הדולפינים, אוהדי קבוצת הכדורסל מכבי אשדוד באר טוביה, הם גרעין קטן יחסית של אוהדים ביחס לארץ ולעולם, אבל הלב שלהם צהוב- כחול. הם מגיעים לכל המשחקים- בבית ובחוץ, רוקדים, שרים, מתופפים ונלחמים מתוך היציע יחד עם הקבוצה. כמו כל אוהדים אחרים, גם הם מקללים את השופטים כשהם עושים טעויות, נפגשים עם מנהלי הקבוצה, יוזמים, חושבים ומלאי עשייה מתוך אהדה ואהבה.

למה אתם נקראים "הדולפינים"?
רועי: "הגענו כהרכב אוהדים מצומצם יחסית בהתחלה מתוך האוהדים של קבוצת הכדורגל "מ.ס אשדוד" ובסמל שלהם מופיע דולפין. במקביל ראיתי הודעה בעיתון לגבי זה שקבוצת הכדורסל מבקשת שאוהדים יגיעו למשחקים, אז פתחנו "שלוחה" של כ- 5-10 אנשים בהתחלה, כולם אוהדי כדורגל בבסיסם. כתבתי גם ב'פורום' שהיה לנו פוסט בפייסבוק, שהוביל לעשרות תגובות- רובן כנגד בעיקר בגלל שהצבעים והסמל לא זהים ולכן נוצרה בעיה, אבל עם המעט שכן הגיעו התחלנו לדחוף את הרעיון של ה"דולפינים"- אוהדי קבוצת מכבי אשדוד באר טוביה בכדורסל".

יכולים להסביר בגדול את ה'קטע' של גברים לאהוד קבוצות ספורט?
רועי: "קטע ששאלת את זה כי זה ממש לא קטע רק של גברים. לצורך העניין אפשר להיכנס לעמוד הפייסבוק "בנות מדברות כדורגל" ולהבין שלא רק שהן אוהבות כדורגל, הן גם הרבה יותר משוגעות מאיתנו".


ומה עם כדורסל? יש אוהדים לקבוצה?
אלכס: "באשדוד אין לנו יחסית קהל בהשוואה לקבוצות אחרות כמו הפועל תל אביב או הפועל חולון. אנחנו לא יודעים איך להסביר ממש מה הסיבה לכך... אולי כי הקבוצה יחסית צעירה או כי אנשים פשוט הפכו להיות "אוהדי פייסבוק". מעבר לזה מגיעים צופים למשחקים, בעיקר למשחקי בית אבל הם לא ממש אוהדים אמיתיים שמגיעים במטרה לעודד, הם יותר פאסיביים".

אז אתם אוהדי כדורסל ו- כדורגל. זה לא שונה לגמרי?
אדם: "אני באופן אישי מעדיף לשחק כדורגל אבל לראות כדורסל. לצערי הרמה של הכדורגל בישראל לא הכי גבוהה ביחס לליגות אחרות כמו הספרדית או האנגלית, כך שאני די משתעמם. ביחס לכדורגל, המצב בכדורסל עוד טוב יחסית, יש יותר אקשן ומבחינתי המשחק עצמו הרבה יותר מותח ומעניין".

אלכס: "אין קשר בין השניים, בגדול חשוב להבין שאוהדים מתחברים בעיקר לסמל ולצבעים. ב"הפועל" הצבעים והסמל זהים גם בכדורסל וגם בכדורגל ולכן יש להם גרעין אוהדים חזק יותר".

אז באשדוד יש בעיה בגלל שהסמל והצבעים לא זהים?
רועי: "עכשיו פחות- יש קבוצה בליגה ב' בשם "עירוני" שהצבעים שלה- צהוב וכחול זהים לקבוצת הכדורסל וכך קל יותר להביא אוהדים נוספים".

אז אתם מובילים את "הדולפינים"?
רועי: "אנחנו 100% שם. דואגים כל הזמן למכור ולהנפיק מוצרים שקשורים לקבוצה כמו צעיפים, קפוצ'ונים וכובעים... כל מה שצריך מבחינת דגלים, מתופפים למשחקים ועוד... ודואגים לכנס את האוהדים לפני משחקים בבית וברחבי הארץ".

אלכס: "אנחנו בעצם, שלושה מתוך שישה שמנהלים את ארגון האוהדים ואלה שלוקחים את ההחלטות. בשנה שעברה למשל, בקבוצה הפסידה בתדירות גבוהה יחסית, אז נפגשנו יחד והחלטנו מה אנחנו עושים לגבי הנושא- קבענו שממשיכים להגיע למשחקים אבל לובשים חולצות בצבע שחור כאות מחאה".

אדם: "זה מתחיל בתור תחביב, עם הזמן אתה קולט שאכפת לך ושמה שקורה עם הקבוצה משפיע עליך- לטוב ולרע. אם הם מפסידים אנחנו חוזרים מבואסים ועצבניים הביתה ואם הם מנצחים אנחנו חוגגים".

על מי אתם כועסים כשהקבוצה מפסידה?
רועי: "על כל העולם ואשתו בערך, החל מהשחקנים והמאמנים ועד להנהלה- כולם אשמים מבחינתנו. לרוב אנחנו מוציאים את העצבים מול אוהדים של הקבוצה המתחרה, יש לא מעט עימותים. אנחנו לא אלימים אבל גם לא פראיירים".

רגע, לאהוד באמת קבוצה זה לא אומר שאתם איתם בטוב וברע?
אלכס: "בעונה הקודמת התחלנו טוב, הגענו למקום השני בגמר גביע המדינה ומשם המצב התדרדר והגענו כמעט למקום האחרון, אבל עדיין הגענו לעודד בכל המשחקים".

מה הכי מבאס אתכם?
אדם: "שהשחקנים לא נלחמים על המגרש, או למשל שהמאמן יושב על הספסל במקום לעמוד ולצעוק להם. חשוב לנו לראות שאכפת להם, שהם נותנים הכל ומשחקים עם אנרגיות ורעב לנצח- ומתי לא. אין דבר מבאס מתבוסתנות במהלך משחק".

מה צריך לעשות לדעתכם כדי להגדיל את כמות האוהדים?
רועי: "להביא את השחקנים יותר לתודעה של אנשים, לפרסם מודעות בבתי ספר ועוד... רוב העידוד שלנו מתבסס על קהל צעיר יחסית. נכון שישראל קטורזה גם מגיע למשחקים ואוהד אבל הגרעין של האוהדים מתבסס על ח'ברה צעירים יותר".
אדם: "צריך לשווק את הקבוצה. אנחנו לא יכולים לצפות מכל התושבים בעיר להגיע ולעודד, אבל אנחנו בטוחים שאם אנשים ידעו כמה כיף להיות חלק מזה... מספיק להגיע פעם אחת ולחוות את האדרנלין ביציע מול משחק כדי להבין שזה אדיר".

אתם ממש משקיעים באהדה... מה יוצא לכם מזה?
אלכס: "לפעמים יוצא לנו כאב ראש (צוחק), רוב הזמן אנחנו נהנים, זו האהבה שלנו. יש לנו הרגשה טובה בלב, התרגשות וסיפוק. גם כשאנחנו מגיעים למשחקים של קבוצות אחרות שאנחנו לא אוהדים, אפילו בחו"ל... אנחנו לא יושבים וצופים במשחק, אי אפשר לשבת".


יש שחקן שאתם אוהבים במיוחד?
אלכס: "אני אישית לא אוהב שחקן אחד, אני אוהב את הישראלים, זה מרגש לראות אותם על המגרש. בקבוצה יש יחסית הרבה ישראלים שזה מאוד מחבר אותנו אליהם, כמו בן אלטיט, אדם אריאל, יפתח זיו, נועם לייש, נמרוד טישמן ועוד. גם הצעירים יותר שעלו מהנוער, אם נראה אותם על המגרש נעוף עליהם".

אז מה הקטע שכל הזמן דורשים להביא שחקנים זרים?
אדם: "אי אפשר להתמודד בליגה בלי זרים... הם לרוב משחקים טוב יותר. השילוב בין זרים טובים שמובילים את הקבוצה ונותנים "דרייב" לבין זה שהקבוצה לא מורכבת רק מזרים אלא יש גם דמויות שאנחנו יכולים להתחבר אליהם הוא הכי טוב מבחינתנו".

רועי: "חשוב להבין, השחקנים מתחלפים מעונה לעונה. מעטים הם אלה שנשארים ולכן כשהם איתנו- אנחנו איתם... אבל לאור התנודה שנוצרת אנחנו פחות מתחברים באופן אישי לשחקנים עצמם אלא יותר להוויה של הקבוצה".
אתם בקשר עם השחקנים?
"אנחנו הולכים אחרי הסמל והקבוצה. יש חלק שיש להם חיבור אישי ומדברים איתם, עוקבים אחריהם בפייסבוק ובאינסטגרם. האוהדים נשארים אוהדים לא משנה מה קורה בקבוצה. השחקנים והמאמנים מתחלפים... הדבר היחיד שנשאר זה אנחנו, האוהדים".

אז אתם מבינים גדולים בכדורסל?
אדם: "אנחנו באים לעודד, אנחנו לא תמיד מבינים הכל ובטח לא מכירים את המשחק וכל החוקים לעומק. יש כל מיני סימני שהשופטים עושים ואין לנו מושג מה הם רוצים. אם זה משהו לטובת הקבוצה שלנו אנחנו שמחים".


המשחק הבא יתקיים ביום שני, 9.1 בשעה 19.30 בהיכל הקריה אשדוד נגד גלבוע גליל.
בואו לעודד, כמובן בצהוב- כחול!