פטריק סבג הוא אחד המפיקים הבולטים שהגיעו מאשדוד.

עם קריירה ארוכה ועשירה, חתום שמו על הפקות לאלבומים שנכנסו לפסקול הישראלי כמו אושר אקספרס וקצפת של שלמה ארצי, רפסודה של מאיר אריאל, חלק מהזמן של עידן עמדי ומישהו איתי כאן של בניה ברבי, לצד הפקות עבור שמעון בוסקילה, אמיר דדון, ארז לב ארי, מיכה שטרית, דוד ד’אור, ואת אלבום הבכורה של יובל דיין הזמרת האשדודית המוכרת.

והפעם החליט פטריק לעבוד על אלבום ממקומו האישי, וכבר ב2.6 נוכל לקבל שיר ראשון מהאלבום החדש שלו, שיגרום לכולם בקלות לחזור לאמא עם זר פרחים (כמוני) - הוטל מוגדור - העתיד לצאת באוקטובר, בשיתוף פעולה עם מיטב המסלסלים בארץ, ואפילו ממרוקו.

"מבחינתי זה שונה, הרבה יותר אישי," הוא אומר. "יש שם דקויות מבחינתי שחשובות מאוד בכל צליל שרקום שם. העטיפה של האלבום היא תמונה של אבא שלי וחבר שלו, ואני משתמש בנרטיב האישי בשביל ההשראה. זה מוציא ממני מוזיקה."

טיול לשורשים ולהשראה

"עכשיו אני עובד על אלבום שנקרא הוטל מוגדור," מספר פטריק. "אני גדלתי באשדוד עד גיל 21, עד השחרור שעזבתי לתל אביב. האלבום הוא פרויקט מרוקאי, מוזיקה מהבית. אני נולדתי בארץ, אבל כל האחים שלי וההורים – כולם נולדו במרוקו. הם עלו לארץ ואז אני נולדתי, אני הצבר של המשפחה."

את ההשראה לאלבום כתב במהלך חודש של שהות במוגדור שבמרוקו, העיר שבה גדלו הוריו. "ביוני 23' נסעתי לשם, לעיר שההורים שלי גדלו בה. הייתי שם חודש בטיול שורשים, צילמתי את הבית שבו גדלו, את בית הספר. זה היה מיוחד ומפתיע.

יש שם המון מוזיקאים, מוזיקה שנקראת גנאווה. השכרתי Airbnb, הקמתי שם אולפן קטן, והתחלתי לעבוד עם נגנים מקומיים, דוגם אותם ולומד על המוזיקה המרוקאית. את כל האלבום כתבתי שם בהשראה מהמקום. אחר כך חזרתי לארץ ופתחתי אותו לאורך השנים."

"כשאני הייתי שם, זה הזכיר לי את אשדוד של פעם, של שנות ה-80," ממשיך פטריק. "הכניסה של החולות דרך המדבר, כל העיר יושבת על הים, עיר נמל. מוגדור היה מקום שהיה בו 80 אחוז יהודים, הנמל היחיד בצפון אפריקה שלא עבד בשבת כי כל העובדים היו יהודים. יש שם בתי כנסת שעדיין מפוזרים.

הרב חיים פינטו, הרב הראשי של אשדוד, הכל התחיל שם. הקהילה שם התפרקה ברגע שהרב עזב והם עברו אחריו לאשדוד. זה מאוד הזכיר לי את אשדוד של פעם – האווירה, הנוף, המנטליות. הייתה לי הרגשה של בית."

שילוב בין ישן וחדש

האלבום הוא משחק של בין ישן וחדש, בין שורשים למוזיקה עכשווית.

"אני לא שר באלבום, הוא בעיקר אינסטרומנטלי, ויש בו הרבה אינסטרומנטים מרוקאים לצד ביטים אלקטרוניים מודרניים, הכל דרך הפילטרים שלי. אני לא יודע לסלסל כמו הזמרים המרוקאים, אז הבאתי שיתופי פעולה עם נגנים וזמרים מהארץ וממרוקו."

בין המשתתפים באלבום נמנים שמות כמו יוסי פיין, יהל דורון, אמיר אלייב, חיים אוליאל, ברי סחרוף, עלי אלבחר ושמעון בוסקילה, לצד זמרים מרוקאים. "זה אלבום קונספט, כמו סרט. כתבתי את המוזיקה והעיבודים, וכל אחד מביא את הצבע שלו."

האלבום כאוצר אישי ותרפיה

"אני עושה את האלבום קודם כל בשבילי," מודה פטריק. "כל הסיפור הוא תהליך תרפויטי בשבילי. אני שופך לשם את הגעגועים שלי לילדות, להורים שלי. זה שורש שלא נתתי לו ביטוי כזאת. אני נהנה מזה ומשתף את הקהל."

האם הוא מרגיש שהוריו ליווה אותו בדרך? "כן, גם שם הרגשתי אותם, נוכחות פיזית כשאני הייתי שם במוגדור. האלבום מדבר עליהם – זה לא סיפורים אישיים, יותר משהו באוויר, משהו אמורפי."

"אני מתאר לעצמי שהם היו גאים מאוד בעצם זה שאני מספר את הסיפור שלהם," מודה פטריק. "אני מביא את העיר מוגדור, שם אותה במרכז – עיר שאנשים לא שמעו עליה. פתאום זה הסנטר ואני מקדיש לזה פסקול שלם."

אהבה למוזיקה מכל העולם

פטריק גדל באשדוד עם פתיחות תרבותית ומוזיקלית רחבה: "אמא שלי הייתה מאזינה למוזיקה אנדלוסית, סודנית, מצרית. דרך זה קיבלתי את זה. אבא שלי העריץ רוסים, העריץ את העלייה, אנשים חרוצים."

"גדלתי באזור ו' באשדוד. זאת הייתה אימפריה של מוזיקת עולם. השכן שלי אהרון היה שומע מוזיקה הודית. הייתי הולך אליו בצהריים והיינו רואים סרטים של אמיטאב באצ'אן,

אולגה השכנה השניה מרומניה ואצלה הייתי שומע שירים אפילו בלקנים. זה ריתק אותי. כל יום חמישי הגרוזינים היו מנגנים במתנ"ס בית לברון עם אקורדיון ריקוד שנקרא 'שלכו' וזה הגניב אותי."

"בימי כיפור הייתי עושה סיבוב עם אבא שלי בבתי הכנסת לפי הזמנים של הפיוטים הכי מעניינים, עם סטייל אחר של מוזיקה, ממש כמו להסתובב במועדוני רוק שונים.

זה משהו שקיבלתי מההורים שלי – פתיחות ועניין לכל הקיבוץ גלויות המגניב הזה, יחד עם אהבה למה שאפשר ללמוד ולקבל, ולא רק הסתגרות במה ששלנו. זה מאפיין את העבודה שלי עד היום – אני רעב למלא דברים."

"המוזיקה הישראלית היא תרכובת של הכול ביחד," מסכם פטריק. "אנחנו לוקחים פיתה ממצרים, שמים שניצל מוינה, עם צ'יפס מצרפת וסלט ערבי – והמיקס הזה הוא שלנו, ישראלי."

כיוצר בסדר גודל שלך, יש לך טיפ ליוצר הצעיר?

"במוזיקה כולנו מנגנים על אותם 7 תווים, רק הטעם שונה. היום קל יותר להביע את עצמך, אתה צריך מחשב וכרטיס קול ותוכל לעשות יצירת מופת. אבל להיות אומן זו לא בחירה, לאומן אין את ההתלבטות, זה ב-DNA שלו.

אם יש לך ספקות, זה לא בשבילך. צריך להיות ALL IN, להתמסר לגמרי בלי לחשוב על התוצאות. זו דרך מלאה באתגרים, אבל אם אתה חי את זה אתה באמת נושם את זה".

"המוזיקה היא המקום שמרכך ומשחרר – 'מוזיקה ואומנות הם קשר לנפש'. ההצלחה מביאה פחדים ואתגרים, אבל חשוב להנות מהיצירה: 'אין דרך חוץ מלהשאיר את זה בצד ולהנות מהיצירה'.

אחרי שנים, אני עדיין נהנה, כי כל יום זה אתגר חדש וסיפור אחר. ואני אומר על זה עד היום כל בוקר תודה. זאת זכות לקום בבוקר ולעשות את מה שאתה אוהב ועוד להתפרנס מזה. כמה אנשים היום כבר מגשימים את עצמם?"

מה הלאה?

השיר הראשון מהאלבום יוצא ב-2 ביוני, והאלבום המלא צפוי לאור באוקטובר. "אני מתאר לעצמי שכל אחד יחווה את זה אחרת. אני לא שולט בזה. כשאני עושה משהו מהלב, אנשים מרגישים את זה. אני לא אדם נוסטלגי או שמרן – אני אוהב לקחת ז'אנרים ולחדש, לערבב צבעים."

הוא מתאר את עצמו כליברציה צבעונית: "סבג בערבית זה מברשת. המשפחה שלי עסקה בצבע, סבא שלי היה צבעי, אבא שלי גם. לפני זה הם היו ציירים. אני מפסל בתדרים, דוגם צבעים במוזיקה ובצילום."

פטריק סבג מזמין אותנו להצטרף אליו למסע מוזיקלי שנולד מתוך געגועים, שורשים ויצירה אותנטית וחדשנית – אלבום שמחבר בין עבר להווה, בין צפון אפריקה לישראל, בין מוזיקה עממית לעיבודים מודרניים.

הוטל מוגדור הוא לא רק אלבום, אלא חיבור מחודש לבית ולשורשים, עטוף ברגש ואהבה גדולה למוזיקה ולמורשת.

ואחרי שנתן לנו להאזין באופן בלעדי באולפן שלו לשיר שצפוי לצאת, ללא ספק אפשר להגיד - יש למה לחכות.