נשאלת השאלה כיצד אפשר להוכיח מה גרם למותו, האם מדובר בהתקף לב שגרם לו לסטות ממסלול הנסיעה או שמדובר במקרה של מוות בתאונת דרכים שגרם לחבלה באזור החזה ?

בית המשפט המחוזי בחיפה דן במקרה בו במהלך נהיגתו של אדם במונית, הוא התנגש בקיר בטון מימין לנתיב הנסיעה, ובהמשך נתקע בסבך שיחים שבצד נתיב התנועה. למונית נגרם נזק כבד, כרית האוויר שבמונית נפתחה והנהג נמצא בתוכה עם סימני חבלה בחזה. מותו של הנהג נקבע במקום על ידי רופא שהגיע למקום התאונה.

בעקבות מותו של הנהג הגישה משפחתו תביעה לבית משפט השלום נגד חברת הביטוח של המונית בה נסע המנוח, לקבלת פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו למנוח עקב תאונת הדרכים.

חברת הביטוח טענה כי התאונה נגרמה כתוצאה מאירוע לב בו לקה המנוח, אשר התרחש לפני התנגשות המונית בקיר הבטון.

לטענת חברת הביטוח, אירוע הלב הוא שהביא למות המנוח ולאובדן שליטתו על המונית, ורק לאחר מכן התנגשה המונית בקיר הבטון ונעצרה בשיחים. על כן, טענה חברת הביטוח כי מותו של המנוח לא נגרם כתוצאה מ"תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק, ויש לדחותה.

בכל תביעת פיצויים בגין תאונת דרכים, בשלב הראשון יש להבחין בין תאונה "נקייה מתהיות" לגבי הגדרתה, לבין תאונה המעוררת תהיות באשר לאופן בו נגרמה. כאשר מדובר בתאונה שאין לגביה תהיות, אין להכביד על התובע בהבאת ראיות לשם הוכחת טענותיו מעבר להוכחת עצם התרחשות התאונה. ואולם, כאשר מתעוררות "תהיות" באשר ל"תאונה", אין להסתפק בהוכחת התרחשות התאונה בלבד, אלא על התובע להביא ראיות לשם מתן הסברים ביחס לתהיות שהתעוררו.

בשלב השני, המתקיים כאשר הוסרו התהיות ביחס ל"תאונה" (או שהתאונה הייתה נקייה מתהיות מלכתחילה), על הנתבע מוטל הנטל להוכיח שהמוות נגרם כתוצאה מאירוע לבבי ולא מהתאונה עצמה. במקרה דנא, קבע בית משפט השלום כי התאונה בה מצא המנוח את מותו היא נקייה מתהיות.

הוכחת התרחשותה של התאונה מוטל על כתפי התובעים, והוא מורכב משני שלבים: בשלב ראשון, על התובעים להוכיח את עצם קרות התאונה והתרחשותה תוך שימוש ברכב מנועי.

בשלב השני, עליהם להוכיח קשר סיבתי בין התאונה לבין הנזק. כלומר, על התובעים להראות כי נמצאו ממצאים אופייניים בזירת התאונה, המעידים, כאפשרות סבירה, כי השימוש שנעשה ברכב תרם באופן רלבנטי, ממשי, לקרות הנזק (חבלות על גוף הנהג, סמני בלימה, מכשולים בתוואי הדרך וכיו"ב). ככל שהתובעים עמדו בנטל זה, על שני שלביו, עובר הנטל (נטל הבאת הראיות) אל חברת הביטוח, ועליה להביא ראיות המקימות חשד ממשי לפיו הפגיעה או המוות נגרמו בשל נסיבות שונות שאינן נובעות מהתאונה. עמידה בנטל (כבד) זה מצד חברת הביטוח, תחזיר את הכדור למגרשם של התובעים, שעליהם מוטל נטל השכנוע הסופי להפריך את החשד האמור.

שופטי הרוב, בפסק דין מנומק ומפורט (בית המשפט המחוזי בחיפה בע"א 63458-11-14) ניתחו את מכלול הראיות שהיו בפניהם והגיעו לכלל מסקנה כי המשפחה עמדה בנטל המוטל עליה והוכיחו שמדובר בתאונת דרכים כהגדרתה לפי החוק ושמות המנוח נגרם כתוצאה מתאונה זו. שופטת המיעוט סברה מנגד, כי לא די בראיות שהובאו וכי הם לא עמדו בנטל שהוטל עליהם.

אולם ישנם מקרים שבהם חברת הביטוח "מנצחת" ומצליחה להוכיח שלא מדובר בתאונת דרכים, למשל בפסק דין של בית המשפט המחוזי בחיפה (שניתן על ידי השופט י' כהן) בת"א (מחוזי חי') 954/06 עזבון נזאל אג'וד ז"ל נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (15.5.2011) נפטר אדם שעה שנהג במכוניתו ועלתה השאלה האם מותו נקבע כתוצאה מתאונת דרכים או מסיבה רפואית שטיבה לא הוברר.

בית המשפט מינה מומחה רפואי מתחום הקרדיולוגיה, ומסקנתו הייתה שהתובעים (משפחת המנוח) לא הוכיחו ברמת הסתברות הדרושה במשפט אזרחי כי מותו נגרם כתוצאה משימוש בכלי רכב מנועי ותביעתם נדחתה.