ליואב חמדני (36) מאשדוד, חיבור למוזיקה בערך מאז שהוא זוכר את עצמו. כבר בגיל מאוד צעיר הוא למד מוזיקה ותופים, ובהמשך אף היה חבר בהרכבים מקומיים שונים והופיע על במות מקומיות וברחבי הארץ.

האמנם, לחיים תכניות משלהם ובמילים שלו - היו אלו הבחירות הקטנות שלקח לאורך הדרך אשר הובילו אותו להעתיק את מגוריו לארצות הברית, להקים שם משפחה, להפוך לדוקטור להיסטוריה של ארה"ב ולנהל קריירה אקדמאית כמרצה באוניברסיטאות.

בשלב מסוים, לפני כחמש שנים, החלה לנקר בו המחשבה באשר למקום של המוזיקה בחייו. "הבנתי שהתשוקה שלי להיסטוריה והתשוקה למוזיקה לא צריכות לבוא זו על חשבון של זו" – הוא אומר. "חזרתי לכתוב, הקלטתי סקיצות לשירים ולמעשה לקחתי את הנושא הרבה יותר ברצינות".

חמדני בזמנו לא העלה בדעתו שפרץ ההשראה שיצא ממנו בדמות שירים ומנגינות, יהפכו לימים לאלבום בכורה הנושא את שם אזור ו' בו גדל.

"הכרתי כאן מוזיקאים מוכשרים, אחת מהם היא תמר אייזנמן הענקית שהערצתי עוד לפני שנפגשנו" – הוא מספר. "היא שידכה ביני לבין המפיק מתן בן צבי והחיבור היה נהדר, אבל שבוע אחרי פרצה הקורונה. זו הייתה חוויה אפוקליפטית משהו, ודווקא אז בתוך כל הטרפת כתבתי שיר חדש שמתאר את אותה התחושה שבמרחק בין המסע העצמי לבית, בין הבית שאתה בונה לבית שבו גדלת".

"האמנות שלי, אני חושב, יושבת על המתח בין שתי הנקודות האלה" –הוא מסביר. "מצד אחד הרצון להגשמה עצמית, ומצד שני הגעגוע עד כאב לבית והרצון להיות עם כולם וחלק מהקהילה. באיזשהו מקום הבנתי שאם הייתי נשאר באשדוד קרוב למשפחה, כנראה שלא הייתי מוציא את האלבום הזה".

בשבוע שעבר, אחרי שנים של עבודה, הוא השיק חגיגית את אלבום הבכורה שלו שיצא לצד חוברת מילים המעוטרת באיורים פרי יצירתה של אשתו ענבר, אמנית בוגרת בצלאל, אשר העניקה לדבריו את הפרשנות שלה לאלבום.

"תוך כדי הכתיבה הבנתי כמה אשדוד היא חלק ממני" – הוא אומר. "מדהים שדווקא במקום כל-כך רחוק מהבית, יוצא הסיפור שלי על אותו ילד מאזור ו'...כמעט כל השירים באלבום נכתבו בהשראת זיכרונות ממקומות או סיטואציות שהתרחשו באשדוד".

"השיר "עצים", למשל, הוא בהגדרה שרטוט של זיכרון של מה שהיה פעם חורשת השיטה המלבינה" – הוא מוסיף. "כשהיינו קטנים זו הייתה ממש חוויה להסתובב שם...והשיר "זוכר" נכתב מזיכרון שהתרחש במצודה רגע לפני שהתגייסתי".

בסה"כ נשמע שאתה די מתגעגע.
"אני חושב שזה שלב כזה בחיים, שאתה מתגעגע לתקופה שהרגשת בטוח כילד בעולם, כשלא היית צריך לדאוג לכל הדברים שמבוגרים דואגים מהם. אני חושב שיש מין חופש וחירות בילדות, והילד שבנו מתגעגע לזה".

מה גורם לבן אדם לקום כך פתאום בגיל 36 ולהוציא יצירה לעולם?
"אני מאמין שזה פשוט חוסר מנוח פנימי שמתפרץ החוצה. אם מכוננת בתוכך יצירה, ולא משנה באיזה מישור, היא מנקרת בך עד שאתה מרגיש שאתה חייב להוציא אותה החוצה ולשתף בה אחרים. אני מאמין שאם לא תעשה את זה, זה יאכל אותך מפנים".

מה אתה יכול לספר על התהליך שעברת בדרך להוצאת האלבום?
"בסה"כ עברתי תהליך מאוד רציני עם עצמי. כמתופף אף פעם לא הייתי בפרונט, לא שאני צנוע או ביישן, אבל תמיד הרגשתי מוגן על הבמה מאחורי ההרכב וקיר של תופים. פתאום אתה מוצא את עצמך כשאור הזרקורים עליך והמאבק עם הקול השלילי שבא להוריד אותך הוא תמידי".

מתכנן להופיע באשדוד מתישהו?
"מאוד הייתי שמח להופיע בעיר, זה אפילו נמנה בין הסיבות שלנו לחזור לארץ...בסוף אני כותב בעברית והקהל נמצא בישראל".

אשתך שותפה למחשבות האלו לחזור לארץ?
"אשתי ואני מונעים מתוך מחשבה של מה יהיה הכי טוב למשפחה, ולא בהכרח לקריירה שלי או שלה. האושר של הילדים שלנו הוא מעל הכל".

מה מכאן הלאה?
"השאיפה להמשיך ליצור ושאנשים יאהבו ויתחברו ליצירות שלי".

חפשו את חמדני בפייסבוק או באינסגרם. להאזנה לאלבום הבכורה של חמדני לחצו כאן, לרכישת האלבום כולל חוברת המילים שאיירה האמנית ענבר שריון לחצו כאן!