מתחתנים מאוחר מאי פעם

 אחד הגורמים האפשריים לתופעה, הוא גיל הנישואין ההולך וגובה. מאז שנת 2005, זינק גיל הנישואים החציוני מ-27 ל-29.9 עבור גברים ומ-25.5 ל-28.1 עבור נשים. ככל שעולה גיל הנישואין, כך יש לבני הזוג הזדמנות לצבור נכסים רבים יותר לפני הנישואין. ההון האישי, בעיקר בחברה האינדיבידואלית בה אנו חיים כיום, מעורר חשש כי במקרה של גירושין, אנו עשויים לעמוד מול שורת שבורה ולכן יותר ויותר זוגות פונים לחתום על הסכם ממון.

המציאות העגומה

לאחרונה, עורר מחקר דמוגרפי חדש סערה רבה בקרב הציבור הישראלי. נמצא כי כמעט 50% מהזוגות הנשואים מתגרשים בסופו של דבר. הנתון המבהיל הזה מעלה לשאלה את משמעותם של חיי הנישואין ורבים מבני דור ה-Y והמילניום מגדירים מחדש את האופן בו הם מבינים זוגיות. ככל שאורח החיים נעשה מורכב ועצמאי יותר, לצד עליית תוחלת החיים, עולה הסיכוי כי נמצא את עצמנו מחליפים בני זוג לפחות פעם אחת בחיינו. במובן הזה, עריכת הסכם ממון מגיעה מתוך ידיעה שברית הזוגיות שכורתים בני הזוג, עשויה יום אחד להישבר. ליתר דיוק, יש הסתברות של כמעט 1:2 שכך יקרה.

המשפחות החדשות

בעידן הפוסט מודרני בו אנו חיים, תפיסת העולם העכשווית משפיעה גם על האופן בו נתפס התא המשפחתי. היום, יותר מאי פעם בהיסטוריה, אנו עדים לצורות חדשות של משפחה אשר כבר לא ניתן לכנות אותן "לא נורמטיביות" עקב שכיחותן הגבוהה. משפחות בהורות משותפת, זוגות חד מיניים ומשפחות אשר בהן הזוגות אינם נשואים מתוך בחירה או בשל מורכבות הנובעת מחוק איחוד משפחות או ממגוון סיבות אחרות, הם רק חלק מהתאים המשפחתיים שנעשו שכיחים ביותר.

כאשר זוגות רבים אינם יכולים או אינם מעוניינים להיקשר בברית נישואין רשמית, הם זקוקים לאמצעים אחרים על מנת למסד את הקשר ולהגיע להסכמות ביניהם על ניהול הקשר. הסכם הממון מספק בדיוק את הפתרון הזה ומאפשר גם לזוגות שלא נישאו להגיע ביניהם להסדרים ממוניים במקרה של סיום הקשר.