהו יראה תמונה שלי הוא ידע לומר מה אני שר".
למה לאנשים לבוא להופעה שלך?
"אני מגוון בכל הופעה. גם אם אני שר את אותו השיר תמיד ההגשה תהיה שונה. אני חושב שיש לי קול ונעימות שלא רואים בכל מקום, קשה לי להעיד על עצמי ואני מניח שצריך לבוא לשמוע ולראות כדי להבין. גם אם אני שר בגרוזינית, למוזיקה יש קסם מיוחד שלא תמיד חייבים להבין את המילים כדי להצליח להרגיש דרכה משהו. אני עושה מוזיקה מאהבה ואני מנסה להעביר את זה כחוויה על הבמה".
השבוע ייצא שיר ראשון מתוך האלבום המקורי הראשון בגרוזינית אותו הלחין אילן ושר יחד עם הזמרת אילנה שגב, שכתבה גם את המילים בשם "עיניים כחולות"...
איך נוצר המופע הקרוב ומה צפוי בו?
"הציפייה שלי היא שאנשים לא ישארו לשבת בכיסאות אלה יקומו לרקוד. יוסי עטר הזמין אותי להופיע באירוע פתיחת בית האמנים החדש ע"ש אריה קלנג יחד עם אמנים אשדודים נוספים. בקהל, ישב מר משה בוטרשווילי, שהטיל עליי משימה ואמר לי שהוא יודע מי אני. אמר לי שהוא רוצה שאקח אמנים בני העדה והבטיח שייתן לי במה. חייב לציין שהרבה אמנים לא קיבלו את הבמה הזו ולגמרי זכיתי. אין עיר אחרת בישראל שמקדמת כך את בני העדה הגיאורגית וזה מרגש, זו חשיפה ענקית עבורי בעיר ואני רואה את המופע כקונצרט בו אני אארח שבעה אמנים כולל להקת "שיק שק שוק"- רקדניות הבטן. יהיו חומרים מקוריים ו'קאברים', שתי זמרות מגיאורגיה שמר בוטרשווילי הזמין לארץ במיוחד לקראת המופע והכרנו רק בחזרות ,אמנים מקומיים והמון הפתעות בהפקתו של יוסי עטר".
המופע יתקיים במוצ"ש, 25/06/2016, בשעה 21:30 בבית יד לבנים.
עלות כרטיס: 70 ₪, משך ההופעה כשעתיים.
עקבו בפייסבוק
עקבו באינסטגרם
