סעיף 1 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים קובע כך:

'תאונת דרכים' - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה".

 'שימוש ברכב מנועי' - נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו...".

בתי המשפט הכירו בכך שסגירת דלת או טריקתה, ככאלה, מהוות "שימוש", שהוכר זה מכבר, ככזה הנכנס בהגדרת ה"שימוש ברכב מנועי" על פי החוק.

אולם, התעלמות טוטאלית מכוונתו של הנפגע בפעולות "שימוש" לכאוריות תביא למצב אבסורד. אם נפגע ירד מרכב או עלה אליו ולא תבורר כוונתו בעליה או בירידה (כמו למשל, עליה לצורך לקיחת מצית או ירידה לצורך סיום הנסיעה) לא נדע לעולם האם לפעולת השימוש נלוותה מטרה תחבורתית. כוונת הנפגע בפעולות השימוש היא חלק בלתי נפרד מבדיקת הקשר למטרה התחבורתית. לבדיקה זו נלווים פרמטרים נוספים, עובדות ונסיבות נוספות, אשר יכולות להביא לשלילת היסוד הסובייקטיבי שבכוונת התובע או לתמיכה בו, אולם לא ניתן להתעלם ממנה.

אי לכף יש לבחון את טריקת הדלת כשימוש הקשור למטרה התחבורתית ולא את לקיחת העיתון ככזו.

ברע"א 8548/96 פדידה נגד סהר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נא בדק השופט אור את הקשר בין הנפילה מן הרכב למטרה התחבורתית ולא את לקיחת המצית מן הרכב למטרה התחבורתית. לקיחת המצית הינה אך הרקע לבחינת השאלה.

בית המשפט קבע כי טריקת הדלת קשורה סיבתית (הן עובדתית והן משפטית) למטרה התחבורתית של הנפגע בהמשך הנסיעה, ולא ניתן להתעלם, בנסיבות המקרה, מן התמונה הכוללת המצטיירת.

סגירת הדלת היתה חיונית להמשך הנסיעה, שכן נסיעה בדלת פתוחה היתה עלולה להוות סכנה .

נקבע כי הנפגע ניתק את הקשר עם הרכב. לקיחת העיתון בנסיבות אלה אינה אלא פעולה שולית, נסיבתית שאין בה כדי לאיין את מכלול הנסיבות כולו.

בית המשפט ציין כי, טעות תהיה לבחון כל פעולה כפעולה עצמאית העומדת בעצמה ומעצמה במנותק מהנסיבות הכלליות ומהפעולות שקדמו לה ושתבואנה אחריה. כך למשך, אם אותה פעולה ספציפית באה למטרה שלכאורה - כשלעצמה - אינה תחבורתית אבל זו היתה בטרם הסתיים שימוש תחבורתי שנעשה במקביל לאותה פעולה, לא מן הנמנע כי תהיה זו פעולת לוואי לשימוש תחבורתי אם המשתמש השתמש ברכב למטרות תחבורה לפני ואחרי אותה פעולה, ואותה פעולה היתה אינצידנטלית וחוליה בשרשרת השימוש התחבורתי, כך שאותה פעולה, שבמנותק מהתהליך התחבורתי אינה תחבורתית, תיחשב לתחבורתית כשתיבחן במכלול התהליך המתמשך, תוך שילובה בפעילות שהיו לפניה ואחריה, תוך הדגשת סמיכותה הזמנים.

עוד נפסק כי פעילויות רבות אשר חיוניות לביצוע הנסיעה מצויות על רצף הפעולות שמסתיים בנסיעה ממש. הקביעה מתי פעילות מסוימת החיונית לביצוע נסיעה מהווה חלק אינטגרלי מ"הליך הנסיעה" עד כדי שיש לראות בה "נסיעה" אינה פשוטה. יש לבסס קביעה זו על מבחנים שונים, ובכלל זה: הקירבה בזמן ובמקום, תכלית הפעולה והתפיסה כוללת של מתחם הסיכון התעבורתי".

נראה שיש קונצנזוס בקרב השופטים שאין לראות בשימוש ברכב רק שימוש סטרילי של נסיעה ונהיגה ובכל מקרה של ספק יש להתייעץ עם עורך דין תאונות דרכים שיבדוק את נסיבות המקרה בהתאם לפסיקת בית המשפט לאורך השנים שכן חלק מהשימוש ברכב ככלי תחבורתי הוא גם השימוש העקיף במובנו הפשוט והטבעי. לא ניתן לחלק את השימוש ברכב לחלקים ולחלקיקי חלקים, בו שלב אחד, כמו כניסה לרכב יהווה שימוש ושהיה בו לביצוע פעולה כלשהי לפני הנסיעה או היציאה כפעולה שאינה לשימוש, וחוזר חלילה. יש לתת למושג שימוש פירוש תכליתי של אדם רגיל הנוהג ברכב ומשתמש בו מפעם לפעם גם לשהיה, ישיבה, רישום, כתיבה וכדומה, בין נסיעה לנסיעה.