סיפורה של טיפאני ג'קסון הוא סיפור השראה לכל אישה. אחת הזרות המרשימות שדרכו על הפרקט בליגת העל הגשימה את עצמה בצורה מושלמת: שתי אליפויות עם אשדוד, חצי גמר יורוקאפ, ונוכחות מרשימה ב-WNBA.

דווקא כשהיא בשיא הקריירה, הגיעה הבשורה ששינתה את חייה. לפני כשנתיים, במהלך השהות בארה"ב, ג'קסון אובחנה כחולת סרטן השד: "מצאתי את עצמי בוכה. לא רציתי לספר לחברות לקבוצה או שמישהו ירחם עליי באותו הזמן. חשבתי לעצמי מה אם לא אראה את בעלי יותר? כל כך הרבה דברים עוברים לך בראש באותו הזמן".

"הייתי שבר כלי. אני לא יודעת אם הפסקתי לבכות, רק הודיתי לאלוהים שלא היה לנו אימון באותו היום ולא הייתי צריכה לראות אף אחד. הייתי כל כך כעוסה למשך כל כך הרבה זמן. לאחר מכן, כשאמרו לי שיש לי סיכוי ויש דרך שבה אוכל להלחם בזה, התאפסתי", מספרת ג'קסון לאתר ערוץ הספורט.  

בגילוי לב נדיר, כוכבת אשדוד דיברה על הסימפטומים: "היה לי קשה מאוד לאבד את השיער, במיוחד כאישה, כי שיער זה הכל. גם הכריתה היתה גלולה קשה לבליעה. היה קשה להסתכל למטה ולראות שאין לך שד שם. אבל מה יכולתי לעשות?".

שמונה חודשים של מאבק עיקש, הסתיימו בניצחון של ג'קסון. כבר באותו הקיץ, אשדוד קראה לה לחזור הביתה והיא לא חשבה פעמיים. "לחזור לכאן אחרי שנה היה נהדר. זה היה כמו לחזור לבית השני שלי. יש כל כך הרבה חוויות שעוברים מעבר לים, חלקן טובות חלקן רעות, חלקן מכוערות, אבל החוויה שלי כאן הייתה מדהימה".

החזרה לישראל היתה סגירת מעגל עבורה. היא הוליכה את הקבוצה אשדוד לאליפות, זכתה בתואר ה-MVP של העונה וכעת יכולה לעזוב ל-WNBA כווינרית: "זה סיפור סינדרלה. אין ספק שאזכור את הרגע הזה עד יומי האחרון. ניצחתי את הסרטן ושרדתי. אני בחיים".

"מבחינתי החיבור לאשדוד הוא הרבה יותר מחיבור של שחקנית לקבוצה, זה מעבר לזה", אמרה ג'קסון. על הפרקט היא שיחקה בדיוק כמו שנלחמה במחלה הארורה, עם הלב, נחישות והרבה הקרבה. 

מעבר לכישרון הגדול, אם יש משהו שמאפיין את ג'קסון זה הלב הגדול שלה, החיוך הרחב שלה והקשר שלה לבנה מארלי שבקדנציה הראשונה שלה בקבוצה, הפך לנוף רגיל בקהל האוהדים המקומי.

צילום: אתר ערוץ הספורט