לאורך 60 שנות קיומה של העיר אשדוד, גם הספורט תפס נתח מרכזי בעיר. אירועי ספורט גדולים, משחקי הדרבי, האיחוד, העליות, הירידות, האליפות והגביעים הראשונים. הכל במקבץ אחד.

פנינו לאנשי ספורט רבים בספורט המקומי וביקשנו מהם להגיד מהו האירוע המשמעותי הספורטיבי מבחינתם. הנה התוצאות:

אורי בן סימון,  בן 45, מנהל מקצועי מכבי בנות אשדוד: מבחינתי הזכייה בדאבל של קבוצת הנשים בשנת 2012, שהייתה גם האליפות הראשונה של קבוצת ספורט מקצוענית כל שלהי בעיר.

הזכייה הייתה זכייה כפולה, גם גביע וגם אליפות שברור שהאליפות היא ערך מוסף בעיניי, היא פתחה דרך לאותה שושלת שממשיכה מאז ועד היום.

האליפות הזאת, התרחשה עם קבוצה נהדרת של שחקניות, מוכשרות, אבל אולי לא הכי מוכשרות, שהתגבשה לקבוצה מגובשת שהצעידה את הקבוצה להישגים רבים".

הדאבל של אשדוד הושג ב- 3/5/2012 אחרי ניצחון בסדרה 3-2 על אליצור רמלה במשחק חמישי שהלך להארכה. עוד קודם לכן בחודש פברואר זכתה הקבוצה בגמר הגביע עם ניצחון 63-50 על אלקטרה רמה"ש.

עדני דגן המאמן חתום על ההישג הכפול. בשורות הקבוצה שיחקו פלנט פירסון, נעמי קולודני, אשלי  שילדס ותמרה יאנג כיכבו באשדוד. 

עופר קושמרו, יו"ר הפועל אשדוד בכדוריד, בן 60: "בתור איש הפועל, אדום ואיש כדוריד, אני אלך על הזכייה באליפות  של קבוצת הבנות בכדוריד. הגביע הראשון היה בשנת 77/78 ולאחר שנה גביע נוסף 78/79, כמה שנים לאחר מכן, בשנת 1984/95 הגיעה גם זכייה באליפות של קבוצת הנשים בכדוריד".

"כולם יכולים מה שרוצים, אבל זה היה התואר הראשון לקבוצת ספורט בוגרת בעיר. אי שם בשנות ה- 80, סוף שנות ה- 70. התואר הזה הושג בזכות חבורת שחקניות מקומיות ששיחקו עובר הכבוד, הסמל והגאווה, רבות מהן מוכרות היום בעיר בתפקידים אחרים".

השחקניות שכיכבו באותן שנים בקבוצה היו שמות כמו: ניקול ברש, יפה שמיסיאן, אתי כץ, מזל כהן ועוד..

לקושמרו גם חשוב לציין עוד אישיות ספורטיבית מהעבר שהוא גדל עליה, "עבורי משה גלינה בלם הפועל אשדוד דאז היה אישיות שהשפיעה עליי, אמרתי לך שהייתי איש הפועל, אדום, ועבורי הפועל אשדוד של אז הייתה הכל, גלינה היה מהבלמים של פעם, מסור, קשוח, דמות הפועל לטעמי. לימים הוא עבר להיות יו"ר הקבוצה. 

מאיר בן שמעון, מאמן כדורגל, בן 54: "עבורי האירועים הספורטיביים לאורך השנים בעיר, מתחלקים לשניים, בפן האישי ובפן העירוני.

אם אני אקח את הפן העירוני, אז עבורי בתור ילד שגדל בעיר, וכדורגל היה כל חיי, המעבר למכבי יבנה שבזמנו הייתה אימפריה בשנות ה-80 מהפועל אשדוד היה משהו משמעותי עבורי.

המפגשים לאחר מכן, עם מכבי יבנה מול הפועל אשדוד של אז, הקבוצה בה גדלתי היו ערך מוסף עבורי, אירוע מרגש.

אני כמובן זוכר את העונה האחרונה שלי בעירוני אשדוד, בתור אחד שגדל בהפועל והיה אדום זה היה משהו מאד דרמטי באותם ימים של אז.

גם הדרבים הגדולים של אז, המשחקים בין עירוני אשדוד להפועל אשדוד, היו אירועים מרכזיים בעיר, דברים שבתור איש ספורט נצרבים אצלך בראש".

"בפן האישי, המעבר שלי מהפועל אשדוד למכבי יבנה היה מאד משמעותי עבורי, אני זוכר את שארמו בן דוד (בנדה הגדול) לקח אותי למבחנים במכבי יבנה, וביקש ממני שאף אחד לא יגלה על כך.

מה שהרבה לא יודעים שאז בשנת 81 שהגעתי למכבי יבנה, הוא אמר להם שהוא מביא להם חלוץ ואמר לי להגיד שאני חלוץ, אני שכל הקריירה שיחקתי כקשר אחורי ובלם, הייתי צריך לשנות את הראש לחלוץ, כמובן שהאנשים ביבנה עלו על העניין מהר מאד, אבל בסוף התקבלתי כקשר וכבלם.

עבורי כילד שבגיל 8-9 המחנכת שלו רצתה לזרוק אותו מהכיתה והבית ספר ואמרה שלא יצא ממני כלום זה היה סוג של ניצחון".  

4. אלון בן זקן, מנכ"ל מחלקת הנוער של מכבי ת"א בכדורסל, בן 47 (בינואר): "בתור איש כדורסל בעיר, אני אלך על הענף שלי מן הסתם. 

מבחינת העיר, עבורי ההגעה של מכבי אשדוד לגמר הפיינל פור מול מכבי ת"א שם שיחקתי זו האירוע המשמעותי, הוא מסמל את הדרך שהכדורסל עבר מנמוך לפסגת השאיפות מול הקבוצה הטובה במדינה. 

עבורי בתור אחד ששיחק במכבי ת"א להגיע בתור אשדוד העיר בה גדלתי למשחק על תואר, זה משהו שהוא מעבר לעוד משחק עבורי. 

ההישג שבן זקן מדבר עליו קרה בעונת 2011/12. אשדוד סיימה את העונה הסדירה במקום השביעי. 

לאחר ניצחון 3-1 בסדרת רבע הגמר מול הפועל גלבוע גליל, וניצחון בחצי הגמר מול מכבי ראשון לציון, הגיעה הקבוצה עד לגמר הפיינל פור הישראלי והפסידה לקבוצת מכבי תל אביב 83-63. 

השחקנים הבולטים בעונה זו היו: מאיר טפירו, ג'וש דאנקן, ג'וש קרטר, אלכס טיוס לימים במכבי ת"א והיהודי-אמריקאי רובי בוסטיין. 

ההגעה לגמר זיכתה את הקבוצה בהשתתפות במפעל היורוקאפ, אך לאחר כחודש הודיעה הנהלת המועדון למנהלת יול"ב על ויתור השתתפות במפעלים האירופאים. 

מבחינה אישית, ברור שההגעה שלי למכבי ת"א בשנת 1992 בתור הראשון שמגיע מאשדוד למכבי ת"א, זה משהו מאד משמעותי ומרכזי עבורי. לא כל יום מגיע ילד מאשדוד לקבוצה הגדולה במדינה".

בן זקן החל את דרכו במחלקת הנוער של מכבי אשדוד לאחר מכן במחלקת הנוער של מכבי תל אביב ושיחק בבוגרים של מכבי ת"א עד לעונת 1992/93 בה קיבל דקות משחק ראשונות בתוך סדרת חצי גמר האליפות מול הפועל גליל עליון בעקבות פציעתו של הרכז הקבוע, גיא גודס.

בהמשך שיחק במכבי תל אביב עד לעונת 1995/96 ולאחר מכן עבר למכבי אשדוד ושיחק בה מספר קדנציות בליגה הארצית ובליגה הלאומית. בין היתר שיחק עונה אחת בא.ס. רמת השרון.

בן זקן הוא ממארגני "קבוצת הוותיקים של מכבי תל אביב" ומשתתף באופן קבוע במשחקיה. מאז עונת 2004/05 שימש בן זקן מנהל מקצועי בקבוצת מכבי בנות אשדוד.

ובתחילת עונת 2010/11 החל לשמש כמנכ"ל קבוצת הגברים של מכבי אשדוד. בתחילת עונת 2014/15 עזב את מכבי אשדוד והחל לשמש כמנהל מקצועי של מחלקת הנוער במכבי תל אביב.

בן זקן נשוי ומתגורר באשדוד. 

יגאל זריהן, מלך שערי עירוני אשדוד בכל הזמנים עם מעל ל- 100 שערים, בן 48: "אני חושב שמבחינה עירונית, יש לי שני אירועים שהם לדעתי משמעותיים מאד, הראשון, החשוב יותר הוא רצף העליות של עירוני אשדוד מליגה ב' בשנת 89 ועד הליגה הלאומית (דאז) בעונת העלייה 92/3.

העליות הללו בזמן קצר שמיקמו את עירוני אשדוד לקבוצה שהיא הייתה אז, בבמה המרכזית של הכדורגל.

העניין אז היה שהכל היה ראשוני, היינו קבוצה צעירה, רעבה עם הרבה שחקנים מקומיים שגדלו ביחד ועשינו את המסלול ביחד מלמטה עד למעלה, הקהל התחבר אלינו, היה לנו ממוצע צופים שסחף הרבה מאד אנשים ועיר שלמה דיברה על הקבוצה שלנו".

"העובדה שעלינו בטווח של שבע שנים כל כל הרבה ליגות בזמן קצר עם קבוצה שרצה ביחד והשיא היה כמובן באותה עונת עלייה בעונת 92/3 שהייתה לנו קבוצה טובה שסחפה את העיר אחריה".

האירוע השני מבחינתי הוא מעמד חצי הגמר הגביע שהגענו אליו עם עירוני אשדוד, אמנם האירוע עצמו לא היה כל כך משמח, כי הפסדנו 5-0, אבל ההגעה בפעם הראשונה כקבוצה בליגה הבכירה למעמד חצי הגמר היה בהחלט אירוע חשוב".

בפן האישי, אני זוכר את שנת 89 כשנת המפנה שלי בספורט בכלל ובכדורגל באופן אישי. הייתי אז ילד בן 18.5 חייל בחיל הים שבקושי מצליח להגיע לאימונים ומשחקים.

באותה עונה, שיחקנו משחק עלייה מול נס ציונה, משחק עלייה מליגה ב' לליגה א', בסיומו הבנתי שאני אוהב את התחום ורוצה להיות שחקן מקצועני, העלייה, השמחה וכל המסביב עשו את שלהם, היה לי משחק בינוני אמנם, אבל כילד בן 18, התחושה מסביב, השמחה והשייכות לקבוצה שמצליחה עשו את שלהם". 

ז'אן טלסניקוב, בן 43, קשר עבר בעירוני אשדוד: "מבחינה עירונית, אני חושב שהעלייה של עירוני אשדוד בעונת 92/3 לליגה הלאומית היא האירוע המרכזי. משם הגעתי לנבחרת ושמנו למעשה את הכדורגל בעיר על המפה".

סגירת המעגל שלי הייתה מושלמת עבורי שכן התחלתי בקבוצת הילדים של עירוני אשדוד יחד עם טלקר ועמיר תורג'מן גדלו ביחד, לקחנו אליפות וגביע בקבוצת הילדים.

בכלל אני כשחקן עירוני זכיתי בכל הגביעים והאליפיות עם אבא שלי ז"ל מגיל ילד ועד הבוגרים והעלייה עם עירוני הייתה סגירת מעגל".

"דבר נוסף שמתחבר לנושא העירוני זה הנושא האישי שהולך ביחד, בגלל אותה עונה עם עירוני בליגה הלאומית, קיבלתי זימון ראשון לנבחרת ישראל שאני בן 21.5, משחק ליד שחקנים כמו רוני רוזנטל, ניר קלינגר ואחרים.

עבורי זו הייתה גאווה לייצג את העיר שלי, הקבוצה שלי. תמיד אמרו שלי שנתתי הרבה לעירוני ולעיר, אבל גם עירוני ואשדוד נתנו לי".

חיים כהן, מנהל מקצועי עירוני אשדוד, בן 55: "אני אתמקד בשני אירועים, הראשון משחק גביע המדינה בשנת 84, בו מכבי ת"א הגדולה עם מושיק שוויצר ואבי כהן ז"ל שחזר מאנגליה הגיעה למשחק גביע, מול עירוני אשדוד הקטנה בליגה ששיחקנו בליגה ב'.

עבור קבוצה בסדר הגודל שלנו, העיר שלנו זו הייתה חגיגה, שיחקנו באצטדיון הגדול ברובע א', אז עוד לפני השיפוץ, עם חצי עיר מסביב לגדרות ודשא שהכדור בקושי זז בו.

מכבי ניצחה 1-0 אבל החוויה מסביב הייתה גדולה, אני זוכר שלקחתי את רפי סיסו בכדי לקנות תלבושות חדשות, כי אי אפשר היה להופיע במדים הרגילים שלנו, שיחקו בתלבושות שקנינו במיוחד של לידס יונייטד בצבעים של כחול- לבן, בכלל לא כמו במדים הרגילים שלנו".

העובדה שקבוצה כמו מכבי ת"א של אז הגיעה לעיר בכדי לשחק מולנו, חבורה של צעירים ששיחק ביחד, הייתה שיא באותם ימים, אנחנו בסך הכל היינו בליגה ב'".

אירוע שני שאני זוכר מבחינתי הוא בעונת 90/91 עונה שבה עלינו מליגה א' לליגה ארצית, הגענו למחזור אחרון למשחק מול טמרה שאותה אימן אלי גוטמן.

ידענו שאנחנו צריכים ניצחון בכדי לעלות, ניצחנו 1-0 והייתה חגיגה גדולה. אבל כל מה שקדם למשחק, העובדה ששיחקנו בטמרה, משחק שקובע עבורנו וידענו שתהיה שם אווירה עוינת, אבל בסוף הקהל שלנו הגיע וחגג איתנו בסוף.

גם הפועל אגב, עלתה באותה עונה יחד איתנו מליגה א' לליגה הארצית". 

רוני אוואט, מאמן מ.ס אשדוד, בן 48: "אם אני מחלק את זה לפן האישי ולפן העירוני, אז מבחינת העיר מבחינתי ההחלטה של ראש העיר, ד"ר יחיאל לסרי מלפני כמה שנים להפוך את העיר אשדוד למעצמת ספורט.

העובדה שהיום אתה יכול לצפות בכדורסל בימי ראשון ושני, בבנות באירופה, בכדוריד, בליגת העל בכדורגל, והכל קבוצות בכירות בליגות בכירות. זה נותן מגוון רחב לכל מי שרוצה להתעסק בספורט וממתג את אשדוד כעיר של ספורט.

העובדה שההצלחה בספורט המקצועני גרמה לעלייה גם בספורט העממי והאישי מיתגה את אשדוד כעיר של ספורט ואפילו מעצמת ספורט, בעייני זה האירוע הכי חשוב שקרה בעיר מבחינה ספורטיבית.

ברור שאולי משחק כזה או אחר, עליית ליגה או הישג קבוצתי יכול להוות ציון דרך, אבל אם מסתכלים על ציון דרך כעיר, מפנה ספורטיבי עירוני, אני חושב שהמדיניות הזאת של ראש העיר, היא ציון דרך חשוב ומשמעותי בעיר".

מבחינה אישית, אני מחלק את זה לשניים, הראשון והמשמעותי ביותר עבורי, הוא דווקא תאריך קרוב ה- 18/12/2015, ביום הזה ביקש ממני ג'קי בן זקן לקחת את הקבוצה כמאמן ראשי ומשם להצעיד אותה לליגת העל.

אני שכמה חודשים לפני כן, עוד אימנתי נערים ב' וסיימתי משחק בשוהם בשבת בבוקר, פתאום מדריך קבוצת בכירה לעלייה בליגה הלאומית ולאחר מכן כמובן בליגת העל.

זה דבר אחד להיות שותף לדרך, מאשר להיות זה שמוביל יחד עם אחרים והמערכת כמובן את הקבוצה בה גדלתי והעיר שלי כמאמן ראשי".

"דבר נוסף, הוא כמובן העליות עם עירוני אשדוד מליגה ב' לליגה הלאומית (אז הליגה הבכירה).

בתור ילד צעיר שעשה את כל המסלול עם הקבוצה ועם החברים למעלה, עד הבמה המרכזית, יחסית בטווח שנים קצר, זו תקופה וחוויה שאני לא אשכח". 

טאלי קריאף יו"ר מכבי בנות אשדוד: "בפן האישי אני חושבת שהזכייה הראשונה בגביע עוד לפני האליפות ב- 2011 פתחה לנו את הדרך כקבוצה לאן שאנחנו היום.

אותה זכייה התחילה את המסורת וסימנה לנו שהדבר אפשרי והפכנו לקבוצה שאנחנו היום, שברנו את תקרת הזכוכית שהייתה עד אז.

זה בראייה קצת אישית ואני חושבת שגם עירונית לפחות מבחינת כדורסל הנשים בעיר זה עשה שינוי מסוים שגרם לכדורסל בעיר לפרוח מאז".

"בראייה יותר עירונית היסטורית, אני שלא הגעתי מבית של ספורט, דווקא זוכרת את אבא שלי שהיה אוהד הפועל אשדוד, תמיד מחכה למפגשים בשנות ה- 80 וה- 90 בין הפועל ועירוני.

זה היה הדיבור בעיר, האווירה, האדום מול הצהוב ואמרתי לך לא הגעתי מבית של ספורט, אבל את זה בתור ילדה/נערה אני זוכרת, היה מעין ריגוש מיוחד במשחקים הללו, משהו אחר".

צילום: אשדוד נט ארכיון, יניב סופר, עמית מצפה, איתי כהן, באדיבות אתר ONE, עירוני אשדוד, אבישג שאר ישוב, איגוד הכדוריד, פייסבוק