בכל פעם שנשאלת השאלה מה הם החסמים בפיתוח עסקים קטנים, מיד ניתנת התשובה האוטומטית: הדרת העסקים הקטנים ממכרזים ממשלתיים ומכרזים בשלטון המקומי.

ואמת רבה בתשובה זו. מתברר כי גם משרדי הממשלה וגם השלטון המקומי יחד, מוציאים אלפי מכרזים בשנה. כותבי המכרזים, בין במודע ובין שלא במודע, מבקשים בתנאי הסף דרישות המדירות את רוב העסקים מלגשת אליהם.

ישנן דוגמאות רבות לכך, כאשר הבעיה המרכזית העוברת כחוט השני הינה דרישת מחזור גבוה כתנאי סף.

מה הקשר בין מכרז שהיקפו 500,000 ₪ בשנה לתנאי סף של התמודדות של חברה בעלת מחזור מעל 20 מיליון ₪ בשנה האחרונה. העיוות הזה לא ניתן לגישור. האם המחיר הטוב או השירות הטוב מותנה במחזור הכספי בפער כזה גדול?

דוגמה למכרז אחר בו תנאי הסף היה שהמציע ביצע את השירות הנדרש בעשרה מקומות בעבר ובהיקף כספי של כמה מיליונים. מניתוח החברות הרלוונטיות למכרז עולה כי מדובר במספר בודד של חברות שעומדות בתנאי הסף ועקב כך שוב מודרות חברות קטנות, טובות ורעבות מגישה לאותם מכרזים.

בסוכנות לעסקים קטנים במשרד הכלכלה נעשה ניסיון למנוע את העיוות הזה, ובחלק מהמקרים הסוכנות אכן מצליחה לשכנע את משרדי הממשלה לתקן את המכרז. אולם מסקנה אחת ברורה עולה -

משרדי הממשלה והרשויות חייבות לסייע לעסקים הקטנים והבינוניים להתמודד בכמה שיותר מכרזים.

חובה על כל מי שיושבים בוועדת המכרזים לחשוב ולהתחשב בבעלי העסקים הקטנים, ואיך רצוי לשלבם, לדחוף אותם ולסייע להם להתמודד ואפילו לזכות.

אל לנו לחשוב ש"כל המכרזים תפורים" ומראש לפסול התמודדות. גם החברות הגדולות המתמחות בהגשת מכרזים לא זוכות בכל מכרז וגם הן מתמודדות מול כמה חברות. צריך לנסות, וחלק מהניסיון הוא גם להיכשל לפעמים, על מנת להשיג את המטרה ולהצליח.

העסקים הקטנים והבינוניים הינם מנוע הצמיחה של המשק, והמדינה מצהירה בכל הזדמנות כי היא מעוניינת בעידוד וטיפוח עסקים אלה. בשל כך, חשוב לעבור לשלב המעשי ולאפשר את שילובם בעוגת המכרזים הציבורית, ויפה שעה אחת קודם.