יום כיפור, וגם ימי החג הארוכים שלפנינו, הם הזדמנות להיכנס אל תוך עולם רחוק, חדש ומסעיר. הנה מקבץ מן הספרים החדשים והמומלצים שמחכים לכם בחנויות הספרים.

העיר העשרים ושבע, ג'ונתן פראנזן (עם עובד)

1984. סנט לואיס, שמאה שנים קודם לכן הייתה השער למערב הפרוע והעיר הרביעית בגודלה בארצות הברית, דועכת בשיכחונה על גדת המיסיסיפי. ס' ג'אמוּ, צעירה מסתורית מהודו, ממונה לראשות המשטרה המקומית, וזמן קצר לאחר מכן אוחזת רוח סערה בעיר המנומנמת. תנופת בנייה חריגה, מעשי טרור, שוחד מיני ועיתונות מוטה הם רק כמה מסימניה. האם יצליח מרטין פרובסט, מהנדס הבניין ישר הדרך, לעצור את שטף השחיתות? 

מילים ששמרתי בלב, הלן קאלן (ידיעות ספרים, פן)

ויליאם וולף עובד כבלש מכתבים במחלקת המכתבים המתים של מזרח לונדון. מדי יום הוא מנסה לפתור את התעלומות שמאחורי מאות מכתבים וחבילות שלא הגיעו ליעדם, ולסייע להם להשלים את מסעם. כשהוא מתחיל למצוא מכתבים אשר נכתבו על ידי אישה בשם וינטר לאהובהּ (שאותו מעולם לא פגשה), הוא משתכנע שלמעשה כתבה אותם עבורו. נישואיו של ויליאם מתפוררים, ומכתביה של וינטר מציעים לו מפלט ואפשרות רומנטית חלופית. הוא נקרע בין המציאות הקשה של מערכת היחסים הבעייתית שלו עם אשתו לבין הריגוש מאהבה חדשה עם וינטר, לו רק היה יכול למצוא אותה. בעזרת הרמזים ששתולים במכתביה מתחקה ויליאם אחר מה שעשויה להיות התעלומה החשובה ביותר שהתגלגלה לפתחו כשהוא נחוש לפצח אותה.

הראיון האחרון, אשכול נבו (כנרת זמורה-דביר)

סופר מנסה לענות על ראיון שנשלח אליו מאתר אינטרנט. בדרך כלל התשובות שלו בראיונות כאלה מחושבות. זהירוֹת. אבל הפעם הלב שלו עומד להישבר, החיים שלו מאיימים להתפרק, והוא נחוש לכתוב את האמת העירומה. הפגומה. 

הוא רק לא בטוח שהוא זוכר איך עושים את זה.  

כל שאלה בראיון האחרון היא חור מנעול שקשה להתיק ממנו את המבט, וכל תשובה בו חושפת שהאמת היא הגרעין של השקר – ולהפך. זהו רומן מפתיע, מתעתע, מענג ונוגע ללב, שהאינטימיות שהוא יוצר עם הקורא נועזת ושוברת מוסכמות. 

 המנהרה, אברהם ב. יהושע (הקיבוץ המאוחד)

צבי לוריא, מהנדס דרכים בפנסיה בן72, מתחיל לשכוח שמות פרטיים ולסבול מתקלות זיכרון נוספות ומבלבולים. כדי לעכב במעט את התפתחות השיטיון (קיהיון) שלו מארגנת לו אשתו, בעצת הנוירולוג, תעסוקה במקצועו, להתלוות כעוזר־בלי־שכר אל מהנדס צעיר המתכנן כביש צבאי סודי במכתש רמון.

שיטוטיו בתל־אביב ובנגב הם קומדיה ססגונית ושנונה של מצבים, שדמיונו הבלתי־נדלה של יהושע מזַמן לנו בהם חדוות קריאה יוצאת־דופן. שכן לוריא, במקום להתאבל על הידרדרותו, חוגג משועשע את השינויים ההולכים ומתעצמים באישיותו. מוחו המתכרסם, זהותו המתרופפת, השיטיון הקל שלו המתגלה דווקא כגורם משחרר ויצירתי, נוסכים בו העזה וחירות עליצה, עד כדי כך שמצבו נראה לעתים כמין תעלול שהמציא לעצמו לתועלתו ולהֹנאתו. גולת הכותרת של תכנון הכביש הסודי היא רעיון אובססיבי לחצוב מנהרה אבסורדית בגבעה כפולת דבשות כדי להימנע מלפורר אותה. על פסגתה מסתתרים "שוהים בלי זהות" – אב, בתו ובנו, פלסטינים הנמלטים מזהותם לאחר שהסתבכו הן עם הרשות הפלסטינית והן עם הישראלים.

במצבו לוריא כבר אינו מסוגל להיות מודע להשתמעויות הארוטיות והפוליטיות של המנהרה, שרק שיטיונו היה מסוגל להגות אותה ולשכנע שהיא אפשרית וחיונית. 

האחרות, שהרה בלאו (כנרת זמורה-דביר)

תיק־תוק תיק־תוק... שום־תינוק שום־תינוק...

פעילה פמיניסטית מתגלה בדירתה ללא רוח חיים, קשורה לכיסא, לידיה מודבקת בובת תינוק ועל מצחה חרוטה כאות קין המילה 'אמא'. כאשר שחקנית ידועה נרצחת באותו אופן פולחני, התקשורת כמרקחה, והמשטרה מחפשת אחר החוט הקושר בין הנשים. 

חבויה בין בובות השעווה של מוזיאון התנ"ך שבו היא עובדת, שילה הלר, גיבורת הספר, יודעת היטב מהו. היא גם יודעת היטב שהקורבנות לא היו הראשונות ששילמו בחייהן על הברית החשאית שכרתו לפני שנים, כשהיו סטודנטיות באוניברסיטת בר אילן. מה ששילה אינה יודעת הוא אם היא החשודה? או אולי דווקא הבאה בתור? מי מעוניין להרוג נשים המסרבות להביא חיים לעולם, ולמה? 

לשאלות של שילה יש תשובה אחת. אבל זו התשובה היחידה שהיא אינה מוכנה לקבל.

דירה בפריז, גיום מוסו (כנרת זמורה-דביר)

מדלן, שוטרת לונדונית צעירה, שוכרת סטודיו בסמטה פריזיאית קסומה כדי להתבודד ולנוח. אבל באותו יום ממש מגיע לסטודיו גספר, סופר מניו יורק, כדי לכתוב בבידוד. בגלל טעות של מתווך דירות, נגזר עכשיו על שני המתבודדים הללו להיות ביחד. הסטודיו השתייך לצייר המפורסם שון לורנץ, שמת לפני שנה והשאיר שלושה ציורים שנעלמו.

מדלן וגספר - המוקסמים מגאונותו ומסוקרנים מגורלו המר - מחליטים לשלב כוחות כדי לאתר את הציורים רבי הערך האלה. אין להם דרך לדעת, שכדי לחדור לסודו האמיתי של שון לורנץ יהיה עליהם להתעמת עם השדים שלהם עצמם, בחקירה שתשנה את חייהם לנצח.

 ג'יין יאנג הצעירה, גבריאל זווין (תכלת)

זהו סיפור מוכר. ופשוט. אישה צעירה מתאהבת בגבר. הם מנהלים רומן. היא פנויה. הוא נשוי. וכדי לסבך את המצב עוד יותר, הוא גם הבוס שלה. חייו של אחד מהם ייהרסו. כלומר, של אחת מהם. כבר אמרנו, סיפור מוכר.

כדי להציל משהו מכבודה האבוד, בורחת האישה הצעירה הרחק. מחייה שלה, ממשפחתה, מהישגיה המקצועיים. היא אפילו משנה את שמה. מעתה היא "ג'יין יאנג". אבל האם באמת אפשר לברוח מהעבר?

גברת בירד היקרה, א"ג פירס (ידיעות ספרים, תמיר סנדיק)

אמלין לייק חולמת להיות כתבת מלחמה תחת אש, אבל במקום לקיים ראיונות במשרד המלחמה או לרוץ בין השוחות בצרפת, היא מוצאת את עצמה בתפקיד של קלדנית במגזין הנשים” ידיד האישה”, תחת פיקוחה של העורכת מטילת האימה גברת הנרייטה בירד.

לגברת בירד יש דעות מוצקות בנוגע למה נכון ומה לא ובנוגע למהי ההתנהגות המצופה מהנשים שנותרו בעורף, ובטור העצות שלה, “גברת בירד היקרה”, היא מוכנה לתת מענה רק לשאלות שעולות בקנה אחד עם אמות מוסר נוקשות. אמלין נדרשת להשמיד כל מכתב לא מקובל, אלא שעד מהרה היא מבינה שהמכתבים הללו – מכתבים מנשים שהמלחמה הפכה עליהן את עולמן – הם אלה שבאמת ראויים למענה, והיא מחליטה להשיב עליהם במקומה של גברת בירד.

שבעת אלפים מאתיים חמישים 7250, אילן הייטנר (מודן)

"לפצח קוקוס זה שלב. שלב של שקט נפשי, של פנאי בראש. לפצח קוקוס זה בשביל ההוא עם הידיים של הנגר, ההוא שקודח ארונות, שתולה ערסלים, שיודע לשתוק. לפצח קוקוס זה בשביל ההוא שנהיה כבר חצי מקומי, שיש לו את כל הזמן שבעולם, שחי את הרגע.  מבלי לשים לב, הפכתי לכזה." הכול התחיל אחרי אותו ריב. היא חזרה הביתה  וסיפרה לי: "שלי ודני חזרו עכשיו משנה טיול בעולם  וזה הציל להם את הזוגיות, בוא ניסע גם." "בחיים לא, מה אני משוגע?" עניתי לה.  "מי נוסע לטיול של שנה בעולם?" "זה או שנוסעים, או שנפרדים,  להמשיך ככה אני לא יכולה!" עניתי לה שאין סיכוי, אני בחיים לא נוסע. אבל אז  התקשר אליי בעל הבית והעלה לנו את שכר הדירה. מייד התקשרתי אליה ואמרתי לה: "יאללה, בואי ניסע, אני רוצה לעבוד על הזוגיות."

קורא לה אלה, טל פרידמן (כנרת זמורה-דביר)

זה לא סיפור מפחיד. זה פחד שאף פעם לא קיבל הזדמנות להפוך לסיפור.

אלה זוכרת מעט מאוד על עברה הטראגי: ילדותה בצל אמא מופרעת וסב מפחיד, הפנימייה האלימה והקשוחה שבה התחנכה, ד"ר וייסמן המאיים. רק דבר אחד היא לא שוכחת לעולם — היא ואחיה התאום אלון תמיד יהיו שם אחד בשביל השני. היא יודעת זאת היטב, למרות שלא ראתה אותו או שמעה ממנו שנים רבות. 

כשסבה נפטר והנושים צרים עליה, אלה יוצאת לחפש אחר אחיה, מבלי לדעת שבכך היא מחוללת תגובת שרשרת איומה. אך כשאירועים מוזרים ואפלים מתחילים להתרחש סביבה, ודמויות מן העבר נופלות קורבן בזו אחר זו בשלל מיתות משונות, אלה מבינה שאין דבר מסוכן יותר מהשכחה, וכי עליה לשוב אל המקומות שבהם הכול התחיל ולתבוע לעצמה את עברה. 

קורא לה אלה הוא מותחן פסיכולוגי ייחודי, הצמוד לתודעתה המפורקת של הגיבורה שלו, מספרת לא אמינה שאי־אפשר שלא לתת בה אמון.